Quantcast
Channel: מה יש לך גברת לוין?
Viewing all 360 articles
Browse latest View live

comme il faut- קולקציית סתיו/חורף 2016 : למה להתאים אם נולדת לבלוט?

$
0
0
הקולקציה החדשה של comme il faut
כבר יותר מעשור אני משתדלת לקנות פחות ובאיכות גבוהה יותר. אני יודעת בדיוק מה
יש לי בארון, הארון שלי מסודר למשעי וכמעט כל הבגדים שלי תלויים. 
הבחירה בתליה מאפשרת לי לראות כל דבר, גם את הבגדים שאני פחות לובשת. 
כל עונה, כשאני מחליפה, בעיקר בין בגדי חורף וקיץ, אני בוחנת את הבגדים שיש לי, 
בוחנת את עצמי, את מה שעדיין אהוב עלי, שימושי, מתאים לי, ומה שלא אני מוסרת. 
אני משתדלת שהפריטים שאני מחזיקה יהיו מתאימים אחד לשני וכל פריט 
חדש שנוסף למלתחה שלי, מתווסף לפלטת הצבעים הנוכחית. 
עם המגמה הזו ביחס לבגדים גם השתנתה פלטת הצבעים שלי למונוכרומטית,
שחורה, אפורה, לבנה, מעט חום ומעט כחול, ופסים, שאי אפשר בלעדיהם בכל מלתחה. 
בארון שלי יש גם כמה פריטים של קום איל פו. הבדים איכותיים מאד והגזרות יפות.
מצאה חן בעיני האג'נדה האחרונה של קום איל פו - Measure Me Not- אל תמדדו אותי. 
אני חושבת שהנושא ברור מאליו. רובנו לא  דוגמניות, לא כולנו פרופורציונליות, 
אבל כולנו רוצות בגדים יפים ובאיכות טובה. בקולקצייה הנוכחית - 
סתיו/חורף 2017 הרחיבו את הנושא בכך שהתיחסו גם למרד של נשים במוסכמות, 
באיך שנשים רואות את עצמן וחושבות על עצמן ועל המהות הנשית. 
לכל אחת מאיתנו (וגם לגברים כמובן!) יש תכונות נשיות וגבריות, לדעתי כולנו גם וגם, 
וכתבתי על זה ביום האשה האחרון:   תמיד הייתי
מעצבת המותג שרון דאובה חקרה את הנושא של נשים מורדות בעולם ובארץ,
ושאבה מהמחקר השראה לגבי הקולקציה החדשה. בקולקצייה החדשה ישנם 
מוטיבים צבאיים, מוטיבים של כיסוי, מוטיבים של שכבות, צוארונים ארוכים
 שניתן למשוך אף מעבר לאף, כיסים עמוקים שניתן להכניס בהם דברים. 
בבדים של הקולקציה שולבה טכנולוגיה מתקדמת, ויש בחלקם גימורים מיוחדים, 
שמגיעים מיצרנים בינלאומיים מומחים בתחומם. חלק מהגזרות מחויטות, לפי המסורת 
של החברה, חלק פחות, וחלק מהבדים רכים כמו משי, קשמיר וקטיפה. בדים שמעניקים
נשיות ורכות לגזרות המחויטות והצבאיות .
לצבעים שמאפיינים את  המותג נספו גם צבעי אדמה כמו בורדו-בריק, חרדל ותכלת מעושן.
את הקמפיין הובילה הזמרת הנפלאה אסתר ראדה:
צילום: אסף ליבר פרוינד
צילום: אסף ליבר פרוינד
השקת הקולקצייה נערכה בגלריה ארטמיסיה, שבפלורנטין. החיבור בין ארטמיסיה ובין 
comme il faut נראה לי טבעי. גלריית אומנות שנפתחה בתחילת השנה על ידי אושיות האופנה: 
לימור זהר שביט ומעין גולדמן, שחברו לנירה שלימוביץ וביחד הן מנהלות את הגלריה
 שמוקדשת לאומנות נשית. הגלריה צבעונית, חמה ומקסימה בפריטים שלה.
הגלריה מלאה באומנות ייחודית, וצילמתי מעט, כדי שתוכלו לבוא ולראות את שאר
העבודות בעצמכם:
ביקשתי משרון דאובה, מעצבת הקולקצייה שתעזור לי לבחור את הפריטים לצילומים.
אני חושבת שכל מעצב רוצה לראות איך נראים הבגדים אותם הוא מעצב במציאות ולא רק
על דוגמנים ובצילומי קמפיין. אני מאד אוהבת ללבוש שכבות, בחורף הישראלי זה
מתבקש. בחרתי מהקולקצייה את החולצה הלבנה עם הצוארון הגבוה, מעליה עליונית
 מנוקדת וחצאית. הצלמת  אורית פניני  צילמה אותנו:
חלק מהקולקצייה שצילמתי בגלריה:
לסיום מעט פריטים שאני אוהבת מהקולקצייה החדשה והיפייפיה:
למה להתאים אם נולדת לבלוט? שואל ד"ר סוס באחד מספריו, ואני מסכימה עמו.
בכל בגד שאני בוחרת ללבוש, בכל אביזר שאני בוחרת לשים אני מבטאת את עצמי.
כל אחד מאיתנו מיוחד בדרכו שלו, ואין שום סיבה שילך בתלם מסוים שיוכתב לו, אלא
לצעוד בדרך המיוחדת לו ולבלוט. 
מזג האוויר מתחיל להתקרר. במהלך היום אני מכבה את המזגן. השמש כבר שוקעת
מוקדם יותר וכל אלו מראים שהסתיו הגיע ושהחורף יגיע אחריו. גשם ירד ועימו 
הטמפרטורות. זה יהיה זמן מתאים ללבוש שכבות והקולקצייה של comme il faut
מושלמת למזג האוויר החורפי שלנו.
*קישור לאתר החברה ובו תמונות הקולקצייה החדשה:
comme il faut
* קום איל פו בפייסבוק
גלריה ארטמיסיה בפייסבוק
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם ולחוות השראה יומיומית:
My Instagram

טומי הילפיגר - Tommy Hilfigerוג'יג'י חדיד - הקולקציה לסתיו/ חורף 2016-17

$
0
0
אצל טומי הילפיגר חוגגים את קולקציית הסציו/חורף ובגדול.
הישר משבוע האופנה בניו יורק - הגיעו דגמי ה runway.
הדגמים מוצגים על דק של ספינה, כאילו יצאו הרגע להפלגה ולנופש:
ומקרוב:
הרבה זוהר נשפך בבדים של שנות ה-20 בארה"ב, שנים שהאופנה חגגה בהן, שנים
האהובות עלי באופן אישי(שמלת החתונה שלי היתה ריפליקה מוזהבת של שנות ה-20).
קולקציית ה runway מציגה גזרות נשפכות, שמלת זהב ושמלת עור יפייפיה, 
שכמיות ותיקים, שכאילו יצאו זה עתה מהסרט הבלתי נשכח The Great Gatsby.
ההשראה הגיעה מקלסיקות אמריקאיות, פריטים נוצצים ואהובים של אותם ניו יורקרים
שחיפשו הרפתקאות וחיים חדשים. בקולקצייה גם פרטי מלחים קלאסיים, בגדים מרובי 
שכבות, ז'קטי דגמח, הדפסים ומוטיבים של קעקועים ובנדנות.
טומי הילפיגר שואב מהקלסיקה האמריקאית ומכבד אותה. הוא מעניק לקולקציות 
חדשנות וקלילות, בלי לפגוע באבני היסוד מהם הוא שואב את ההשראה.
המותג לא שוכח את הגזרות המחויטות, בודאי שלא אצל הגברים, אך גם לא אצל הנשים.
הוא מצליח לשלב את המחויט עם הרך והנשי, והקולקצייה מצליחה להיראות מגובשת.
חוץ מהקולקצייה של ה runway גם שאר תתי הקולקצייה של המותג מתכתבים עם הקלסיקות 
האמריקאיות, עם ההשפעה הצבאית, עם שנות ה-20 הקלילות והצבעוניות.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
החידוש העונה היה שיתוף הפעולה בעיצוב עם דוגמנית העל ואיקון האופנה ג'ג'י חדיד.
הקולקצייה נקראת: TOMMYxGIGI. ג'יג'י חדיד היתה מעורבת בכל תהליך העיצוב: 
בבחירות של הבדים, בבחירת העיטורים, התאמת הכפתורים וההחלטה על הצבעים. 
בקולקצייה גם בגדים ליום יום, נעליים ואקססוריז. הקולקצייה נותנת את הפרוש של
 ג'יג'י חדד לפריטים הקלסיים של טומי הילפיגר לאורך השנים. הקולקצייה מאפשרת 
לדור הצעיר להיכנס לעולם של טומי הילפיגר ולהינות ממנו. יש בקולקצייה
 סריגי אובר סייז, מכנסי ג'ינס עם קרעים, ז'קטי בומבר מסאטן ומעילי מלחים.
הנה חלק מהפריטים של הקולקצייה:
צילום יח"צ
צילום יח"צ
צילום יח"צ
מעט פריטים שצילמתי מתוך הקולקציות:
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
היה גם כיבוד מסוגנן:
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
כל אחד בחר מה למדוד מהקולקציות החדשות, וערכנו צילומים:
אני לובשת שמלה מהקולקצייה החדשה ועלי תיק צד עם כוכבים זוהרים:
בצילום הבא אני לובשת מעל השמלה מעיל פרווה בצבע כחול, 
הצבע הסמלי של המותג:

&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הקולקציות החדשות נמצאות כבר בחנויות המותג וברשת פאקטורי 54.
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

שתוף הפעולה הכי לוהט החורף: KENZO X H&M

$
0
0
נובמבר הוא חודש של סתיו, של גשמים נעימים, אצלנו, של שיתפי פעולה אופנתיים
 בין H&M למעצבי על שונים. שבוע הבא, ב-3/11 נוחת בחנות H&M בעזריאלי
 שיתוף הפעולה הלוהט של החורף הזה עם בית האופנה היפני-צרפתי KENZO.
מי שאחראים על עיצוב הקולקציה המיוחדת הם המנהלים האומנותיים של בית האופנה
KENZO, מאז שנת 2011, והם קרול לים והומברטו ליאון. הם צעירים ברוחם, אוהבים
פרויקטים שמקורם בשיתופי פעולה, סקרנים, וכל אלו מושלמים לרוח של שיתופי 
הפעולה שמקיימת H&M. שיתוף שיתן הכרות עם עיצובים מקוריים של בית אופנה 
ותיק ומקורי מאד כמו KENZO. 
קולקציות הנשים והגברים עליזה מאד, עשירה בצבעים חזקים ומנוגדים, מלאה במורשת
התוססת של בית האופנה הזה - הדפסים, צלליות, גזרות מיוחדות, גם של קימונו, ג'ונגל
עירוני, כמעט בכל פרט. הומברטו לאון וקרול לים נברו בארכיונים של בית האופנה ושל
 מייסדה קנזו טקאדה, ארכיונים משנות ה70 - 80, הוציאו משם פריטים מיוחדים 
והעניקו להם פרשנות צעירה ועכשוית. הפריטים של הקולקציה לבישים, דבר שהוא מאד
 חשוב כשיוצאת קולקציה כזו. פריטים שניתן יהיה ללבוש, ולא רק להביט בהם 
בתצוגת אופנה. בקולקציה יש שמלות, פריטים שונים הם דו כיוניים, מכנסיים, מעילים שונים, 
סווטשרטים, חולצות, קפוצ'ונים וכמובן אקססוריז מיוחדים. 
בית האופנה KENZO התאפיין בכל ימיו בצבעוניות עזה ועליזה, בשילובים מיוחדים של
דגמים-הדפסים וצבעים, כאשר ההשראה היתה המסעות הרבים שערך מייסד
 בית האופנה קנזו טקאדה. ההשראה הזו הוגדרה כ'השפעה אסייאטית עם שיק אירופאי'.
אין ספק שהקולקציה הזו מביאה את הדו שיח הזה לחיים חדשים.
*הקולקציה תושק בכל העולם ב-250 חנויות, H&M ביניהן החנות בעזריאלי
 ביום חמישי, ה- 3/11, עם פתיחת החנות.
בתמונות שילבתי את הדוגמניות עם הבגדים (אותם צילם אוליבר האדלי פירץ)
ואת הבדים (אותם צילם הנס מוריץ)
בגדי הגברים נועזים לא פחות, ולטעמי לנשים יש כאן כר נרחב לבגדים משותפים:
(גם כאן צולמו הדוגמנים על ידי הצלם אוליבר האדלי פירץ)
לקראת ההשקה של הקולקציה התקיים יום צילומים מיוחד, בו יכולנו לבחור 
כל מיני פריטים מהקולקציה, למדוד ולהצטלם איתם. אני בחרתי בכמה פריטים, 
רובם מקולקציית הנשים ופריט אחד מקולקצית הגברים. 
הצלם בפרויקט הזה היה ניר סלקמן המוכשר.
ערבבתי, התלבשתי והצטלמתי:






* הקולקציה תוצג בחנות H&M בעזריאלי, ב-3/11 עם
פתיחת החנות. כדי להכנס כדאי להגיע מאד מוקדם בבוקר.
*קישור לקולקציה מווג:
KENZOXH&M
*מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:
My Instagram

