מה יש לך גברת לוין?

ים, גלים, סירות, חוף

יש נושאים שלא נוגעים בהם, שמאד קשה ההתיחסות אליהם. אולי זו הסקרנות,

אולי זה הגיל, אבל התיישבתי לראות את "עדיין אליס". נדיר, אבל הפעם כותרת הסרט

בעברית היא כמו בשפת המקור: "Still Alice". אולי הכבוד לנושא של הסרט, כנראה.

גיבורת הסרט (מבוסס על ספר שכתבה ליסה ג'נובה) אליס, שחלתה באלצהיימר,
מהסוג הכי נדיר והכי קשה - המשפחתי. בסוג הזה המחלה מתגלה בגיל צעיר,
ואצל אליס המחלה התגלתה בגיל 50.

לא מזמן, חברה פתחה, בדף שלה בפייסבוק דיון ארוך ומעמיק על אובדן.

אנשים העלו שם את אשר על ליבם, והתפתח דיון מאד מעניין, שנגע ללב של

כולנו, כי איך אפשר שלא? אני נכנסתי לדיון יום לאחר הצפייה בסרט.
העלנו בדיון הרבה מחשבות ורגשות והחלטתי לכתוב גם כאן.

בכתיבה של הפוסט הזה אני לא מרגישה שיש ספוילרים, כי הסרט יצא לאקרנים
לפני שנה בדיוק. מקווה שתמשיכו לקרוא!

אליס, במשחק המופלא של ג'וליאן מור, שעליו זכתה באוסקר, היתה פרופסורית

מוערכת לבלשנות, חיה חיי משפחה מאושרים עם ילדיה ובעלה, ובגיל 50,

התגלתה בה מחלתה. אני לא מבקרת את הסרט, את שאר השחקנים, את
הפיכתו מספר לסרט, מורכבותו או שטחיותו. על כל אלו נכתבו הרבה מילים
בשנה האחרונה. אני כותבת כאן רק על האובדן, על האבידה, על האיבוד,
על ההתאבדות ( שאליס נכשלה ביישומה).

כל החיים אנחנו בונים את עצמנו. את מי שהיננו. את האיד ואת האגו שלנו
(פרויד היקר, לא עוזב אותי אף פעם), לאט לאט, השנים עוברות עלינו
ואנחנו מקיימים את הבחירות שלנו, בהצלחה ולעיתים גם נכשלים.
אנחנו משנים את המסלול. אנחנו מתחברים לאנשים, אנחנו נפרדים מאנשים.
אנשים נפרדים מאיתנו. הדינמיות היא חלק בלתי נפרד מאיתנו, וממי שאנחנו.
אנחנו הופכים לחלק מקהילה, ממשפחה, מחברה.

אנחנו יולדים ילדים, אנחנו תומכים במשפחה הגרעינית והנרחבת.

תומכים ונתמכים בקהילה שמקיפה אותנו ואת המשפחה הנרחבת שלנו.

בתוך ובין כל אלה השורש א.ב.ד מתערבל.

תארו לכם מיכל גדול ובו כל המילים שכתבתי בשורות שמעל, והן מתערבלות

ומתערבבות, נבחשות ומתגלגלות, והמילים נפרמות. האותיות מתערבבות.

המילים אובד, אבד, אובדן, אבדה, התאבד, נאבד, כולן מתערבבות

בכל שאר המילים.

לפני הרבה שנים למדתי זן בודהיזים. למדנו הרבה ודנו בנושאים שונים.

השווינו בין הבודהיזם לקבלה ולתורת הסופים, ואכן מצאנו הרבה דברים

דומים. מה שאהבתי יותר מכל בתורת הזן בודהיזם היא הידיעה שאין יש בלי אין.

קשה, ואולי בלתי אפשרי להבין את הטוב שיש לנו בלי הידיעה מה זה רע,

וכמה הרע קשה לנו. אף על פי כן בחיים שלנו היום יומיים אנחנו לא חושבים

כל הזמן על הטוב ועל היש. הרבה פעמים חושבים דווקא ההפך, על מה שחסר

ועל מה שאנחנו רוצים להוסיף לעצמנו.

טיילת, מעקה, ים, גלים ועננים מלא השמיים

כשקורה משהו רע, כשמתרחש אובדן, אנחנו נעצרים. כאילו שהלכנו במסלול

ולפתע נכנס בנו עמוד. תחשבו על תמרור עצור שנעמדנו ממש עליו.

זה כואב, זה מנער, זה האובדן. אבד לנו משהו. אבד לנו משהו חיצוני.

אבד לנו אדם אהוב, חבר, בן משפחה, חיית מחמד.
כשהתמרור הזה מכה בנו, אנחנו מתעוררים. מתעוררים מהמצב שהיינו בו עד לאותו
הרגע. מהבהלה שאנו מרגישים באותו הרגע, לאחר שחווים רגשות של צער וקושי,
של מרמור עז, וכעס ואפילו רחמים, מתחיל ניצן קטן של הבנה. הבנה של
כמה טוב היה לנו קודם, כמה התלונות היו קנטרניות, גם כשהן היו
צודקות למדי, לאותו הזמן. החיים שממשיכים, מביאים איתם את ההבנה של הטוב,
שעדיין קיים ואת האפשרויות שיש לנו מסביב. את כל אלו למדתי באופן הכי פילוסופי
שאפשר, אבל הכל גם התממש בחיים עצמם.

התמונה מכאן

כשאליס חלתה באלצהיימר, היא ניסתה להתכחש לידיעה, להתעלם מהאובדן.

זה כל כך ברור ואנושי. מי לא היה נוהג כמוה?

מי מוכן לאבד את האבדה, הכי קשה שיש, האבדה של עצמו??