6 אמהות וכל אחת עולם ומלואו

$
0
0
7 אמהות - 6 המשתתפות של העונה החדשה ומנחה אחת 
באחד הערבים של שבוע שעבר התאספנו לפאנל בהנחיתה של נועה ירון, לקראת צאתה 
של העונה השלישית של הסדרה המרגשת 6 אמהות. כולן אמהות, כולן דומות, כולן שונות,
כולן עולם ומלואו. בסוף הפאנל שאלה נועה את הבמאי והעורך הראשי של הסדרה, 
מאז ראשיתה, איתן שמואלוף, אם הוא למד משהו חדש בעונה השלישית. 
איתן אמר שהדבר שהוא הכי הופתע ממנו הוא שכל אחת מהאמהות היא אחרת, 
היא שונה לגמרי מהשניה, היא מיוחדת במינה.
 ישבתי שם, הקשבתי לכל המשתתפות, צחקתי והערתי הערות ביני לבין
 הילה לוי המקסימה, שאני ממליצה לכם להכנס לבלוג שלה תלתלים
ונהיננו מכל דקה של הפאנל המרתק. חלק מהסיפורים שהתגלו בפאנל הם 
מאד מרגשים, מצחיקים ומעניינים וכולם נשלפו בכריזמה נפלאה על ידי
נועה ירון, אמא ברוכת ילדים בעצמה (שבעה ילדים).
נועה ירון ורונית ברש, כריזמה היא שמן השני
היה מרתק לשמוע את ששת האמהות, ואת נועה עצמה על סיפוריה, היה מצחיק,
סטנדאפ אמיתי שמיצרת אשת התקשורת בת אל בלן (אמא לשתי בנות),
 מרגש עד דמעות הסיפור של הרבנית רונית ברש (אמא לחמישה ילדים) כן, 
זו שנוסעת פעמיים בחודש לאומן ואני חייבת לציין שהמצלמה שלי היתה מאוהבת בה,
 והסיפור המרגש והמרתק של נאם הורוביץ העדינה (אמא לבת יחידה). 
מימין לשמאל: בת אל בלן, מיכל צפיר ונאם הורוביץ
היה מרתק לשמוע את השחקנית והמטפלת רחיק סולימאן (אמא לשלושה ילדים),
 את הצדדים האישיים של מיכל צפיר( אמא לשלוש בנות) שהיא לא רק מאמנת אישית 
לחיים בריאים, גם אצלה אוכלים בייגל ודברים לא בריאים נוספים,
ובחיים המתוקתקים של ליאת בנאי, שמגדלת חמשה ילדים ובעל ושולטת 
בכולם ביד חזקה ובזרוע נטויה, אבל עזבו, גם היא
רגישה כמו כולנו, בפנים, בשקט, כשאף אחד לא מפתיע אותה.
רחיק סלימאן וליאת בנאי
מסביבי רובנו אמהות. גם כשלא הייתי אמא לילדים הייתי אמא לצמחים שלי (גם היום,
אני מדברת איתם, שואלת לשלומם ודואגת להם) ואחר לכלבה האהובה שלי נינה. 
כל אחד מתייחס לחיים אחרת ואני מכבדת את כולם, לא מבקרת, לא שופטת.
 כל אחד מתייחס להורות אחרת, וקיימת גם מגמה של אל-הורות, ובעיני הכל לגיטימי
 והכל מקובל. אני מאד מאמינה בביטוי איש הישר בעיניו יעשה.
אנחנו הגענו לעולם הזה עם כוונה ולעיתים גם בלי כוונה. אנחנו נולדנו, לא בחרנו
להוולד (לפי אמונתי), ולכל אחד הזכות לחשוב ולהרגיש מה שהוא חפץ.
לכן, הרגש הזה של האמהות, נראה לי מאד טבעי, רגש החמלה, רגש האהבה, 
רגש הנתינה, רגש ההכלה,רגשות רבים שמפעילים אמהות. השבוע קניתי
 את הספר הנפלא 'חיבוק'של דוד גרוסמן. בספר הזה, שמדבר, בין השאר, 
על כך שכולנו נולדנו יחידים ומיוחדים ואין דומה לנו. כל האמהות הן בנות אדם
 שונות האחת מהשניה. אין אמא זהה לאחרת, אין אמא שסיפורה זהה, ואין כמעט דומה. 
הזוגיות בין ההורים שונה, בין זוג לזוג, האינטרקציה אחרת וכך גם האמהות שונה. 
בין כל השונה אני מוצאת את הדומה באמהות. לא סתם צחקנו מבת אל ומליאת. 
לא סתם התרגשנו כל כך מנאם ומרונית ומרחיק. החמלה, האהבה האין סופית, 
ההכלה של הילדים, ההבנה של הצרכים שלהם, של הגבולות הנדרשים, של
הכיף שיש בחיי המשפחה, הכעס שנוצר כשיש חיכוכים, כולם רגשות 
מוכרים לכולנו. 
תומר, ניצן ואני, כשהם היו קטנים
אני חווה כעת את גיל ההתבגרות. צרה צרורה, שיכתבו עליה
הרבה מאד ספרים. אבל, יש גם הרבה טוב. חברות חדשה,
 שמתפתחת כי הם גדלו, ויכולים כבר לדבר על כל דבר והם גם מבינים כל
דבר. אז כן, כמו בכל גיל יש רע וטוב, ובגלל שהם גדלו אז הדאגות גדלו איתם,
והפתרונות הם מאד אישיים, לכל בית ולכל משפחה. 
האמהות היא דרך ארוכה, שתלווה אותי ואת כולנו כל החיים, בגלל זה סדרה כמו
 6 אמהות (שהפורמט שלה כבר נמכר לחו"ל), כל כך מרתקת אותי
 ואני מניחה שעוד אנשים רבים. כי ניתן ללמוד ממנה, כי היא נותנת הצצה לסוגים
שונים של אמהות, לדרכים מגוונות של פתרון בעיות משפחתיות.
אני כבר כיוונתי את הטלויזיה שלי להקלטה של הסדרה. ששה פרקים,
פרק לכל אמא.
*הסדרה משודרת ברשת, בערוץ 2. 
הפרק הראשון ישודר היום, יום שני ה-31/10 בשעה 21:00.
הפרק השני יהיה השבוע ביום חמישי ה-3/11,
ושאר הפרקים בימי חמישי, לאחר תוכנית 'המערכת'.
צפיה מרתקת לכולנו!
**נ.ב.קטן אך חשוב: הסידרה תעניין גם את האבות שבינכם. 
*קישור לדף הדרה :
אמהות
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

שוק האוכל הנפלא של יום חמישי בברלין - Markthalle Neun - Street Food

$
0
0

הכניסה לשוק האוכל
כשתכננתי את הטיול לברלין רציתי להגיע למקומות מעניינים ושווקים הם מקום שאהוב עלי.
 האווירה בהם תמיד מיוחדת במינה. שמעתי על שוק האוכל של ימי חמישי בשכונת 
קרויצברג ותכננו להגיע אליו ולאכול בו את הארוחה העיקרית של אותו היום.
בנוסף, בררתי עליו עם הבחור הישראלי שהדריך אותנו בסיור לברלין היהודית 
(הסיורים של עדנה, מאד מומלצים!) והוא ציין שזה מקום שחייבים 
להגיע אליו.  עם כאלה המלצות הגענו ביום חמישי לרכבת שהביאה אותנו לשכונת
קרויצברג, בדרך לשוק. מספר ימים קודם לכן סיירנו בקרויצברג, וידענו שיש בה
 הרבה מהגרים והרבה תורכים, אז לא נבהלנו כשה-s באן הובילה אותנו לתחנה 
הכי קרובה לשוק. בכמעט כל הדרך לשוק ישנם בתי קפה השייכים למהגרים,
כשרובם היו להבנתנו מוסלמים כי דברו ערבית. אני מודה שלאור כל מה שמתרחש בעולם,
בעיקר עם דאעש, לא הרגשנו הכי נוח לחולוף לידם ומעט חששנו שיזהו אותנו כישראלים, 
אבל ידענו שאלפי אנשים עושים את הדרך  הזו לשוק, ולמעשה הכל סבבנו היה בסדר.
הגענו למתחם השוק, שהיה ענק, מעט אחרי שהחל לפעול ולכן כמות האנשים בו
היתה עדיין סבירה. לאחר כשעה המקום כבר היה ככ מלא ועמוס שאבי ואני הלכנו צמודים 
אחד לשני כדי שלא נאבד אחד לשני.
מרקטהול הוא שוק אוכל - מקורה (הקירוי חשוב מאד בברלין הגשומה למדי) שפתוח
למעשה כל השבוע, אולם בימי חמישי בין 17:00 - 22:00 נערך שם 
יריד אוכל ושתייה תוסס ורעשני, הכולל דוכני אוכל גרמני ובינלאומי. 
חוץ מדוכני האוכל יש בו גם דוכנים של תוצרת חקלאית.
אנחנו היינו כבר מאד רעבים, הריח מסביב היה נהדר וכך גם מראות האוכל בכל 
הדוכנים מסביב. רצינו לטעום את כל מה שראינו והרחנו, ואכן אכלנו לא מעט!
המחירים בשוק בינוניים, לא זולים אבל גם לא מאד יקרים ואין שום בעיה לאכול 
מגוון של טעמים, בתנאי שאין לכם בעיה לעמוד בתורים ארוכים,
לחכות בסבלנות למנה הנפלאה שלכם. לנו היתה סבלנות, הסתובבנו הרבה כדי לטעום 
בדיוק את מה שרצינו, עמדנו בתורים השונים, ואפילו מצאנו מידי פעם מקום ישיבה.
עשר בערב, שעת סגירת שוק האוכל הגיעה מהר מאד מבחינתנו.
אקח אותכם לטיול מצולם של המנות הנהדרות שטעמנו שם.
אני לא יכולה להעביר טעמים וריחות אבל מקווה שהתמונות שלי יבהירו לכם
כמה השוק הזה שווה הגעה:
אוכל סיני. צילמתי, לא טעמתי
בתמונה הבאה התמקדתי בפנים הטובות שלו, המנה יצאה בלי פוקוס, אבל תאמינו לי, 
המנה הזו  של הבשר עם הכרוב הכבוש היתה מהטובות שאכלתי!
שולחנות עמוסים אנשים. כל אחד שקם ממקומו מיד מתישב אחר במקומו.
בכל פינה אנשים יושבים, גם במעלה המדרגות.
כדורי בשר בכל מיני טעמים
מיץ תפוזים, היה טעים!
פינה מאיטליה:
פינה טעימה טעימה מיפן:
טעיםםםםםםםםםם
יושבים לאכול:
עוד דוכן שלא טעמנו, רק צילמתי:
עומדים ושותים על שולחנות גבוהים שמתחבאים בין הדוכנים
ליד השולחנות מצאנו הוראות הפעלה:
יש חוש הומור לחברה האלה!
אני כבר לא זוכרת מה הוא ערבב שם, אבל הוא חייך אלי ככ יפה!
עברנו להמבורגר הקוראני. ראיתי סביבי אנשים שאוכלים המבורגר בלחמניה שחורה
עקבתי אחריהם והצטרפתי לתור הארוך שהשתרך לפני הדוכן והיה שווה לחכות!
את הטעם אני לא יכולה להעביר רק את התמונה שלו:
הטעם שונה מהמבורגר רגיל ומאד מיוחד. הסתובבתי איתו כי לא מצאתי מקום ישיבה
 או עמידה וכיוונתי אנשים לדוכן, הוא משך המון תשומת לב.
 יש גם דוכני קפה ביחד עם הבירה:
תראו את האחים האלה: עושים עסקים!
מאות אנשים מסתובבים, קונים ואוכלים מכל טוב:
מצאנו סנדביצ'ים מאד טעימים:
אחרי כל האוכל חייבים לשתות:
לפני שהלכנו רציתי משהו מתוק. התחשק לי פנקייק או בלינצ'ס. כבר לא זוכרת
למה דווקא בכיוון הזה של מתוק. פתאום, מרחוק ראיתי משהו מוכר, והגעתי לבדוק.
אכן צדקתי. 'לנגוש'הונגרי מתוק!! 'לנגוש'הוא מאכל הונגרי עממי. זהו בצק מטוגן,
שניתן לאכול אותו עם תוספות מתוקות ומלוחות כי הוא הוא ניטרלי בטעמו. 
בדוכן עמד בחור הולנדי, שהכין לנגושים לפי מתכון של סבתו ההונגריה. 
הוא הגיש אותו עם תוספות מלוחות או מתוקות. אני ביקשתי לנגוש עם כל התוספות
 המתוקות וזה היה חלום שהתגשם בתוספת של דובדבנים:
לנגוש עם תוספות מתוקות
שעת הסגירה הגיעה וההמונים עוד גדשו את המקום, אבל אנחנו כבר התעייפנו.
היתה לנו עוד דרך ארוכה למלון ויום ארוך של טיולים למחרת.
אני יודעת שבטיול הבא לברלין יום חמישי יהיה כלול בו, כי אני לא מוותרת
על שוק האוכל הזה!
שוק האוכל מרקטהול - Markthalle מתקיים כל יום, אולם בימי חמישי הוא 
הופך לשוק הצבעוני והבינלאומי שהראתי כאן. השוק הוא מקורה
 ולכן מתאים מאד לימים הגשומים של ברלין.
*הכתובת שלו היא:
Eisenbahnstraße 42-43, 10997 Berlin
* שעות פעילות השוק: 17:00 - 22:00
*אל תפסספסו את השוק הזה בביקור הבא שלכם בברלין!
* אתר השוק:
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:

סטודיו לעיצוב מיקאסה Mecasa - מעצבים קירות

$
0
0

את מיכל רכט פינק, הבעלים של Mecasa הכרתי קודם כל מרחבי הרשת 
ואחר פנים אל פנים בתערוכת המעצבים לבעלי חנויות, שמוצגת פעמיים בשנה 
עליהן אני כותבת, כמו למשל כאןבתערוכה הזו שהיא כל כך מגוונת ומלאת מעצבים
 מעניינים, אני מצלמת ומתעכבת על המוצרים החדשים ועל יוצרים שמוצאים חן בעיני
 במיוחד ומיכל היתה תמיד אחת מהן. 
כשניגשתי אליה בתערוכה האחרונה ראיתי שחוץ מהמוצרים שהיא מעצבת בעצמה 
יש לה גם מספר מוצרים של חברת Fundamental Berlin, 
שלכבודם הרחקתי בברלין עד בית הקפה המיוחד הזה.
היה נחמד לראות ששתינו אהבנו את המוצרים של החברה המיוחדת הזו.
התמונות הראשונות שהבאתי בראש הפוסט הן של חרוזי העץ היפים, שמיכל מעצבת
מהם שרשראות תליה, מנורות ומחזיקים לתליה של חפצים. חרוזי העץ האלה נותנים לי
הרגשה נעימה - העץ המעובד, שנשאר בצבעו הטבעי ורק חלקו נצבע בצבעי פסטל 
עדינים, מזכירים לי פנינים.
המנורה ושרשרת החרוזים
את כל התמונות בפוסט צילמתי בחנות הפופ אפ בשוק הפשפשים, 
שמיכל הציגה בה בחודש אוקטובר האחרון. 
מבחינתה של מיכל ההגעה לחנות כזו מצוינת כי היא מנגישה את המותג שלה
 ללקוחות. אני חושבת שההנגשה הזו מעולה, אולי כי אני מהדור הישן, 
שאוהב לגעת ולהרגיש את החפצים שלי.
נכון להיום לסטודיו Mecasa יש חנות מקוונת (הקישורים נמצאים בתחתית הפוסט), 
והגעתה לחנות בשוק היתה מבחינתי הזדמנות נהדרת להגיע
אליה, לדבר איתה ולצלם. כששוחחנו, על כוס קפה קר ומתוק, מיכל סיפרה לי 
שמה שמלווה אותה בכל הפעילות שלה היא אנרגיה ואווירה של שפע.
אני חושבת שזה מקסים, שמעצב מגיע מהרעיון הבסיסי שיש מקום לכולם
ושהעשיה שלו מלווה באהבה והכלה. מיכל סיפרה שהיא מתרגשת לקראת 
השנה שבפתח, שהיא מלאה ברעיונות עיצוביים 
ובין השורות אני מנחשת שאולי יוולד גם סטודיו קטן, אבל, 
אל תתפסו אותי במילה - אלו רק המחשבות שלי!
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מיכל היא אזרחית העולם הגדול. נולדה בקנדה, חיה בניו יורק ולבסוף בחרה
 משפחתה לעלות לישראל. בארץ הם בחרו לחיות קרוב לים בבית עם גינה, ביפו, 
שהיתה תמיד עיר של אומנים ואומנות. מיכל גרה ביפו עד שנולדו הילדים ואז היגרה
 עם המשפחה לבית משלה  בפרבר פסטורלי.
אחרי לימודים של תואר בספרות אנגלית ועבודה בהפקות קולנוע וטלויזיה, 
מיכל, שגדלה בבית שופע אומנות, בעיקר מצד אמה, הבינה שהצד האומנותי 
חייב להיות נוכח בחייה והיא פנתה ללימודי עיצוב פנים. 
היא עסקה בכך מספר שנים ובזמן הזה החלה בעיצוב חפצים שונים. 
כיום מיכל עזבה את העיסוק בעיצוב פנים והיא מגדישה את הזמן שלה
למציאת החפצים הכי מעוצבים, מעניינים ומיוחדים בעינייה והבאתם 
לסטודיו שלה. כמו כן היא ממשיכה לעצב חפצים שונים, שנולדים אצלה או מתוך
 צורך או מתוך ההשראה שהיא שואבת מכל דבר סביבה.
ההתחלה של Mecasa היתה בעיצוב פריטים שיועדו לעיצוב הקירות, שסובבים
אותנו, היכן שאנו נמצאים. בבית, בחדרים השונים שלו, במשרד שבו אנו עובדים. 
עם הזמן הסטודיו התפתח והתרחב לפרטים מעוצבים שונים, לא רק לקירות, 
אבל זה עדיין הקו שמנחה אותה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בחנות הפופ אפ מיכל הציגה גם את אחרוני הפריטים של החברה הדנית
 Bloomingvile, שהיא יבאה בעבר, ועדיין ניתן לקנות אותם בחנות המקוונת 
של הסטודיו. החנות היתה יפייפיה ואני נהנתי לצלם את החפצים היפים.
בואו ותראו מה צילמתי:
הפריטים המקסימים של Mecasa יצאו מהחנות המקוונת שלהם
 והשתלבו בטבעיות רבה בחלל של החנות. הנה תמונה מחדר העבודה שלי,
בה אתם יכולים לראות איך מדף הבית של החנות משתלב אצלי:
בימים הקרובים יש חגיגות ברשתות עקב כל מיני חגים.
ראיתי שגם Mecasa משתתפת בחגיגה הזדמנות נפלאה להכנס לחנות הסטודיו! 
מצרפת קישור לאתר החנות:
Mecasa
* קישור לדף הפייסבוק של הסטודיו:
Mecasa בפייסבוק
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

הסדרה 'סיפורי בדים' - האופנה הישראלית מאחורי הקלעים

$
0
0
'סיפורי בדים': גיבורי הסידרה מימין לשמאל: טובלה ובתה נעמה חסין,לארה רוסנובסקי,
מוטי רייף, דורין פרנקפורט והד מיינר, צילום: יח"צ

אני לובשת אופנה ישראלית: שימלה של אנדי ואיירין, תיק של מדוזה 
ושרשרת של אילן אורבך (צילמה בשימחת נעורים: לולה גוליק המקסימה)

שבוע שעבר נערכה השקת הסידרה התעודית החדשה 'סיפורי בדים', במוזיאון ישראל. 
אושיות אופנה רבות הגיעו לחוות את הרגעים בהם מצולמים ומתועדים גיבורי הסידרה, 
מאחורי הקלעים של שבוע האופנה הישראלי.
הסדרה בת ששת הפרקים עוקבת אחרי המעצבים, אחרי עבודתו של מוטי רייף
 (והעוזרת הצמודה שלו - דניאלה בסל), משלבת קטעים דקומנטרים רבים והופעות אורח 
של אנשי מפתח בתעשיית האופנה. מופיעים בה מעצבים שונים, עיתונאים, יועצי תקשורת,
 צלמים ודוגמנים. כולם מראים שכלפי חוץ תעשיית האופנה נראית זוהרת, נוצצת 
ומלאת רגעים שמחים: קטלוגים, פרסומות ותצוגות אופנה. 
אולם מאחורי הקלעים, ברגע שהתעשייה נחשפת, המאבקים עולים על פני השטח,
ומתברר שהמציאות מורכבת ויש בה השרדות לא קלה, קשיים כלכליים 
וחיי יום יום כמו של כולם, מאד לא נוצצים. יש בעיות בהשגת חומרי גלם, היבוא
מאד יקר. כמעט כל תעשיית המתפרות נסגרה ועברה למקומות נחשלים בעולם, בהם
תנאי העבודה קשים. התחרות עם הרשתות הגדולות קשה מאד, והלקוחות מתקשים
 לעמוד בתמחור הישראלי.
במשך שנתיים חקרה הבמאית המוערכת עידית אברהמי אחר המעצבים, גיבורי הסידרה
ואחרי מוטי רייף, המפיק והייזם של שבוע האופנה הישראלי. עידית בחנה ועקבה אחרי
ההתרחשויות מאחורי הקלעים של עולמם של הגיבורים, עולם שהמכנה המשותף שלו
הוא אופנה ישראלית, עולם של עבודה קשה, לעיתים סזיפית על יצירת החלום שלך
ועל הגשמתו. המאבקים קשים ומשותפים לכולם - מיקום התצוגה - בקניון ההולך 
ונבנה של חברת גינדי, מימוש החזון ששם יתרחש שבוע האופנה, שבזמן יצירת
 הסידרה נראה כבלתי אפשרי. פגיעות הטרור במקומות שונים בארץ, דבר שגורם
לכך שדמויות אופנתיות חשובות לא מוכנות להגיע לארץ וכן מסביר מדוע
 ישראל היא לא המקום הכי אטרקטיבי לבילוי בו.
הסדרה מראה את העבודה הקשה של המעצבים עצמם, הצגת הנקודה, 
הבעייתית מבחינת המעצבים, של העברת פריטים בקונסיגנציה לחנויות
 (קונסיגנציה = השאלת הפריטים לחנויות, אי תשלום על כך למעצבים, אלא אם כן 
הפריט נמכר,  ובמידה והפריט לא נמכר החזרתו למעצב). 
בעלי החנויות, אם היו נשאלים, היו מספרים על האפשרות 
היחידה שלהם לשרוד בשיטה הזו. אין תשובה פשוטה לשאלה מי צודק.
בדים יקרים מאד שנרכשים בחו"ל ותפירה מסובכת בארץ. בעבר הלא רחוק ישראל
היתה מעצמת טכסטיל. היו כאן עשרות מתפרות והיו אלפי אנשים שזו היתה עבודתם.
תעשיית האופנה שיגשגה אז ונחשבה ענף יצוא ראשון במעלה, כמו שנחשבת
היום תעשיית ההי טק. היום לא נותרו בארץ כמעט מתפרות, רובן נמצאות בישובים
ערבים, כמו שרואים בסידרה את הד מיינר שנפגש עם בעל מתפרת חירבאווי 
שנמצאת במזרח ירושלים.
הסדרה עוקבת אחרי מעצבים שמיצגים מספר דורות בתעשיית האופנה הישראלית:
דורין פרנקפורט, מעצבת וותיקה ובית האופנה שלה הכולל מתפרה. 
בדור הביניים של המעצבים נמצאת המעצבת  המוכשרת לארה רוסנובסקי. 
לארה עיצבה בארץ, עזבה לחו"ל  ובעיקר לניו יורק וחזרה לעבוד בארץ:
דורין פרנקפורט ולארה רוסנובסקי, צילום: רפי דלויה

גיבורות נוספות משני דורות של מעצבים הן טובלה ובתה נעמה חסין. 2 מעצבות 
שמשלבות כוחות ועובדות ביחד. אלו דקות המסך הכי מצחיקות שראיתי בזמן האחרון!
מש'חסין לדורותיה, צילום: רפי דלויה

הגבר שבחבורת המעצבים, והצעיר ביותר ביניהם הוא מעצב בגדי הגברים הד מיינר. 
הד מיינר מעצב כשרוני ביותר, והבגדים המיוחדים שאותם הוא מעצב, אף על פי שהם
מכוונים לגברים, גם אני הייתי שמחה ללבוש. הד מנסה להיות בינלאומי, כי זו התקווה
של הרבה מעצבים לפרוץ לחו"ל. 
במקביל למעצבים עוקבת הסדרה אחרי הייזם והמפיק מוטי רייף, שללא האמונה שלו
ההשתדלות והעבודה הקשה שלו שבוע האופנה כנראה שלא היה מתרחש. 
מוטי רייף ודניאלה בסל, הד מיינר ואשתו הזמרת ריף כהן

את הסדרה יצרו עבור yesדוקוהבמאית עידית אברהמי והמפיקה אילנית באומן,
צילמתי אותן כשעלו לנאום בפנינו, לאחר שצפינו בשני פרקים מהסדרה:
צילמתי בעת הנאומים: עידית אברהמי ואילנית באומן 
* יוצרי הסדרה: במאית: עידית אברהמי | מפיקים: אילנית באומן וענב שנהר 
| עורך: בועז ליאון | מוסיקה מקורית: אבי בללי
*הסדרה "סיפורי בדים"תשודר בyesדוקו 
בימי רביעי החל מה-23.11 בשעה 21:00 וב-yes vod.
במסגרת שבוע "דוקו fashion" 20 עד 26 בנובמבר

*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

הכוכבים של ה.שטרן - PEARLS OF GENESIS - H.Stern

$
0
0
הקולקציה החדשה של ה.שטרן : PEARLS OF GENESIS הוצגה לנו בקומה ה-38
של מגדל מאייר, שנמצא בשדרות רוטשילד בתל אביב. כבר הרבה שנים שקו הרקיע של 
תל אביב הולך וגובה, מתרחק מאד מהעיר הלבנה עם הגינות הקטנות, כפי שהיתה
בשנותיה הראשונות. אני אוהבת את תל אביב.
 אני אוהבת את שנותיה הראשונו ואת בתיה הראשונים שנבנו באופן אקלקטי
(אוסף של סגנונות באותו מבנה).זה סגנון מעט קיטשי  ויוצא דופן בתרבות האדריכלית
 הארופאית בעיקר (בית הפגודה למשל) ונראה לי שרבים מהאדריכלים שהגיעו לכאן 
ראו בנו את סוף העולם, מקום בו ניתן לבנות ככל העולה על דעתם. 
השינוי בסגנון הבניה קרה בין שתי מלחמות העולם, כשהתפתח סגנון הבאוהאוס - 
הסגנון הנקי והפונקציונלי, שהיה שונה בתכלית מהסגנון האקלקטי.
 אחד מהסגנונות שהתפתח בבאוהאוס היה סגנון הבניה הבין לאומי, 
סגנון שאדריכלי תל אביב הרבו לבנות בו (4000 בתים), וב-2003 הכריזה
 אונסקו על אזורי העיר הלבנה בתל אביב כאתר למורשת בינלאומית.
מאז תל אביב נבנית ללא הפסקה, בניניה מתחדשים, בניני באוהאוס ישנים
משוחזרים וקבלנים מקבלים אחזוי בנייה לגובה. כך נבנה בתחילת שדרות רוטשילד 
הבניין בו התארחנו, הבניין שהאדריכל שלו הוא מחשובי האדריכלים היום, 
ריצ'ארד מאייר. 
קו הרקיע של תל אביב מיגנט את כולנו. היה לי קשה להפסיק לצלם אותו.
בקומה 38, היינו רחוקים מאד מהאדמה וקרובים הרבה יותר לשמים. 
השמיים הם אלה שנתנו את ההשראה לקולקציה הנהדרת והחדשה של ה.שטרן.
פנינים וכוכבים זוהרים. זו קולקצייה שמשלימה את GENESIS, שהיא קולקציית
 המורשת של ה.שטרן, וזו חזרה לשורשי המותג.
*שטרן - כוכב בגרמניתועל השקת הקולקציה של GENESIS כתבתי 
השקת התכשיטים נערכה כמסיבה עליזה עם תלבושות של שנות העשרים,
הסגנון שידוע כ- Great Gatsby, ומי שלא ראה את הסרט הנפלא באותו השם,
הסרט עם התלבושות הנפלאות של אותה התקופה, אני ממליצה עליו ביותר!
אני לבשתי שמלת וינטג', שעיצבה מעצבת ניו יורקית והזמנתי אותה ממנה לפני
מספר שנים. יצאנו להצטלם במרפסת הנהדרת של הדירה:

הקולקציה בצילומים (צילום: דיויד וילס):
מעט על הקולקציה החדשה: 
"בקולקציית Genesis  ofPearlsהפנינים האורגניות- 
סמל לנשיות וטוהר-מייצגות גופים  כדוריים שמימיים, היוצריםניגודעדיןלכוכב 
הויקטוריאנישלה.שטרןהמשופעבצורותגאומטריותנועזות, עשויזהבאציליויהלומיקוניאק
 השימושבגווןהחםשלזהבצהובברביםמהתכשיטיםמעמיקאתהמראההניגודיהמעניין
 הפניניםיוצרותאתהאיזוןהמושלםביןהנועזותליופיהקלאסישבתכשיטים."
המסיבה הסתיימה וחזרנו הביתה. הורדתי את השימלה היפה שלי, וצילמתי אותה 
למזכרת:

הקולקצייה החדשה נמצאת בחנויות ה.שטרן.
לרגל השקת הקולקציה יינתנו הטבות מיוחדות לקונים בסניפים השונים.
*קישור לדף הפייסבוק של ה.שטרן בפייסבוק:
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

ביקור מקסים בנצרת לקראת הכריסמס

$
0
0
קישוטי כריסמס אצלי בבית
יש חג אחד שאני נורא אוהבת והכי הייתי שמחה אם היינו חוגגים אותו כאן בישראל, 
וזה הכריסמס. אני לא מתכוונת לפאן הנוצרי, להולדת ישו, וכו', בכל זאת אני יהודיה, ולכן 
אני לא חוגגת את הולדת הנצרות. מה שמלהיב אותי כבר שנים הם העיצובים 
הנפלאים של קישוטי הכריסמס. סבא כריסמס שמביא מתנות בתוך גרביים,
אח בוערת ומפיצה חום עם ערמונים מתוקים שנקלים מעליה והעצים שבתוכה 
מתפצפצים בצליל נעים. איזה כיף!
בעבר הייתי מבקשת מחברים שנסעו לחו"ל בסביבות החג להביא לי קישוטים. כיום אני 
מוצאת לא מעט מהם גם בארץ. את הקישוטים שבתמונה למעלה קניתי בדרום תל אביב
באזור מטלון ולוינסקי, שבו יש חנויות צעצועים מלאות בקישוטים של כריסמס, שמוכרות
בעיקר לעובדים הזרים החיים בארץ.
 לפני שלוש שנים נסעתי באמצע נובמבר, עם אבי לפריז אהובתי, כדי לחוות את 
אווירת הכריסמס וקישוטי החג. על החוויות שלי כתבתי כאן ואתם יותר ממוזמנים 
לחוות איתי רגעים חורפיים של הטיול הנפלא שערכנו שם. ברור לי שאני אחזור
לחוות את הכריסמס שוב, ואם לא בפריז אז בבירה ארופאית אחרת.
באמצע חודש נובמבר נסעתי לטיול בנצרת, העיר שחג המולד/הכריסמס נחוג 
בה בארץ באופן שהכי מזכיר את הערים בחו"ל.
בכל בירות אירופה, שחוגגות את הכריסמס, החג ניכר בהן כבר מתחילת נובמבר,
כחודש וחצי לפני ערב החג( ה-24/12). הקישוטים נתלים ברחובות, חלונות הראווה 
מוקדשים לחג, בעיקר עם עצים מקושטים, כמו שכתבתי כאן .
השוקוליטיירים מכינים ממתקים מיוחדים לכריסמס, נאפות עוגות מיוחדות
עם תבילינים מחממים כמו צ'ילי וג'ינג'ר ונפתחים שווקים מיוחדים במינם, 
שמוקדשים לכריסמס. 
ערכנו סיור מודרך מעניין ביותר עם טארק שחאדה מנכ"ל עמותת נצרת לתרבות ותירות 
ועם ראיד אבו עסד, מדריך התיירות הסבלני ומלא הידע.
*מעט לפני שהגענו לנצרת עצמה ביקרנו בנקודת תצפית נהדרת שצופה לעבר
נצרת וסביבותיה: הר הקפיצה.
נמצא בכניסה לעיר מכיוון עפולה. בנקודה זו טוענים שיהודי נצרת
ניסו להשלחך את ישו למותו, לאחר שהוא הכריז על עצמו כמשיח. לפי האמונה
ישו הצליח לברוח מהם בקפיצה מן ההר. פסגת ההר מתנשאת לגובה של 397מ',
והיא נק'התצפית הכי טובה לכיוון עמק יזרעאל, הר הכרמל, הר תבור והרי הגלעד.
הר הקפיצה והנוף סביבו
*מהר הקפיצה נסענו לנצרת למפעל חרס קטן בשם:פאח'ורה - חרס בערבית. המפעל שייך 
מזה דורות למשפחת מוסאמר, שהם אמנים של כלי חימר. את מלאכת הכדרות למד אבי 
המשפחה בגרמניה והאומנות עוברת מאז מדור לדור. במקום נערכות גם סדנאות קצרות.
האמן במלאכתו
* המשכנו, ברחובות נצרת והגענו למפעל חלבה נצרת. המפעל קיים כבר 40 שנים, והוא נוסד
כמפעל משפחתי, עם מתכונים סודיים ליצור החלבה. הסבירו לנו שהחומרים כולם 
טבעיים, הטחינה מיוצרת משומשום מלא. כאן עשו שיא גינס: החלבה הגדולה בעולם, במשקל
של 3 טון ק"ג! את השומשום, שבעבר גדל גם בארץ, הם מיבאים מאתיופיה. שיח השומשום
 נקטף עם השורש, מיובש ואז מוציאים ממנו את הגרגירים. את המשך ההסברים המעניינים
תוכלו לשמוע בסיור מודרך ששמחים לערוך במפעל, כשבסופו ניתן לרכוש סוגים רבים 
של חלבות - מתוקות, מלאות, שערות חלבה ואפילו חלבה עם קצח!
שומשום מתערבל
*בדיוק לשעת הצהריים הגענו למלון רימונים המעיין נצרת, השייך לרשת רימונים.
המלון ממוקם בלב העיר העתיקה, בין סמטאות השוק הססגוניות ובקרבת אתרי
 תיירות שונים. המלון נמצא בנקודה אסטרטגית ומיוחדת במינה בעיר. יש במלון 226 חדרים 
מרווחים ומאובזרים, חדרי פטיו וחדרי כנסייה. במלון יש 5 חדרים המותאמים במיוחד לנכים 
ובעלי מוגבלויות ומאובזרים לנוחיותם המרבית (אמבט מותאם, רוחב דלת המתאים לכיסאות
 גלגלים ועוד). במלון מסעדה בה האוכל המוגש הינו כשר, חדר האוכל של המלון רחב ידיים
 ומציע ארוחות בוקר וערב עשירות ומגוונות. 
לאחרונה החל שיתוף פעולה של מלון רימונים המעיין נצרת עם כרטיס הטעימות
 'יאללה באסטה'. המלון מציע לאורחיו, השוהים 2 לילות ויותר את כרטיס הטעימות,
ממאכלי השוק בנצרת. הנקודות מסומנות במספרים על גבי מפה של השוק והאורחים 
המטיילים ימצאו בקלות את דרכם בשוק. אני ערכתי סיור טעימות נהדר
עם הכרטיס של 'יאללה באסטה'ותוכלו לקרוא הסברים על הכרטיס כאן .
עם כניסתנו למלון הזמינו אותנו לחדר האוכל, שהיה מקושט וערוך לארוחת חג.
 הסבירו לנו שמוגשת לנו ארוחת הכריסמס, 
כפי שיקבלו האורחים שיגיעו ללון במלון בחג.
השולחן הארוך למופת ועליו המטעמים שיוגשו לאורחים
לשולחן המפואר הוגשו עוד ועוד מטעמים לפי סדר המנות שבתפריט, 
המלצרים הסתובבו סביבנו עם יין ומילאו את כל הבקשות שלנו.
אכלנו בהנאה רבה לחמי מחמצת ומטבלים שונים, סביצ'ה מדג אנטיאס, קרפצ'יו פילה בקר,
סשימי סלמון, סלט ירוקים, פילה לוקוס, פילה בקר עם צלע טלה, רביולי פטריות,
אספרגוס צרוב וקינוחים. אני התמקדתי בכנאפה מתוקה אבל היו גם מקרונים, מוס שוקולד, 
קרם בורלה, טוויל קרמל מוזהב ועוד... 
אני מודה שהיה מאד קשה לקום מהשולחן אחרי ארוחה כל כך טעימה!
המשכנו בסיור שלנו בנצרת. בשלב הזה היה מאד משמח לערוך טיול רגלי ולהוריד מעט
מהקלוריות שנוספו לנו בארוחת הצהריים.
*הגענו למרכז העיר לחא'ן אל באשה - שהוא הגדול והעתיק ביותר מבין 5 החאנים 
שנבנו בנצרת. החאן נבנה בכניסה לנצרת ההיסטורית ובצורתו הוא חצר גדולה מוקפת
חדרים בצורת קמרון משלוש חזיתות והחזית הרביעית היא פטיו מקומר.
*מול החאן נמצאת כיכר המעיין ששם נמצאת באר מרים. המעיין ומימיו קדושים לנוצרים
וייחסו להם במשך הדורות תכונות של מרפא.
*בקצה הכיכר נמצאתהגלריה קקטוס. כשרכשו בעלי הגלריה את המבנה העתיק 
הם התחילו בשיפוצים נרחבים. בזמן השיפוצים התגלה בית מרחץ עתיק ביותר,
 מהתקופה ההלניסטית רומית - היחיד במינו בעולם! החפירות היו ידניות ונערכו 7 שנים.
*בהמשך הגענו לכנסיית הבשורה היוונית אורתודוכסית. המבנה הוקם בשנת 1860 ע"י
הבישוף ניפון, ושלוש שנים לאחר מכן נחנכה במקום כנסיית אל קילאי. הבניין בנוי בצורת ח'
הוא מוקף חומה ונראה כמבצר. זו אחת הכנסיות היפות והמיוחדות בארץ. כמיטב המסורת
של הנצרות המזרחית יש בכנסיה הזו הרבה מאד ציורי קיר, איקונות ונברשות.
הכנסיה האורתודוכסית מחוץ לחומות ובפנים
בתוך הכנסיה:
קיבלנו הסברים על הכנסיה וכשיצאנו ממנה הסבירו לנו שברחבה הגדולה של הכנסיה מציבים
כל שנה את עץ האשוח הכי גדול במזרח התיכון. הוא ניצב על מבנה ענק מברזל בגובה 30מ'
 וכולו מואר ומקושט. העץ מואר מה8/12 ועד אמצע ינואר. כך יוצא שהדוכנים של
 החג ורוב החגיגות הציבוריות מתרכזות בנצרת סביב הכנסיה הזו. 
בבתי הספר מתכוננים חודשים לחג, המקהלות מתכוננות, עושים חזרות
לתהלוכת חג גדולה, הרחובות מתמלאים בקישוטים. מקשטים את החנויות ובעצם
כל מי שמרגיש שזה זמן חגיגי ומתחשק לו לשמוח משתתף בחגיגה הגדולה. 
בכל סוף שבוע יהיו מופעי רחוב ומופעים לילדים וכן שוק של כריסמס.
מיסת החג נערכת ב24/12 לקראת חצות ואז כל העיר וסביבותיה מוארים בזוהר החג.
*המשכנו את הטיול שלנו לכיוון השוק של נצרת. הלכנו בסימטאות המחודשות והיפות.
הבנינים קימים כאן מהמאה ה-18, הם לא נהרסו, רק שופצו וחודשו. 
הגענו לבניין שבעבר היה שייך למספר משפחות של עשירי נצרת והיום 
משמש כבית הארחה - אל מוטראן. הבניין גם הוא בן 200ש', 
והוא מציע חדרים מרווחים, עיצוב מנימליסטי ואווירת בוטיק. 
לבית הארחה הזה צמוד בית התרבות והאמנות:
The house of colture & art . המקום הזה שותף לעשייה, לכתיבה ולאומנות 
בת זמננו. מוצגות בו תערוכות שונות ומגוונות של אומנים מהארץ ומחו"ל.
המשכנו ללכת לכיוון השוק של נצרת. בדרך עברנו 
באזור שהעירייה דאגה לשפץ ולשחזר. 
*המשכנו לתוככי השוק והגענו למסעדה הקטנה והציורית של אבו אשרף: דיואן אלסאראיא.
המסעדה שלו נראית יותר כמו מוזיאון של כלי וינטג'למיניהם. במסעדה מוגשים
מאכלים נצרתיים-גליליים, שאבו אשרף למד להכין מאמו. אותנו הוא כיבד במאפים, 
שאי אפשר היה להפסיק לאכול: קטאייף. אלו הם מאפים ממולאים - חלק עם גבינה 
וחלק עם אגוזים. כל כך טעימים!!
תמונות ממסעדת דיואן אלסאראיא
*המקום האחרון אליו הלכנו הוא מרכז מרים הבינלאומי. זהו מרכז מבקרים חדש למדי,
 העוסק בדמותה של מרים הנצרתית, אמו של ישו. המרכז מביא את הסיפור שלה ושל הנצרות
מימי ספר בראשית,  באמצעות מופעים אור קוליים, אותם ניתן לראות במעבר בין חדרי המרכז. 
אנחנו צפינו בסיפור בראשית והיה מאד מעניין לראותו מצד, אחר, מהצד של הנוצרים.
על הגג של המבנה נשתלו גנים עם צמחייה מקראית ויש שם תצפית יפה מאד על נצרת
וכן על כנסיית הבשורה הקתולית. בכניסה למרכז ישנם חפירות ארכיאולוגיות של בית מגורים
מהמאה הראשונה לספירה.
הגנים של מרכז מרים והתצפית לעבר נצרת
ממול הצריח של כנסית הבשורה הקתולית
הטיול שלנו בנצרת הסתיים לעת ערב, כשבזמן השקיעה צפינו לעבר גגותיה של נצרת
מהתצפית בגנים של מרכז מרים. הגנים היפים בשיתוף עם מזג האויר הנעים גרמו
לנו להרגיש שחבל שהטיול הסתיים ושיכולנו להמשיך עוד.
מה שאומר שבנצרת אפשר לטייל יותר מיום אחד, ואכן האתר המקוון של עמותת נצרת
לתרבות ותיירות מראה שיש עוד מה לעשות בנצרת. 
* אני מביאה כאן את הקישור לאתר המקוון המפורט והצבעוני של 
עמותת נצרת לתרבות ותיירות
כאן תמצאו סיורים בנצרת ועוד הרבה מאד פרטים 
מעניינים על העיר ומה לעשות בה.
* קישור לרשת רימונים ולמלון:
מלון רימונים המעיין נצרת
* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

בגד - BGD אצל ליאור מנחם ומכירה מיוחדת בתל אביב

$
0
0
בגד
אופנה ישראלית אני מאד אוהבת וכמובן מעצבים ישראלים. אוהבת ומעריכה.
מעריכה את הכשרון, את התעוזה, את האהבה הבלתי מתפשרת שלהם למה שהם 
עושים, את הנחישות להצליח על אף כל הקשיים. בפוסט על הסדרה 'סיפרי בדים'
כאן , כתבתי על כך, ולכן כשליאור מנחם הזמינה אותו לסטודיו שלה, מאד שמחתי.
פגשתי את העיצובים של ליאור לפני כשנה, כשהשתתפה במכירה של גילדת המעצבים , 
אבל לא פגשתי אותה פנים אל פנים, ורציתי הפעם לראות אותה במקום שבו 
היא חיה ויוצרת. בעיני ההיכרות האינטימית עם המעצב שמאחורי המותג מאד חשובה.
עיצוב פנים במושב תנובות-
ביום שמשי אחד קבעתי עם ליאור ונסעתי לבקר אותה במושב תנובות שם ביתה.
הגעתי אליה מספיק מוקדם כדי שנוכל לשבת ולאכול ארוחת בוקר שמחה ועליזה. 
נכנסתי לבית מקסים עם פסלי קקטוסים בכניסה, מרצפות בטון מרשימות ומזרקה גדולה
שצליל המים המשכשכים בה עושה נעים בלב. שאלתי אותה מי עיצב את הכל וככה 
התוודעתי לכך שליאור היא גם מעצבת ואדריכלית פנים מדופלמת, 
שמתעסקת עם שרטוטים, שיפוצים ועיצוב פנים של בתים ופרויקטים עסקיים
מזה 15 שנים. אני חייבת להראות לכם את המרפסת הנהדרת בכניסה לבית:
בתמונה העליונה - המזרקה, שער הכניסה שהורכב מחלקי ברזל שונים,
פסלי הקקטוסים והכניסה לבית. בתמונה התחתונה- חלק מקיר המשרביות
 וספסל משרביה אינדונזי מעץ.
 נכנסנו פנימה וליאור הכינה לנו ארוחת בוקר נהדרת, בלי להתאמץ,
 ותוך כדי דיבורים אני צילמתי את הארונות הצבעוניים אותם היא עיצבה:
ישבנו לאכול, וזאת כבר תמונה מהאנסטגרם שלי:
ארוחת בוקר טעימה ויפה, חשוב ביותר כשמצלמים לאנסטגרם
ישבנו ופיטפטנו וצחקנו ודיברנו על עיצוב פנים (קישור לדף הפייסבוק של עיצוב הפנים אוסיף 
בתחתית הפוסט) ועל תמונות באנסטגרם, ועל השקט והשלווה, שחיים במושב מעניקים. 
אי אפשר היה להתעלם ממגוון גדול של גיטרות שראיתי מסביב, ושאלתי אותה אם היא 
גם מנגנת. הפעם הגיטרות לא שיכות לה, אלא לבעלה, יוסי מנחם, שהיה הבסיסט של 
להקת ברוש המיתולוגית - עם אריאל זילבר. אותה להקת ברוש שלוותה את תוכנית הטלויזיה 
 'זהו זה'בכל שנותיה, ואין מישהו בשנות ה-80, שנות הזוהר של 'זהו זה', 
שלא הכיר את ברוש. הבית שלה מלא בכישרונות!
עיסוקים נוספים לעיצוב הבגדים
אחרי הארוחה ירדנו לסטודיו של ליאור, שלו יש כניסה חיצונית. הקולקציה של החורף כבר 
מוכנה, ועל הקולבים גם פריטים מהקולקציות הקודמות של הקיץ. 
דיברנו על עיסוקים קודמים, ושמעתי ממנה שהאומנות תופסת פן חשוב מאד בחיים שלה. 
היא רקדה מילדות, באופן מקצועי, היא שרה ואפילו דיגמנה. אחרי שילדה את בנה הבכור היא 
הפסיקה להופיע והתעסקה עם צביעת בתים ואז הגיעו הלימודים של עיצוב הפנים והאדריכלות, 
אותם סיימה בהצטיינות. מיד עם סיום הלימודים היא פתחה משרד משלה ועובדת בתחום, 
במקביל לעיצוב הבגדים. אחרי הלידה של הבת, הגיעו הרוך, הצבעים הורודים,
 הבדים הנעימים, שלידת בת מביאה לחיים. בתקופה הזו ליאור התחברה לבית,
 לאמא שלה שזה היה תחום העיסוק שלה, ובעצם ליאור ינקה תפירה ובדים וגזרות 
לאורך כל החיים שלה בבית הוריה. הריקוד ואחר כך עיצוב הפנים הם פן שנוסף 
לעיצוב הבגדים שבעצם זרם בעורקיה.
בגד - BGD- המותג-
בחמש שנים האחרונות, במקביל לעיצוב הפנים ליאור גם מעצבת, תחת המותג שלה: בגד. 
 שם המותג שלה כל כך ישראלי וכל כך מתאים לליאור. היא צנועה, כנה, שורשית, 
מחוברת לאדמה, לחופש, ומוכשרת! 
הבדים איתם היא עובדת איכותיים מאד, כותנות אורגניות, ג'ינסים, שלהם יש לה אהבה 
רבה, וגם בדים מיוחדים מטורקיה. בנסיעות לחו"ל היא מחפשת ומוצאת בדים מקומיים
 ואביזרים מיוחדים. את הגזרות היא מקפידה להכין בעצמה והתפירה נעשית בארץ. 
כל העבודה של ליאור היא מקומית. דיברנו על השראה, וליאור סיפרה שהיא מוצאת
 השראה בכל מקום, במקומות אליהם היא נוסעת לטייל, במוזיקה ובאדריכלות.
למשל, אחרי הטיול שערכו היא ובעלה ליפן היא רכשה שם בדים, חוטים מיוחדים, 
ואביזרים שונים. כשחזרו לארץ היא עיצבה קימונו עם טוויסט - מבדים של ג'ינס.
ליאור מקפידה שהגזרות והתפירה יהיו איכותיים מאד, וניתן להזמין אצלה בגדים לפי
 מידות ובדים שמתאימים בדיוק ללקוחה.
צילמתי מעט בסטודיו:
מביאה כאן תמונות מהפייסבוק של בגד,  מהקולקצייה החדשה.
הצלמת היא אורנית לוקאץ'והדוגמנית היא לירז מסלתי:
כשירדנו לסטודיו ליאור הביאה לי הפתעה שהכינה לי - ז'קט יפייפה, תפור למידותי, 
והייתי מאושרת שאכן הוא התאים לי להפליא! הלכנו להצטלם איתו בגינה של ליאור. 
מי שעוקבת אחרי באנסטגרם כבר ראתה אותו:
ז'קט: בגד, מכנסיים: עירית, מגפיים: mjus לשופרא , שרשרת: קרן שביט

בעיתוי נפלא לפרסום של הפוסט נערכת מכירה של ליאור ביום שבת הזה ה-17/12,
מ-10:00 - 16:00, ברחוב בני אפריים 249, בתל ברוך, תל אביב.
המכירה תתקיים בביתם של זיוה גרובר ועדי מאירי:
זו הזדמנות מצוינת לכל התל אביביות ונשות המרכז ביננו להכיר את ליאור המקסימה
 ולראות את קולקציית החורף האורבנית היפה שלה.
נתראה במכירה!
*קישור לארוע המכירה:
בגד בתל אביב
*קישור לדף הפייסבוק של בגד:
בגד ליאור BGD
*קישור לאתר המותג:
בגד-עיצוב בגדי נשים 
* קישור לדף הפייסבוק של עיצוב הפנים:
ליאור מסורי מנחם / אדריכלות עיצוב פנים
*מוזמנים לראות עוד הרבה דברים יפים באנסטגרם שלי:
My Instagram

חורף לבן - White winter - מכירת הבוטיק הכי יפה בעיר

$
0
0
החל ממחר יום רביעי ועד כולל יום שישי 
מתקיימת בסטודיו טווילינגן, מכירת הבוטיק הנפלאה: של חברותי היקרות:
WHITE WINTER
של חברותי היקרות:
* אורית זילברמן למותג Tweelingen
*שרון צור למותג דרא
*מיכל תידהר למותג Ndoto
*רוני ביתן למותג Shoppu
היום, יום לפני המכירה, נערכה בסטודיו סדנת פעמוני קריסמס, שהייתי מאושרת
 להשתתף בה, כי כבר סיפרתי כאן כמה שאני אוהבת את הכיריסמס ואת הקישוטים שלו.
היה כיף גדול, לא רצינו ללכת פשוט כי כל כך יפה פה! 
אני אביא מעט תמונות, מהיופי שהבנות יצרו כאן, 
ומהיופי שיש במכירה הזו, ולכם נותר רק להגיע!
התמונות שהבאתי כאן הם רק לפתיחת התאבון, צילמתי עוד הרבה אבל אין כמו
לראות את כל הממתקים במו עינכם.
אנחנו התישבנו סביב השולחן הגדול כדי להכין פעמוני כריסמס.
רוני הביאה לנו מכל טוב והדריכה אותנו בהרבה סבלנות, והיא היתה צריכה הרבה!
אז תודה רוני, מכל הלב 💗
חומרים לסדנא:
כל אחת אספה מהמקבץ הגדול פרטים שיכנסו לפעמון שלה, 
אני צלמתי מעט:
לבסוף הם היו מוכנים, הפעמונים הקטנים שלנו, צילמתי את חלקם:
פגסוס מאיר לי את פעמון הכריסמס!
עופרה רון מזור הצלמת המוכשרת צילמה את הפעמון שלי

*המכירה מתקיימת החל ממחר ה- 21/12 בשעה 17:00
ועד יום שישי בשעה 14:00
בסטודיו טווילינגן, ברחוב הפקאן 11, רמות השבים.
*הקישור למכירה:
כל היופי הזה, כל הממתקים של החורף מחכים לכם!

סטודיו בן דוסא - הקואופרטיב היצירתי הכי נשי ביפו

$
0
0

הכניסה לסטודיו בן דוסא צבועה ולא מלוטשת מרמזת שאוהבים כאן אומנות,
אוהבים חפצים ישנים ואוהבים את החיים. 
נכנסתי לסטודיו והמראה שנגלה לי היה קיר שלם עם טפט של המעצבת האהובה עלי 
 אורלה קיילי, שעליה כתבתי כאן . תראו שם את התיק שקניתי אצלה, עם אותו הדפס 
של עלים, רק בצבעים שונים. הטפט של אורלה קיילי ורהיטי הוינטג'גרמו לי להרגיש
 שאני במקום הנכון. 
'סטודיו בן דוסא'שייך ל- 4 נשים, יוצרות, אומניות, מאד מוכשרות כל אחת בתחומה.
 קואופרטיב, כפי שהן מכנות אותו, שהוא חנות, שבה הן מוכרות את מעשי ידיהן 
וכן מתחם של סדנאות יצירה שמועברות על ידן. 4 הנשים הן:
*דקלה מנחם: בעלת המותג 'חיית וינטאג' '- דיקלה משפצת, מחדשת ומשחזרת רהיטים 
וכן מעניקה שירותי עיצוב פנים והום סטיילינג. דיקלה היא גם נטורופטית.
*מיה גור: בעלת המותג 'מיה גור סטודיו'- מיה מאיירת ומציירת בצבעי מים. היא מורה 
ליוגה ומטפלת אלטרנטיבית.
*חגית ארז מזרחי: בעלת המותג ' Badina '- חגית היא מעצבת בגדים לנשים, ילדים,
גוזרת ותופרת כמעט הכל לבד. היא מאיירת ורוקמת על בגדים, ועל כריות. 
כמעט כל הפריטים שלה הם one pice. 
*אביטל מאיר: מעצבת מוצר (מעצבת המוצרים של 'אילן'), מאיירת, מדפיסה,
מעצבת שרשראות מיניאטוריות ותמונות. הכל מקורי והכל בעבודת יד.
הוזמנתי עם עוד מספר בלוגריות להכרות עם נשות הסטודיו ולסדנא חוויתית.
התכנסנו צוות מלא מרץ וצחוק:
חן סיוון / אופנאית עם דעות , ספי ארליך/ way too yellow,
סיוון ליבנה חכים/ שתיים סוכר ורותם חנן-מעצבת פנים.
עלינו לקומה השניה של הסטודיו, שם נערכות הסדנאות. גם הקומה השניה 
מכילה תצוגה של עבודות המעצבות:
אכלנו עוגיות טעימות, שתינו המון תה, והכל בכלים יפים.
ערכנו הכרויות עם מעצבות הסטודיו וביננו לבין עצמנו, ושוב צילמנו, 
ושתינו תה. כשהיינו רגועות התחלנו את הסדנא.
קיבלנו צלוחיות קרמיקה קטנות ועליהן היו איורים. היה עלינו להוריד את הנירות
בזהירות מירבית, כדי לא לקלקל את האיור שדבוק לצלוחית:
הצלוחיות שלנו 
בסטודיו מתקימות סדנאות מגוונות, ובסופן המשתתפים מכינים מוצרים מעוצבים שונים.
הסדנאות והמועדים שלהן מתפרסות בדף הפייסבוק של הסטודיו וכן בתיאום ישיר
עם מעצבות הסטודיו. 
כשהסתיימה הסדנא ירדנו למטה והתפזרנו לעניננו. למעלה נשארו בנות הסטודיו.
אני נשארתי קצת לצלם. השמש זרחה והיתה תאורה טובה. פתחתי מעט את דלת הסטודיו 
וצילמתי את הכניסה אליו. פרצי הצחוק וקולות הדיבור שהגיעו מלמעלה רק חיזקו אצלי 
את הדעה שסטודיו הזה מכיל נשים, שהן לא רק מוכשרת, שכיף להכיר אותן, 
אלא שהן יצרו מקום שכיף לחזור אליו!
סטודיו בן דוסאנמצא ברחוב חנניא בן דוסא 19, 
וכדי להשתתף בסדנאות אני מצרפת את הטלפונים
ודפי הפייסבוק של הסטודיו ושל המעצבות עצמן: 
סטודיו בן דוסא

*אביטל מאיר:  054-5939793 , אביטל מאיר

* מיה גור: Maya Gur Studio

*חגית ארז מזרחי: 052-4440251 , Badina

*דקלה מנחם: 054-7383993 , חיית וינטאג'

*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם, לעוד הרבה חוויות 
ורגעים קטנים ושמחים של החיים:

קונספט הרהיטם החדש: B.teen - אופנת חדרי נוער

$
0
0

לפני כשבועיים נפתחה ברמת השרון חנות קונספט יפייפיה, ואת התמונות שלי
צילמתי בה. בארץ תחום הריהוט מאד מפותח, יש מעצבים רבים ומתחמי עיצוב
בערים הגדולות. תחום אחד נזנח, וזה התחום של עיצוב לבני נוער וזה התחום שבו
מתמחה החנות החדשה: B.teen. זו למעשה חנות קונספט ייעודית לאופנת חדרי נוער/ 
Teen's room fashion. הגילאים אליהם פונה הקונספט הוא 16-21, אבל לדעתי החנות
מעניקה השראה לטווח גילאים רחב הרבה יותר.
קב'א.פ עיצובים (ביתילי, IDdesignURBAN וכרמל פלור דיזיין) נכנסה לנישה העיצובית
הזו כדי להציע  מגוון רחב של פריטים לעיצוב והלבשת סביבת המגורים שלהם הכוללים 
ריהוט, תאורה, אקססוריז שונים, כלי נגינה, מצלמות, משקפי שמש, קעקועי קיר
ועוד מוצרי לייף סטייל של מעצבים ישראלים צעירים. קיים כאן רצון הדדי של הענקת
במה למעצבים צעירים והצעה של מגוון מוצרים לנוער, שלא קיימים במקומות אחרים.
שיתופי הפעולה הם בין השאר עם מותג כלי הנגינה 'חללית', מצלמות פולרואיד של
 Fujicom, מותג המשקפיים 'המשקיפה'וקעקועי קיר- Home Tattoo מבית sara&mili 
נוסף על כך יש במקום בית קפה ומתוכננות פעילויות מוזיקה.
הנוער כיום, בעקבות החיים בעידן הטכנולוגי, מתבגר מאד מהר וחדר ילדותי הופך
ללא רלוונטי. במקום יהיה קונספט שלם של ריהוט-תאורה-אביזרים רבים
שגם יתנו בסיס קלאסי אך גם יאפשרו כניסה לטרנדים המשתנים.
אני מביאה כאן מעט תמונות, מעט מהאווירה הכיפית של המקום, את ההמשך 
תצטרכו לגלות בעצמכם, כשתגיעו לבקר כאן.
צילמתי קצת במצלמת הפולרואיד 😋😍
כל מה שאנחנו צריכים זו אהבה 💗
זה הפוסט האחרון שלי לשנת 2016, שנה שהיתה מלאה בהכרויות, באנשים חדשים
ומעניינים, שנה שהיתה מלאה בטוב, וגם כשהיו דברים שלא אהבתי בה, 
הם חלפו ועברו ואני מתרגשת לקראת השנה החדשה שמגיעה!
שתהיה לנו שנה נפלאה, מלאה בטוב לב ובשלווה💥
B.teen
כתובת: סוקולוב 89, רמת השרון
*דף הפייסבוק של המותג: 
* מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:

התכשיטים החדשים של קום איל פו - comme il faut

$
0
0

השולחן המכושף שקיבל את פנינו
בחנוכה התאספנו בחנות קום איל פו בנמל תל אביב,  כדי לחזות באוספי התכשיטים 
החדשים שמוצגים בחנויות המותג. בקום איל פו החליטו, החלטה מתבקשת בעיני,
להוסיף לתצוגת הבגדים גם תכשיטים. במשך חודשים נבחרו האומנים בקפידה, 
וכעת ניתן להגיע לחנויות ולרכוש בהן את התכשיטים. 
התכשיטים מאד מאד יפים ומיוחדים וצריך לראות אותם במציאות, 
התמונות לא מספיקות. חלק מהאומנים מציגים בקום איל פו באופן בלעדי.
- בחרנו תכשיטים שאיתם רצינו להצטלם. הבחירה היתה מאד קשה, 
כי המבחר היה גדול ומאד מאד יפה!
אני בחרתי בטבעת של גרגורי לרין. גרגורי הוא צורף, פסל ומעצב תכשיטים. 
הוא גדל בטולה, עיר תעשייתית ליד מוסקבה. בשנת 97 הוא עלה לארץ, התגייס לצה"ל 
ושירת כמבנאי מטוסים, אז גילה את אהבתו לייצור ומשחק עם מתכת. 
כיום גרגורי מרצה בשנקר ונחשב לאחד המעצבים המקצועיים והמעניינים בארץ.
ענדתי את הטבעת, שצבעיה וצורתה התאימה לי באופן מדויק, וצילמתי:
חוץ מהטבעת, בחרתי עוד 2 פריטים מיוחדים במינם.
בסוף דצמבר נערכה תערכות תכשיטים בחנות בנמל, וכל מעצב תכשיטים הכין
מוצג פיסולי לצד התכשיטים שלו. אני בחרתי בפריט שעיצבה לתערוכה ליאת אשורי.
התאהבתי בו מיד, ולדעתי תוכלו להבין מדוע:
עליונית בגזרה נפלאה, שליאת יצרה בה עיגולים 
והכניסה לתוכם חישוקים מוזהבים
לעליונית הצמדתי שרשרת מקסימה של אלכס זק. אלכס עיצבה קולקציה טרנדית
 של תכשיטים העשויים משרשראות מתכת וסיליקון שחור.
ככה זה נראה ביחד, כפי שצילם הצלם המוכשר שחף הבר:
השרשרת מעט יותר מקרוב:

רשימת המעצבים המציגים את קולקציות התכשיטים בחנויות   Commeilfaut:
J'LL PEARL  | אילן אורבך | שרון וייזר | גרגורי לרין | Shirly Jewelry Design | 
 בלאדי | Im Art | יסמין וינוגרד | לונה | שלי גנץ | For Those Who Pray |  
אוקטופוס | טודו ג'ויה | טאגוה | ליאת אשורי 

רשימת החנויות של קום איל פו:
בית בנמל, האנגר 26, נמל תל אביב
רמת אביב, קניון רמת אביב, קומה ב׳
נווה צדק, שבזי 54, ת״א
רחובות, ויצמן 1
רמת השרון, אוסישקין 44
רעננה, אחוזה 170
ביתנ׳ס, מושב ביתן אהרון
חיפה, שדרות מוריה 22

*קישור לדף הפייסבוק:
comme il faut
* קישור לדף הפייסבוק של שחף הבר:
Shaxaf Haber Photography Studio
* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

החנות החדשה של קרן שביט בשנקין, תל אביב

$
0
0
ככה נראה אושר😊
לקרן שביט יש הרבה סיבות להיות מאושרת. משפחה אוהבת ותומכת, בית מקסים
(שהמטבח הנהדר שלה פורסם מספר פעמים במגזינים של עיצוב) בקיבוץ גבת,
היא נראית זוהרת מתמיד, את הסיבות אפשר לקרוא בפוסט שהעלתה שבוע שעבר
ולו קראה 'האומץ להשתנות'. על כל הסיבות האלה נוספה גם סיבה חדשה:
החנות החדשה שפתחה בקיץ האחרון בשנקין, תל אביב.
קשת ועוד הרבה אביזרים בחנות החדשה
מי שעוקב אחרי הבלוג שלי (מקווה שכל מי שקורא עכשיו!), קרא לא פעם על הפעילות
של קרן שביט, בעיקר בפוסטים שכתבתי על ה'קולאז'סייל'כמו כאן.
אם תלחצו על המילים (בצד ימין של הבלוג, רשימת המילים הארוכה היא למעשה
קישורים לפוסטים) 'קולאז'סייל'או 'קרן שביט'תמצאו את שלל הפוסטים. 
מי שמכיר אותי ואת הבלוג יודע שאני כותבת אך ורק על מה שאני אוהבת
 ומעריכה. אני מביאה התרשמויות, הערות והמלצות לדברים טובים ואופטימיים. 
לשם כך פתחתי את הבלוג. אני אוהבת עיצוב, חפצים יפים ומיוחדים, פריטים איכותיים.
בעקבות כל אלו התחלתי לבקר בכל מיני מכירות של מעצבות וגם אצל קרן שביט. 
אבל, כדי שתבינו כמה אחורה אני מכירה את קרן וכמה השפעה טובה 
היתה לה עלי, אני אגיע לתקופה שבה עדיין לא היה לי בלוג משלי. 
כמו בלוגריות אחרות, נכנסתי לעולם הבלוגים דרך קריאה של בלוגים. 
היינו 2 חברות לעבודה, בהפסקות היינו נפגשות ומדברות על בלוגים חדשים
 ומעניינים שגילנו. ככה גילנו יום אחד את הבלוג של קרן 'טוב ויפה'
היינו קוראות אותו, מדברות עליו, על הכתיבה בכלל ועל בלוגים בפרט.
 אח"כ הכרנו עוד בלוגים, התחלנו להגיב (זו חובה שאני אוהבת לקיים אותה גם היום) 
ולהינות מכל התהליך. תוך מספר חודשים קצרים הרגשתי שמצאתי את המקום שלי, 
שהתשוקה שלי לכתוב הגיעה לבית הקבוע שלה, ופתחתי את הבלוג שלי:
 'מה יש לך גברת לוין?' כל זה היה לפני קצת יותר משש שנים. מאז השתנו 
כל מיני דברים מסביב, עולם הבלוגים התפתח והשתנה, מדיות חדשות פרצו לעולם, 
ואנשים חדשים נכנסו לחיי, כמו שאחרים יצאו ממנו.
מה צריך לעשות? - יומן מטלות, מהחנות החדשה
קרן שביט כל הזמן היתה שם. הבלוג שלה שינה צורה והתפתח, ה'קולאז'סיילים'
התפתחו והשתנו. קרן הפכה ליזמית. יזמית של ארועים רחבי היקף ושל פסטיבלים.
במקביל קרן ומשפחתה בנו את ביתם בקיבוץ גבת, ובקיבוץ יפעת הסמוך, 
במוזיאון העמק היא פתחה את הסטודיו שלה 'בית לחלוצות'. בסטודיו יש חנות 
עם המוצרים שלה, ומידי פעם מתקימים בו ארועים גדולים. במקום יש גם 
סטודיו לצילום בו מצולמות הדוגמניות וכל הדגמים החדשים שקרן והצוות שלה מפתחים. 
קרן סיימה עם הפסטיבלים ועם חנויות הפופ אפ. בקיץ נפתחה חנות הדגל שלה, 
ברחוב שנקין 35 בתל אביב והיא ממשיכה, זו כבר שנה שניה, במכירות קטנות
וממוקדות: 'מסעות החורף של קרן שביט' בבתים מקסימים באזורים שונים בארץ.
(פרטים על המכירה הקרובה בתחתית הפוסט).
הכניסה לחנות בשנקין 
קרן מספרת שמבחינתה מיקום החנות בשנקין הוא"חזרה הביתה". אמא שלה גדלה 
ברחוב פיירברג שיוצא משנקין וקרן עצמה גרה בו מספר שנים כשהיתה סטודנטית
 לעיצוב ב HIT - המכון הטכנולוגי בחולון. החנות החדשה צמודה למוסד הקולינרי
 'אורנה ואלה', האהוב עליה (לביבות הבטטה שלהן הן כל כך טעימות 💖).
 ישבנו ב'אורנה ואלה'ודברנו על כל מיני דברים. העלנו זכרונות על התחלת הדרך, 
על המעברים האישיים שקרן עשתה ועדיין עושה. 
את החנות בשנקין היא פתחה כדי לתת למותג שלה בית ועוגן. זה היה כבר צורך
שלעיצובים שלה יהיה מקום קבוע ומרכזי, לשם יוכלו אנשים להגיע ולעצב לעצמן 
את הסגנון האישי והמיוחד שלהן.
אחד הדברים שעלו בשיחה היא ההבנה שקרן הגיעה אליה עם השנים והיא הצורך באיזון. 
קרן עברה דרך ארוכה ומורכבת בדרך לאיזון העדין הזה בין החיים הפרטיים ובין העסקיים, 
בין הרצון לחוות כמה שיותר חוויות ובין ההכרח להכיר במי שאתה ומי הם
הסובבים שלך. גם היום כשהיא מרגישה שהשיגה יעדים לא מעטים עליהם
חלמה, הפנים שלה מאירות כשהיא מדברת על גירויים חדשים וחוויות לא מוכרות.
היא מסבירה שהיא עורכת את מכירות החורף בשל הרצון שלה לחוות את הקשר 
האישי עם אנשים חדשים, עם מקומות חדשים.
 מהניסיון שלי, כמבקרת בארועים שלה, אני יכולה להבין את קרן. 
כל הגעה למכירה כזו יש בה סוג מיוחד של התרגשות - מה מחכה לנו? 
מה חדש? אילו הפתעות קרן הכינה? אני לא התאכזבתי אף פעם.
המקומות בהן נערכות המכירות הם מדויקים, הבתים מקסימים,
הפריטים יפיפיים והאנשים מסבירי פנים.
בחנות קרן מציגה קולקציות של גלביות ושמלות בעיצובה. מה שכיף 
אצל קרן הוא שהיא נותנת מקום אוהב לכולם: לפריטים שהיא מעצבת, 
לפריטים שהיא מנחה את המעצבים לעצב במיוחד לחנות
ולפריטים שהמעצבים מעצבים על דעתם. יש לה מקום מכבד לכולם.
השמלות והגלביות הן בגזרות בסיס, אך במידות. השמלות והגלביות מיוצרות  
במהדורות מוגבלות, שלא חוזרות על עצמן, בעיקר נעשה הדבר כדי לשמור על יחודיות. 
יש הרבה בדים עם הדפסים אתניים, טרופיים, צבעוניות עליזה אך גם הדפסים
גאומטריים באווירה אורבנית.  
שמלות חדשות
בחנות יש צעיפי בבושקה, משווקים ברוסיה, כובעי וצעיפי צמר המיוצרים
בעבודת יד, שרשראות שונות, והכי חדשות הן שרשראות המקרמה המקסימות.
גרביים מיוחדים, מגפי גומי צבעוניות, כפכפים, טייצים מיוחדים במינם, 
קלאצ'ים ותיקים בעבודת יד. יש גם מעט עליוניות, כדי להשלים את המראה.
אוצרות היער - סקייליין קיבוצי
שרשראת בלוט-הן נפתחות ובפנים ניתן להכניס משהו קטן שיקר לנו
בחנות של קרן שביט יש עוד הרבה פריטים, אני מראה לכם כמובן רק חלק.
מידי פעם הפריטים מחלפים, מווספים חדשים, הדינמיות כאן חשובה מאד! 
משמאל לימין: קרן שביט, אירה חרקובסקי דותן המקסימה - מהבלוג המומלץ
Umami ואני 😊
אני כבר בקרתי מספר פעמים בחנות, יש לי מסלול קבוע בשנקין: קפה ביוחנן הסנדלר,
שופרא למגפיים, קרן שביט לפריטים חדשים ואורנה ואלה כשאני רעבה.
*הבטחתי פרטים על המכירה הקרובה, שתתקיים ביום שבת בגבעת ברנר:
וזה הקישור למכירה הקרובה:
מסעות החורף של קרן שביט
* קישור לדף הפייסבוק של קרן שביט:
קרן שביט - טוב ויפה
*קישור לבלוג של קרן שביט:
טוב ויפה
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

מחשבות בעקבות הסרט "החטאים"של אבי נשר

$
0
0
פוסטר הסרט

 ערב קר וחשוך מסביב ושקט. שקט שכמו צועק באוזניים.  
הרחוב צר וארוך ומשני צידיו בניינים, צמודים ללא מרווחים ביניהם. 
המונית שלנו נעצרת ליד אחד הבנינים. תומס יוצא מהמונית ופותח לי את הדלת. 
אני מתמהמהת. "בואי צאי מהמונית, הכל בסדר", הוא אומר לי. 
אני מפחדת. ורשה קרה בלילה. הרחוב הזה חשוך וצר. 
אם משהו יקרה לי מי ימצא אותי? מי ידע היכן אני?
 "ספי, את באה?"תומס קורא לי. 
אני מנסה להתנער מהמחשבות שלי ויוצאת מהמונית, צועדת כמה צעדים 
לעבר תומס, שחצה את הכביש לעבר הבניין ממול. התקרבתי אליו 
וראיתי שהוא נעמד בפתח הבניין מעל גרם של מדרגות היורדות מטה. 
שקט מסביב. הנחשים הדקים של הפחד עוטפים אותי לאט לאט. 
הם עולים מכפות הרגליים שלי למעלה, הם כבר הגיעו לבטן. 
יש לי בחילה. הרגליים של כבדות והנשימה שלי מואצת. אני לא יכולה להניח את 
הרגלים שלי על גרם המדרגות ולרדת.
תומס מסתכל עלי בחוסר הבנה: "ספי זה בר שמח, רוקדים שם ושרים".
בחור צעיר עולה בגרם המדרגות. "הי תומס, טוב לראות אותך, שמח למטה".
הבחור מנפנף לנו לשלום והולך לדרכו.
תומס לוקח לי את היד,  "בואי ספי הכל בסדר". 
אנחנו יורדים למטה.

יש סצנות שאני לא אשכח אותן לעולם, וזו אחת מהן. הפחד הנוראי של ספי הצליח
 לחדור לי לתוך הנשמה, לתוך הוורידים. לכמה רגעים הפכתי לספי. 
תומס, שנראה אנדרוגני, כבר קודם ומוזר כל כך, רוצה שארד איתו למרתף,
 מרתף בורשה! ורשה שבה קרו לנו דברים איומים  ונוראים. 
פולין שבה התרחשו לנו, בזכרון הקולקטיבי והאישי, דברים שלא ניתן לשכוח.

אבי נשר הצליח בדקות האלה של הסרט להעביר את הפחד, את החשש, 
את ההזדהות, את הסיפור הנורא, שעל זה נסוב חלק גדול מהסרט שלו.
אני לא מדברת כאן על הפרטים של הסרט, אני חושבת שכדאי ללכת ולראות אותו
ולשפוט לבד. לא קראתי על הסרט דבר לפני שראיתי אותו, ואני שמחה מאד על כך. 
רציתי לראות את נלי טגר משחקת כי אני מאד אוהבת אותה, והעלילה עניינה אותי.
 כשישבתי וראיתי את הסרט, הפכתי לשוייה וחלק מהזמן אפילו מהופנטת. 
אבי נשר הצליח להביא דמויות מיוחדות חזקות ורכות כאחד. 
- נלי טגר מושחזת בתפקיד של ננה - האחות הבכורה.
ננה היא עיתונאית ופובליצסטית תקיפה ורהוטה, שכותבת בעיתון פורנוגרפי 
(כמו בול שהיה קיים כאן בעבר), שאותו מוציא בעלה - תום אבני.
(כל הסרט הוא טוען בפניה שרק עיתון שמפרסם כאלו תמונות יקנו הרבה אנשים, 
ועל הדרך הם גם יקראו את מה שהיא כותבת).
- האחות הצעירה יותר היא ספי, אותה מגלמתבהצלחה רבה ג'וי ריגר. 
ספי היא תלמידת האקדמיה למוזיקה, שרה נהדר כסולנית המקהלה של האקדמיה
ומלחינה בפני עצמה. הסרט מדבר בין השאר על סוד נוראי שקרה בעבר המשפחתי
 ומתגלה לבנות, אשר יוצאות לנסות ולפתור אותו.
את שאר הפרטים ויש הרבה אני אשאיר לכם לגלות בסרט.
אני לא אומרת שהסרט מושלם. יש דברים שהיו חסרים לי, ענינים לא פתורים,
לא תמיד הדמויות שלמות, אבל הסך הכל היה, כמו שכבר כתבתי מהפנט. 
ישבתי בסרט, הקשבתי, הרגשתי את מה שעובר על הדמויות.
 היו לי תקוות, רצונות, וכשהסרט הסתיים היה לי חבל, כי רציתי לראות עוד. 
כמו סדרת טלוויזיה, שכאשר פרק מסתיים, בצד העצב יש איזו שמחה קטנה שאומרת, 
לא נורא יהיה עוד פרק.
השתקפות של היכל התרבות בכיכר הבימה, תל אביב ינואר 2017

חשוב לספר שהסרט הזה מבוסס על סיפור אמיתי בשם: 'ואולי השמיים ריקים'. 
כתב אותו ברוך מילך, אביהן של המלחינה אלה שריף-מילך ואחותה, 
מבקרת התאטרון שוש אביגל, שנפטרה מסרטן בשנת 2003. 
שוש אביגל היתה זו שהביאה להוצאתו לאור של הספר, שהיה יומנו של אבי המשפחה,
אותו כתב בפולין, בזמן השואה, ושם הוא מתאר את הסיפור חייו הנורא.
 הורי הם דור ראשון לשואה, אני דור שני, והשואה נמצאת בעורקים, 
גם ללא מחשבה עליה ביום יום. אבל לא רק בי הסרט נגע,
ולדעתי אבי נשר בהמון חוכמה ובדרכים שונות מצליח להעביר את הסיפור הזה.
אתם תצטרכו להבין את זה בעת הצפייה בסרט.
יצאתי מהסרט עם הרבה מחשבות. מחשבות על החיים, על המשמעות שלהם,
על בחירות שאנחנו בוחרים, על כך שהבחירות הם תמיד שלנו ולא של משהו אחר.
על כך שאנחנו מחליטים לפנות ימינה ולא שמאלה, והחיים משתנים.
 על הכוח של החיים, כמה הכוח הזה חזק. מצד שני על השבריריות של החיים, 
על סודות גדולים וקטנים, כמה לא בריא לשמור עליהם.
כמה חשוב שיהיו לנו אנשים סביבנו שנאהב אותם והם אותנו. שתמיד תהייה לנו
רשת תומכת של אנשים, גם אם מעט, שנוכל לבטוח בהם והם בנו.
אני מספרת לכם על החוויות שלי מהסרט ואני ממליצה לראות אותו.
אני בטוחה שכל אחד יקח אותו למחוזות קצת שונים, וזה בסדר גמור.
- לסיום משהו אופטימי, שקשור ולא קשור לסרט הזה. 
לא מזמן ראיתי סרט דוקומנטרי שנסוב על על השואה והומור. 
זה היה סרט עם ראיונות של קומיקאים יהודים, ושל ניצולי שואה. 
בסרט כולם דיברו על כך שמי שהיה בעל הומור, גם כשנכנס למחנות המוות
שמר על כך, כי זה היה אופיו, והיו גם יהודים שההומור הציל אותם. על כך
שבחלק מהמחנות היה תאטרון ואפילו קברט. לאורך כל הסרט הודגש שבעצם
מי שהיה שם הוא היחיד שיש לו את הזכות לצחוק ולספר דברים בהומור 
על הנושא של השואה. בין כל הדמויות נראו גם 2 נשים ניצולות, שאחת מהן 
היא קומיקאית אמריקאית. הן מדברות ביניהן על השואה ועל הזכרונות. 
באחד הפעמים מראים אותן שהן בחופשה בוונציה והן שטות בגונדולה. 
אומרת האחת, זו שאיננה קומיקאית, כי היא לא מסוגלת לדבר בהומור על השואה.
 זאת משום היא גוררת אחריה צל ענק של מה שקרה שם. 
 האשה השניה ענתה לה, והיא כל כך הזכירה לי את אמא שלי.
היא אמרה לה שדווקא בגלל זה. דווקא בגלל שהיטלר רצה להרוג אותה היא ניצחה.
היא ניצלה, היא הקימה משפחה עם ילדים ונכדים. היא חיה, היא מאושרת
והיא צוחקת. היא אופטימית וכל יום שהיא חיה היא מאושרת.
אמא שלי היא כזו. היא ווינרית. היא אמרה לי לא פעם את אותו משפט: 
היטלר רצה להרוג אותנו ואנחנו ניצחנו!
החיים מראים לנו שהם חזקים, הם לוקחים אותנו למקומות עליהם לא חלמנו ואותם
לא דמיינו. המציאות חזקה ומורכבת יותר מכל סרט, עולה על כל דמיון.
את הפוסט הזה אני מקדישה לאמא שלי המנצחת!
לחיי החיים!
- אשמח לשמוע מה דעתכם על הסרט, אם ראיתם אותו, ואחרי שתראו אותו.
*אתם מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם.
תמצאו שם הרבה רגעים אופטימיים:
My Instagram

תל אביב היא לפעמים געגוע

$
0
0
תמונות שצילמתי בסיבוב תל אביבי 1/2017

אני מסתובבת הרבה מאד בתל אביב, בכל העיר. לפעמים, בעיקר כשקצת אפור בחוץ 
אני מתגעגעת. לא תמיד זה ברור למה הגעגוע. לבית שבו גרתי? לחברים שהיו לי?
למספרה שהסתפרתי בה יותר מ-10ש'? ואולי זה בכלל לא משנה. ריח שנמצא באוויר,
צליל של מכונית, ציפור ששרה על העץ. זה בכלל לא משנה לגעגוע.
אחר כך הגעגוע עובר. אני חושבת על משהו, נזכרת שצריכה ללכת לכיוון מסוים,
פוגשת חברים והגעגוע חולף, נטמן במגירה של הלב.
הרבה שנים שאני חיה וחייתי בתל אביב, בעיקר בחלקים הצפוניים והמרכזיים שלה.
 להסתובב אני מסתובבת בה ללא הפסקה גם בחלקים הדרומיים.
 עד גיל 4ש'גרנו ברמת אביב. אוניברסיטת תל אביב נפתחה ואבי, שהיה בצבא קבע,
 למד בה תואר ראשון בסטטיסטיקה ומתמטיקה. אנחנו כל כך שונים בנושא הזה 
אבא שלי ואני. גרנו אז בקומה שלישית של דירה, בבניין ארוך כמו שרוך,
 עם הרבה כניסות ולו 4 קומות. קרוב מאד לאוניברסיטה. 
בחזית הבניין היתה גינה והיינו משחקים בה, כל ילדי הבניין הארוך.
ינקתי ברמת אביב את הילדות שלי, בה היה הגן הראשון שלי. אמא שלי מספרת 
שיום אחד קראו לה דחוף לגן, שהיה ברחוב ראשי, קרוב לכביש, וסיפרו לה, 
שנעלמתי עם חברה והם מצאו אותנו הולכות במורד הרחוב, מטיילות, 
כאילו לא היינו ילדות בנות 3+ שהולכות לבד ברחוב...מסכנה אמא שלי, 
האימה שהיא הרגישה אז. מזל שהכל עבר בשלום, 
ומאז השגיחו עלי בשבע עיניים 😊
מה שאני מבינה מכך הוא שיצר הטיול ברחובות, פעם בי כבר מגיל אפס. 
בשנים האחרונות לאהבה שלי לטייל נוספו גם המצלמות. או זו שמצלמת סטילס, 
והיא חצי מקצועית  - הדרגה הקודמת למצלמות SLR (המקצועיות עם העדשות 
המתחלפות) או זו של הסלולרי שלי. בשיטוטים שלי כל החושים מאד מתחדדים.
אני רואה, בוחנת, מקשיבה, נוגעת. אני מסתכלת לא מעט למעלה,
לקצות הבתים, לראשי העצים, למרפסות הבתים. אני מדמיינת את החיים מאחורי
הוילונות, התריסים, העציצים הגבוהים. אני אוהבת את האנשים שממלאים בירוק 
ובצבעים את המרפסות. ששותלים פרחים באדניות, שמשקים בשקדנות עציצים
ודואגים להכניס את הטבע הביתה, זה גורם לי שמחה. 
כיום אני גרה בשכונה צפון תל אביבית וותיקה, שכונה שאפשר לכנות 'של פעם'.
 יש בה בעיקר בנינים נמוכים ומעט מאד גבוהיםוהרבה מאד גינות ציבוריות. 
יש בה מרכז מסחרי קטן ונעים, עם בנק, סופר, 2 בתי קפה ומסעדת חומוס טעימה.
 לטיולים למרכז ודרום העיר אני מגיעה או באוטובוס או עם הרכב שלי. בנסיעות
למרכז העיר ברכב אני מחנה כמעט תמיד בחניון של תאטרון הבימה. 
משם אני מתחילה לצעוד. תמונות שצילמתי בכיכר הבימה. המשופצת והמחודשת:
אני אוהבת להסתובב בכיכר. לצפות בהשתקפויות שנוצרות בבריכה הגדולה
והרדודה שבמרכזה. הנה סיפור תל אביבי מיימי השיפוץ הראשונים של הכיכר:
עם סיום הבריכה היא מולאה במים. תושבי תל אביב עוד לא הכירו אותה, 
ובחושך כמעט ולא ראו אותה. בחור שנהג באופנוע עבר בכיכר, חלף על פני הבריכה 
ונפל למים 😋 לא קרה לו כלום, כי הבריכה מאד רדודה. לאחר המקרה במשך תקופה 
ארוכה היתה הבריכה מוקפת גדר זמנית, שהורדה, כשהכיכר היתה מוארת כראוי.
באזור הזה יש לי 2 בתי קפה שבהם אני שותה קפה באופו קבוע, והפעם בחרתי 
לבקר את אופיר בקפה חדש שלו ביוחנן הסנדלר פינת העבודה: waycup:
טעים וכיף כאן!
אופיר קיבל אותי בחיבוקים וסיפר לכולם כמה הוא שמח לראות אותי וזו קבלת הפנים
שהייתי זקוקה לה. מי לא רוצה שישמחו כשהוא בא לבקר?
 ממליצה לכולם לבקר כאן ולשתות את הקפה הנפלא שאופיר והצוות שלו מכין. תספרו
שאתם חברים שלי, מבטיחה לכם שאופיר ישמח לראות אותכם. 
המשכתי לטיול קצר בשנקין וקפצתי לבקר בחנות החדשה של קרן שביט,
כאן כתבתי על החנות היפה שלה, שמלאה בדברים טובים ובעדילי המקסימה.
פגשתי ברחוב:
המשכתי את הטיול שלי  לכיוון מתחם שרונה.
בדרך צילמתי קצת ברחוב קפלן הארוך, שמוביל לשרונה.
על החלון בבית הקפה שליד בית הסופר ציינו שיש מרק. בקור של חודש ינואר,
גם כשהשמש זורחת, הגוף זקוק למרק חם:
שמחתי לראות שאחרי כ3ש'ארוכות סיימו את השיפוץ של  'בית האיכרים' :
בית האיכרים, אליעזר קפלן 8
המשכתי על קפלן לאיטי ופשוט הסתכלתי מסביב. ראיתי את האנשים הולכים
בזריזות, אצים רצים להספיק את עניניהם האישיים. זה היה נחמד ללכת ככה,
לא למהר ולצלם מידי פעם את הבניינים שאני עוברת לידם ומולם.
הגעתי למתחם שרונה: 
אני אוהבת השתקפויות ודגי זהב. תראו כמה דגי זהב יש בבריכה הזו:
נגמרו לי הסידורים, צילמתי את מה שרציתי וסיימתי את הסיבוב שלי בעיר.
עד לסיבוב הבא שלי, מקווה שנהנתם, אשמח לשמוע אם כן בתגובות.
*מזמינה אתכם לעקוב אחרי גם באנסטגרם, 
יש לי שם הרבה מאד תמונות וחוויות משמחות:
My Instagram

מה הקשר בין אוסף התיקים שלי ופיג'מה?

$
0
0
תיק גב חדש הצטרף לאוסף התיקים שלי, תיק שאני מאד אוהבת. 
הדוגמא שלו מזכירה לי את התמונות של הצייר ההולנדי מק אשר 
(או בשמו הארוך מאוריץ קורנליס אשר), שרבות מהיצירות הגרפיות שלו תארו 
אשליות אופטיות אינסופיות וגם התיק שלי זכה בציור שכזה. הצבעים המונוכרומתיים
של התיק אהובים עליי והוא מאד נוח לנשיאה, גם כשהכנסתי בו לא מעט חפצים.
התיק שלי שייך לקולקציית תיקים חדשה שמייבאת רשת סוהו מאיטליה, תיקים
השייכים למותג: PIJAMA. המותג מציע קולקציית תיקים  הכוללת מגוון של תיקי גב
 ונשיאה וכן ארנקים וארנקונים לסוגים שונים של אביזרים. העיצוב של התיקים מוקפד
ונקי. המותג הוא פרי שיתוף פעולה בין מעצבת האופנה Monica Battistella 
ובין הארכיטקט Sergio Gobbi. כל שלבי העיצוב נעשים בסטודיו
 שבמילאנו והתיקים מיוצריםכולם באיטליה. 
מעולם לא הכנסתי אותכם למגרות התיקים שלי. מידי פעם אני מצטלמת איתם,
ועם השנים האוסף שלי השתנה. תיקים יצאו ממנו ותיקים נכנסו.
כמו רוב הנשים, כנראה, אני מאד אוהבת תיקים. כל סטייליסט יסביר שאם אנו
רוצים לגוון את המראה שלנו, להפוך מראה למעניין יותר הסוד הוא באביזרים.
לתיקים יש מקום נכבד באגף האביזרים ולכן מובן האוסף הגדול שיש לרובנו.
הרבה יותר קל לי לקנות תיק מאשר בגדים ונעליים. סיבה נוספת להגדלת אוסף
התיקים היא מגוון המטרות שלהם התיק משמש.
יש תיקים ליום יום, שגם מתחלקים ל-2: 
לתיקים הגדולים שמכילים את כל הבית ולקטנים, שמכניסים בהם בדיוק את
מה שנחוץ, כמו ארנק, טלפון, ארנק איפור קטן ומשקפי שמש.
יש תיקים לפי עונות - בעיקר חורף וקיץ, יש תיקי ערב, יש סלי קש גדולים
וקטנים ויש קלאצ'ים, שגם ביניהם יש תתי חלוקות, בעיקר ליום ולערב.
ברור לכולנו, שאחרי כל החלוקות הללו, אין שום אפשרות להסתפקות במעט תיקים!
צלמתי לכם את 2 מגירות התיקים העיקריות שלי, ואלו הם בעיקר התיקים הקטנים
והבינוניים. יש לי עוד תיקים של קיץ בעיקר, שכעת הם מאופסנים.
חשוב מאד לזכור שבתיקים צריך לטפל. הם צוברים אבק, מתלכלכים
 ותיקי עור גם עשויים להתייבש. יש לאחסן אותם במקום מוגן - במגרות, בארון,
בטופן מסודר ולא לקמט אותם. כשאני קונה תיקים ממותגים (יש לי בעיקר תיקים
של Furla, Orla Kiely, Tommy Hilfiger) הם מגיעים עם תיקי בד שבהם ניתן
לאחסן את התיק בזמן שלא משתמשים בו. אני משתמשת תמיד בכיסויי הבד האלה.
והנה מעט תמונות מתוך האינסטגרם שלי, ואתם תזכו לראות כאן גם הרבה כוסות 
קפה, כי תיקים מסתבר מצטלמים נהדר עם קפה 😊
אני אסביר מעט על כל תיק והיכן קניתי אותו.
תיק החורף הנוכחי שלי. קניתי אותו בתחילת החורף בגולף. תיק מזמש בגוון של אפור
זהו תיק ליום יום והוא קטן. חיפשתי תיק שיהיה נוח לנשיאה (יש לו גם רצועה ארוכה 
לנשיאה על הכתף ובהצלבה), שיכיל בדיוק את הפריטים שאני חייבת ולא יותר. 
מצאתי שמאד מאד נוח לי להסתובב עם תיק קטן למדי, 
שאני יודעת בדיוק היכן נמצא בו כל דבר.
תיק גב בצבע רוז גולד. כל בחורה זקוקה לפריטי רוז גולד, גם אני!
התיק נקנה החורף הזה בברשקה. נכנסתי לחנות והוא קרא לי. 
הוא קטן למדי ומאד נוח לנשיאה. יש לו כיסים קטנים בפנים וגם זה נוח.
תיק גב שחור. התיק נקנה בזארה בשנה שעברה. חיפשתי תיק גב כדי שאוכל לשאת
את התיק עלי והידיים שלי ישארו חופשיות לצלם. לא תמיד אהבתי תיקי גב. 
בדרך כלל הם היו גדולים ולא התאימו לי. כשמצאתי את התיק הזה, מתאים בגודל
 ומושלם בצורה, היה ברור לי שהוא יהיה שלי.
תיק גב קייצי וכייפי שקניתי מהמעצבת האהובה עלי אילן אורבך. אילן שהיא גם 
מעצבת טכסטיל וחזרה השנה לעצב תיקים וארנקים, אחרי שבשנים האחרונות
היא מעצבת בעיקר תכשיטים משגעים.
זה אחד התיקים האהובים עלי. קניתי אותו בפריז אצל מעצבת שהחנות שלה היתה
צמודה למלון בו לנו. הוא תיק עור חום שנסגר עם רוכסן וניתן ללכת עמו בהצלבה.
הייתי חייבת תיק כזה כי השהייה היתה בחורף והתיק היה צריך להיות מעל המעיל.
תיק של טומי הילפיגר, שקבלתי כמתנת יום הולדת מאחותי האהובה.
הוא קטן אך מספיק בדיוק למעט החפצים ההכרחיים. הכי נוח ללכת עימו 
בהצלבה והצבע האדום שלו לא חזק מדי אבל עדיין נותן זריקת צבע מרעננת.
תיק נוסף של טומי הילפיגר. תיק כחול כהה, שמתאים לרוב הבגדים שלי. זהה
בגודל לתיק האדום ונוח מאד.
תיק ערב שניתן ללכת איתו על הכתף. תיק עור שחור יפייפה שקניתי בשיתוף הפעולה
של H&M ובית האופנה מרג'יאלה. התיק הכי מיוחד שיש לי.
תיק שקניתי בטיול האחרון שלי ללונדון. תיק עור של אורלה קיילי, שאני מאד מאד אוהבת.
הגודל שלו מושלם - לא גדול ולא מאד קטן. גם לו יש רצועת הצלב, אולם אני לא
משתמשת בה אף פעם. הצבע שלו מאיר כל מה שאני לובשת.
קלאצ'קייצי ומשגע שקניתי מהמותג Marc By Marc Jacobs, המותג הצעיר שהיה 
למעצב האופנה  Marc Jacobs, והוא כבר פריט נדיר כי בתחילת 2015 המותג
הצעיר נסגר. אין בתיק הזה מקום להרבה פריטים, אבל בעיני היופי שלו מכפר על כך.
קלאצ'אורבני של H&M. מעוטר בשמות הערים הגדולות בעולם, מזכיר לי מקומות
רבים ואהובים שהייתי בהם ואני רוצה לשוב אליהם. גודלו מעולה והצבעים שלו
מתאימים לי מאד.
-קיבלתם הצצה לאוסף התיקים שלי. ראיתם כמעט את כולו. נכון להיום אין לי תיקים
חדשים נוספים, אבל מי יודע מה ילד יום?
מה איתכן קוראות שלי? איך נראה אוסף התיקים שלכן? אשמח אם תספרו לי!
*קישור לדף הפייסבוק של SOHO, תמצאו שם עוד מותגי תיקים, כמו כיסים, 
ועוד הרבה מוצרים מעוצבים לבית:
SOHO
* קישור לאתר החברה:
אתר סוהו - SOHO
* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:

יום הולדת 75 לאמא ומתנה מיוחדת במינה

$
0
0

הורי מרימים כוסית של יין נתזים עם עלי זהב, כראוי ליום הולדת 75
ביום שלישי ב-7/2/17 אמא היקרה שלי חגגה יום הולדת בפעם ה-75 💥
ערכנו לה חגיגה אינטימית בבית הורי, כי היא מיהרה לקונצרט. אמא שלי מצליחה
תמיד לבלוע את החיים. בבוקר למחרת היא התקשרה אלי מהתור למניקור.
ואני, נשאר לי רק לפרגן. לאהוב, לאמר תודה ענקית ולפרגן.
רק לפני שבועיים הקדשתי לה את הפוסט הזה , ועיקר ההקדשה שם נסוב סביב 
הנושא של הווינריות. כמו שכתבתי גם שם, אמא שלי היא ווינרית אמיתית 
ואני גאה בה כל כך. בכל מה שעשתה בחייה, בדרכה כעולה חדשה, כבת למשפחה
 שהגיעה לארץ ללא רכוש וללא שפה. בדרכה ליצירת חיים חדשים במדינה החדשה,
 חברים חדשים ורכישת שפה אחרת חדשה וקשה. בדרכה שלה ושל אבי ליצירת
 משפחה, הקמת בית שהיו לנו קן חם ואוהב. היא ווינרית, כי היא שינתה את חייה, 
השיגה הישגים, עמדה כנגד מי שניסה לעכב אותה בשאיפות שלה וידעה לכוון את 
חייה בשכל, בכוח הרצון וההתמדה. היא ווינרית כי היא הצליחה להעביר הלאה לילדיה
 מוטיבציה ורצון להצליח ועוד הרבה תכונות, שלא פעם אני תופסת את עצמי 
ואומרת את זה קיבלתי מאמא שלי. שלא תתבלבלו, קיבלתי גם תכונות מאבא שלי 
כמו אהבה לסדר ופרפקציוניזם (כמו סידור הכלים המלוכלכים במדיח.....).
עכשיו ביום ההולדת שלה אני מאחלת לה ולנו שהאהבה והנתינה, שלה זה הרי 
ברור אבל גם שלנו, שתמשיך עוד שנים רבות!!
יום ההולדת של אמא שלי תמיד מגיע בחודש פברואר, שמלא בחגיגות:
 חג האהבה /ולנטיין דיי ב- 14/2, יום המשפחה שיוצא השנה ב -26/2. 
בכל הארועים האלה בכלל ובימי ההולדת בפרט הנושא של בחירת מתנות היא
הוא בעייתי, נדמה לי שלרובנו. מעטים האנשים שזה בא להם בקלות.
את המתנות לאמא שלי אני קונה תמיד עם אחותי אלה. ביחד אנחנו girl power!
כל שנה אנחנו מתלבטות ללא הפסקה מה לקנות לה, הרי כבר יש לה הכל.
בסוף אנחנו תמיד מוצאות ושובר ההחלפה הוא בהחלט פיתרון לא רע, לא פעם.
השנה אמא שלי קיבלה בנוסף לפרטי לבוש מקסימים שקנינו לה, 
מתנה מיוחדת במינה.
הכניסה לסטודיו של מלי MD4U
למלי רוכמן יש סטודיו ברמת חן ובו היא מעצבת מתנות  custom made prodocts,
וכמו שהיא קוראת להן: הוט קוטור. ממש כמו באופנה שם הבגד מותאם ללקוח 
באופן אישי, לפי מידותיו ודרישותיו הספציפיות, כך מעצבת מלי את המתנות.
 העיצובים שלה מיוחדים ואחרים לגמרי ממה שמכירים בחנויות ובאתרים 
המקוונים שסביבנו וכשתיתכנסו לאתר המקוון שלה תבינו למה אני מתכוונת.
בתחילת פברואר הגעתי אליה כדי לקבל את המתנה של אמא שלי וכדי לדבר איתה
על המתנות שהיא מעצבת, על האתר והסטודיו שלה, מאין היא שואבת השראה ועוד.

- כתבתי על זה לא מעט, ואני אומר זאת גם עכשיו - כל פגישה שלי עם משהו חדש גורמת
לי להתרגש, ממה שאמצא, ממי שאכיר, מהאנשים הכל כך מעניינים, נדיבים ומסבירי פנים
שמתגלים לי מאחורי מכשירי המדיה בהם אני משתמשת. אני שמחה לפגישות האלה,
שמחה שאני יכולה להביא לכם הקוראים שלי את מי ומה שאני מכירה!

הסטודיו של מלי כל כך חם ומזמין שמיד הרגשתי אצלה בבית.
ישבנו על קפה ועוגה טעימה ומלי סיפרה לי איך הכל התחיל.
פינות בסטודיו היפה של מלי
היא למדה עיצוב מוצר ב-HIT בחולון, עבדה מספר שנים בתחום עיצוב הארועים 
והרגישה שחסרה לה היצירתיות, היא רצתה עוד דברים. במשך השנים, לארועים שונים
כמו ימי הולדת היא היתה מכינה מתנות אישיות לחברים. כל מי שקיבל ממנה את המתנות
טען בפניה שהעיצובים שלה כל כך מיוחדים ושהיא חייבת להפוך את הנושא הזה
לעיסוקה העיקרי. לפני כשש שנים הכל התחבר ומלי פתחה את סטודיו MD4U.
בסטודיו מלי מפתחת רעיונות למתנות מיוחדות, מתכננת אותן ומבצעת בשיתוף
עם ספקים שונים איתם היא עובדת באופן קבוע והדוק.
מלי מקבלת את ההזמנות מהלקוחות, עוזרת ומיעצת בסבלנות רבה
 למי שמבקש עזרה והכוונה, ומטפלת באהבה רבה בכל השלבים של הכנת המתנה.
מלי היא מעצבת מאד יצירתית, כל הזמן חושבת על רעיונות חדשים למתנות
והשראה היא מקבלת מכל מה שמסביב ולאו דווקא ממשהו מסויים. 
באתר המקוון של הסטודיו יש מספר קטגוריות לבחירת המתנות. 
נכנסים לקטגוריה הנבחרת, בוחרים במתנה, ויוצרים קשר כדי לקבל להפוך את 
המתנה הנבחרת למתנה האישית והמדוייקת של המזמין.
את המתנות ניתן לקבל בשליחות וכל המתנות השבירות נאספות בסטודיו עצמו.
מהנסיון של מלי, וגם אני הבנתי את זה, רבים מהלקוחות מגיעים לסטודיו לקחת
את המתנה וכך גם לפגוש את מלי, או אפילו מגיעים עוד מראש בזמן ההזמנה,
כדי לראות דוגמאות. צילמתי חלק מהמתנות, ולראות אותן יוצאות מהאתר זה מרגש.
ספרים מיוחדים ואישיים
הספר היפייפה שקיבלה גל גדות
קופסא מרשימה עם לבבות שוקולד וברכות 
נרות בגדלים שונים, מצופים בתמונות אישיות וברכות
מלי מספרת שאחת המתנות המרגשות שהיא עיצבה בזמן האחרון היתה נר גדול,
שעיצבו נכדיו של רבין, לכבוד ביקורו של ביל קלינטון בעצרת לזכרו של רבין, עם תמונות 
של רבין וקלינטון לאורך שנות חברותם. קלינטון מאד התרגש לקבל את המתנה
והברכה המצורפת.
לוח שחמט נהדר עם תמונות אישיות וכלי השחמט השקופים
קופסאות שקופות המכילות קופסאות גפרורים עם תמונות אישיות. זה למעשה
אלבום אינטאקטיבי, שניתן להוסיף לו תמונות שונות עם הזמן שעובר.
מבחר מתנות לתינוקות
ארנקים וכיסויים שונים, לדרכונים למשל, מהמתנות הפופולריות ביותר
מכתב אישי ומעטפה, שניהם מודפסים על בד. זה שילוב כל כך יפה ומרגש.
קופסאות עם שלל אוצרות, לפי הבחירה של המזמין:
שירים, מכתבים, סיפורים קצרים ובעצם כל מה שמתחשק לכתוב ולהקדיש.
אני התלבטתי מאד מה לבחור לאמא שלי. גם יום הולדת מרשים, גם כבר קנינו לה
הכל, גם היא כבר אמרה לנו מראש שהיא לא רוצה חגיגות מיוחדות ומתנות.
בסופו של דבר לאחר התיעצות עם מלי ולאחר הרבה מחשבה החלטתי.
בחרתי במתנת היהלום. המתנה מכילה קופסה שקופה ובה אבן גדולה המעוצבת
כיהלום. בתחתית מוסיפים ברכה ואם רוצים גם תמונה. המתנה הזו היתה מושלמת
בשבילינו. אמא שלי מאד אוהבת תכשיטים ויש לה לא מעט מהם, גם יהלומים.
אני רציתי להראות לה מה אנחנו חושבות עליה. והנה הברכה ששלחתי למלי:
אמא אהובה/ יום הולדת 75 מאושר!
מאז ומעולם את היהלום האמיתי בחיים שלנו!
למלי שלחתי את הברכה ואת התמונה השלמה כמובן. בתהליך היצור היא מקבלת
במייל את הפריטים וההזמנה, שולחת את הגרפיקה לאישור והמתנה עוברת לייצור.
זמן הייצור ההמוצע של המתנות הוא שבוע ימים.
המתנה שלי חיכתה על אחד המדפים בסטודיו.
 היא היתה כל כך מרשימה, אלגנטית ומרגשת:
בחגיגת יום ההולדת סידרנו בסלון את המתנות
 והזמנו את אמא שלי לפתוח אותן:
המתנות עטופות, רומי, אמא שלי פותחת את המתנות, אני ואבא שלי
כולנו התרגשנו, אמא שלי הופתעה ואהבה מאד את המתנה!!
ישבנו לאכול, שתינו יינות שונים, קינחנו עם עוגת יום הולדת מעולה,
ואמא שלי היתה מאושרת. מתנות יפות ומיוחדות, משפחה אוהבת, 
אוכל ויין טוב, לא צריך יותר מזה, אולי רק בריאות!!
יום הולדת שמח אמא יקרה ואהובה,
בשבילי את היהלום הכי נוצץ
 והכי יקר שיכולתי לבקש!

*קישור לאתר המתנות:
MD4U
באתר תמצאו את הקטגוריות לפיהן מחולקות המתנות ותוכלו לבחור ביניהן.
אני ממליצה להסתכל בכל הקטגוריות כי יש המון רעיונות, שאולי דווקא תמצאו
בקטגוריה שלא חשבתם עליהן. בכל מקרה מלי שמחה לעזור ולייעץ בכל נושא
ובכל בקשה. במקרים מסוימים יש אפשרות לשנות את המתנה שנמצאת באתר,
לשנות חומר או טקסטורה, ואלו דברים שמלי תוכל לדון בהם בעת ההזמנה.
*קישור לדף הפייסבוק:
MD4U בפייסבוק
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram 

מרק שעועית חורפי - מבשלת עם אמא

$
0
0
היקינטון שלי פורח
השנה בחורף במקום רקפות קניתי עציץ עם 3 צמחי יקינטון. מצמחים בגובה של 4סמ'
הם צמחו במהירות של םחות משבועיים לגודלם הסופי והפרחים הנהדרים שלהם פרחו
לתפארת והם ממשיחים להפיץ ריח עדין ומתקתק בכל הסלון. 
הסימן השני של החורף, חוץ מהפרחים הם המרקים המעולים של אמא שלי. היה לי ברור
שהחורף אנחנו נבשל מספר מרקים, שיכניסו אלי הביתה את הריח והטעם של 
הבית של אמא. המרק הראשון, חורפי ונהדר הוא מרק שעועית. אוכלים אותו חם,
מעלה אדים, עם סוגים שונים של בשר. הוא טעים, ממלא את הבטן ועושה טוב לנשמה!
מצרכים למרק
* חבילת שעועית לבנה. אני הכנסתי למרק הזה כחצי קילו. בסיר הגדול שבו הכנתי את
המרק ניתן לבשל גם קילו שעועית, וכך אעשה בפעם הבאה.
* לפי הטעם - קילו או מעט יותר של בשר שפונדרה (חלק מס' 9) חתוכה לקוביות קטנות.
בקשתי מהקצב שיחתוך לי את הנתח, ובבית חתכנו את הבשר לקוביות קטנות יותר
והורדנו מהבשר את רוב השומן. מעט מהשומן משאירים כי הוא נותן טעם טוב.
* לפי הטעם - לטעמי זו תוספת נחוצה - צלעות מעושנות - חתיכה של כחצי ק'. 
* קופסא גדולה של עגבניות מרוסקות.
* בצל 1, * חבילה אחת של שמיר, * שורש סלרי עם העלים, * 3 גזרים, * 2 ראשי שום
מקולפים.
* תבלינים - פפריקה מתוקה, ראש אל חנות, כמון מזרחי, מלח, כורכום.
* קמח לרביחת התבלינים וליצירת הנוקדלי ההונגרי (הבצקניות).

- את הכנת המרק התחלתי יום קודםבהשרייה של השעועית החל משעות 
אחר הצהריים. לפני השינה החלפתי שוב את המים לשעועית, שנחה איתם כל הלילה.
אופן הכנת המרק
- מקלפים את הירקות וחותכים את הגזרים וראש הסלרי לחתיכות בינוניות.
- קושרים יחדיו את עלי הסלרי.
- מפצלים את חבילת השמיר ל2 וקושרים כל חלק בנפרד.
- את בשר השפונדרה חותכים לקוביות קטנות, ועדיין משאירים אותו מחובר לעצם.
- מכניסים לסיר המרק את קוביות הבשר והצלעות המעושנות עם מעט מים 
(מכסים את הבשר) ומביאים לרתיחה.
הבשר מורתח בסיר המרק
- לשלב הבא, אמא שלי הביאה מביתה כף מסננת. זו כף מיוחדת במינה, עשויה 
מנרוסטה והיא קנתה אותה לפני כ-50 שנה! היא לא מסכימה לתת לי אותה 
ואני אחפש לי אחת דומה. הייחוד בכף הזו שהיא מסננת באופן מושלם את הקצף
שצף בבישול הבשר. איתה הוצאנו את כל הקצף והנחנו אותו בכלי ואחר זרקנו אותו. 
אמא שלי בפעולה: כף המסננת המושלמת
- כעת, כשהנוזלים צלולים מוסיפים לסיר כמעט את כל המרכיבים:
את קופסת העגבניות המרוסקות, את השעועית, חצי מכמות הגזרים, הבצל השלם,
 השומים, שורש סלרי חתוך, עלי סלרי קשורים וחצי חבילת שמיר קשור.
- מוסיפים כמות רצויה של מים, אני רציתי הרבה נוזלים, אפשר פחות. 
- מבשלים עד לרתיחה, עם כיסוי במכסה כמעט מלא. כשהמרק מגיע לרתיחה מנמיחים 
את הלהבה, אני אף החלפתי את הלהבה ללהבה הקטנה ביותר.
המרק מתבשל לו לאיטו
- מבשלים את המרק כשעה - שעה וחצי, עד להתרכחות הבשר והשעועית.
- כאשר הבשר והשעועית מתרכחים מוציאים מהמרק את הבצל, עלי הסלרי
 וחבילת השמיר וזורקים אותם. 
- מביאים את סיר המרק לרתיחה נוספת.
- בזמן ההרתחה מכינים רביחת תבלינים בקערה קטנה:
מערבבים את כל התבלינים עם כף וחצי קמח ומעט מים.
רביחת התבלינים
- כשהמרק רותח מכניסים אליו את רביחת התבלינים עם כפית, כל פעם מעט  מהרביחה
ומיד מערבבים היטב במרק, כדי לא לייצר גושים.
- מנמיחים את הלהבה ומבשלים את המרק כעשר דקות עם התבלינים וטועמים, 
 אם נראה שחסר תבלין כלשהו, זה הזמן להוסיף אותו.
- בשלב הזה נכין בקלות תוספת מסורתית של מזרח אירופה, בעיני אין מרק שעועית בלעדיה
 ואלו הן את הבצקניות, או כפי שקוראים להן בהונגרית - נוקדלי.
חומרים לבצקניות:
ביצה אחת, מלח, קמח, מים.
הכנת הבצקניות:
בקערה בינונית מכניסים את כל החומרים (כמות הקמח היא לפי כמות הבצקניות הרצויה)
ומערבבים היטב ליצירת בלילה נקייה מגושים. צילמתי את הקערה עם הבצק של
הבצקניות, לשם ההמחשה:
- מרתיחים שוב את המרק.
- לאחר שהמרק רתח מכניסים אליו את הבצקניות בדרך הזו:
לוקחים בכפית מעט מהבצק ומורידים את המנות הקטנות לתוך המרק, כל פעם
למקום אחר, ברחבי הסיר.
- מנמיכים את הלהבה וממשיכים לבשל את המרק.
- מבשלים את המרק לפחות עוד כחצי שעה. טועמים מידי פעם.
- כעשר דקות לפני שנסגור את הלהבה מוסיפים למרק את החלק השני של השמיר.
- כאשר המרק מוכן, שומרים עליו ללילה הראשון במקרר ואוכלים אותו
יום למחרת. 
המרק שלי מוכן! 
בתאבון!
* המרק יצא נפלא ונאכל עד לטיפה האחרונה שלו!
אני מקווה שתכינו אותו בהנאה גדולה ואשמח מאד אם תספרו לי בתגובות 
איך יצא לכם המרק, אם יש לכם שאלות והבהרות, ואילו מרקים אתם אוהבים להכין.
* * לעוד מתכונים מעולים, שהבאתי כאן במסגרת הפרויקט המשפחתי שלי
'מבשלת עם אמא', ליחצו על הביטוי - 'מבשלת עם אמא ' - בצד ימין של הבלוג,
מתוך קבוצת המילים הגדולה. תקבלו כך את כל המתכונים.
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
Viewing all 360 articles
Browse latest View live