קשה לאבד בן משפחה, ואני לא מתכוונת לתאר זאת, לאבד חבר או חיית מחמד.

לפני 3 חודשים נפטרה נינה שלנו, שחיה עימנו כבת משפחה. האבל שלנו קשה.

אבל לאבד את עצמך, בתוך עצמך, אני חושבת שזה הדבר הכי נורא שיש.

אלצהיימר היא מחלה איומה, חותכת בך ונוגסת בך מבפנים. כשהיא איטית

הכאב שמגיע איתה הוא קשה ואיטי כמוהה, האיבוד העצמי של מילים, מחשבות,

רגשות, חלקים במוח שמזהים את הקרובים שלנו, לאט לאט.

כשהמחלה מהירה, כמו במקרה של אליס הוא בלתי נתפס, לה ולסובבים אותה.
ניתן לאמר שהבחירה לתאר את אליס כפרופסורית לבלשנות היא שטחית וצפוייה.
אני חושבת שהיא מעולה כי היא מסבירה כמה אליס, שהמילים והנהורות היו כה
חשובים לה, דווקא היא נפגעה במקום שהכי כאב לה. האובדן שלה היה עוד
יותר גדול, אם בכלל אפשר להשוות אובדן.

מרינה, מזח, ים וגלים של געגוע

בתחילת המחלה, לפני שאיבדה את הקשר עם הסביבה ועם עצמה -
עם מי שהיתה אליס, היא אספה כדורי הרגעה חזקים ביותר. אליס צילמה סרטון
הדרכה וקיוותה שאליס החולה תצפה בו. בסרטון, בדרך הכי פשוטה שאפשר,
אליס הסבירה לאליס החולה, מה עליה לעשות.

באחד מקטעי השיא של הסרט, אליס, ברגעי אחרונים של הבנה לנעשה סביבה,

צופה במקרה בסרטון, מגיעה למגירה בחדרה, בה מוטמנת קופסת כדורים,
שאם תבלע אותם, היא "תירדם לנצח". אליס אוחזת בקופסא, אולם הקופסא נופלת
מידיה והכדורים מתפזרים סביבה. אליס כבר לא מסוגלת במצבה הנוכחי להבין
מה היא ניסתה לעשות.

האובדן הוא קשה ונמצא בכל מקום. אליס הולכת ונעלמת. בגופה היא שם,
בנשמתה היא הולכת והופכת לתלותית יותר ויותר.

אליס לא ידעה באיזה מהירות המחלה תכלה את מוחה. היא ביקשה מבעלה
שיצא לשנת חופש ויבלה איתה את הזמן האחרון שנותר לה להיות היא אליס.
היא חיפשה פתרונות קטנים למצב שבו היא נמצאת. אבל המציאות של
המחלה שלה בגדה בה. ההדרדרות היתה מהירה ביותר.

גלים, מזח, ספינת מפרש באופק

מסביב לאליס האובדן הוא קשה. בעלה שמאבד את אהובתו, את בת זוגו לחיים

ולתוכניות. ילדיה שמאבדים אם וחברה תומכת. משפחתה המורחבת, חבריה,

חבריה לעבודה, תלמידיה. אפילו המחקר שבו אליס עסקה אבד.

חשבתי הרבה מאד על האובדן, ועל אליס. כל הסרט. מה עובר לה בראש?
מה היא מרגישה? איך היא מרגישה כשבעלה והבת שלה מדברים לידה,
כאילו היא לא לידם. הסבל הוא נוראי. הידיעה מה יהיה הגורל היא אכזרית.
ואז היכתה בי הידיעה, שבעצם האובדן הכי גדול הוא ברגע הידיעה.
ברגע שאליס אובחנה כחולה כל כך קשה. אז ובשלבים הראשונים האבדן
הוא הכי קשה, לאדם החולה. האובדן של הסובב לך הוא הפוך.
בהתחלה הוא בלתי נתפס ואפילו בלתי נראה לסביבה, נראה רק לאליס.
בסוף הסרט, כשאליס כבר לא מזהה את ילדיה ובעלה, כשהיא
הופכת לתלותית, ומטופלת, המוח שלה כבר לא מבין את מה שהבין פעם.
אליס כבר לא יודעת הרבה על העולם שבו חיה פעם. היא כבר
נמצאת בסוג אחר של עולם. בשלב הזה הכאב של בעלה והילדים
הוא הגדול ביותר. בשלב הזה הם מבינים שלא נשאר דבר מאליס הקודמת,
מאליס האשה והאם, מאליס האדם שהם הכירו.
הכאב שבאבדן הקשה הוא זכותם של הבריאים, הכשרים,
אלו שנשארו שלמים ובריאים.
אליס כבר לא כואבת, במובנים רבים היא כבר שלווה.
היא השאירה את הכאב ואת הבכי על האובדן למי שסביבה.
באליס צריך לטפל באהבה, לדאוג לצרכים שלה, באופן צמוד.
בלי כוונה מצאתי כאן סוג מסויים של אופטימיות. אני בטוחה שזו אופטימיות
שקשורה לבגרות, לניסיון שמגיע עם השנים. אופטימיות, בכך שאם
אנחנו כבר לא אנחנו, ולא מרגישים את הדברים הכי איומים, שפעם חשבנו
שאפשר להרגיש, אז זה בסדר. פה נמצאת המנוחה. פה המרוץ של
החיים מסתיים. כשהתודעה שלנו כבר לא קיימת, ונשארים רק צרכים,
התקווה שנשארה היא רק שהיטיפול יהיה המיטיב.
מה שיקרה כשכבר לא נהיה כאן - לנו כבר לא תהייה תחושת אובדן,
אימה ופחד. הכל יהיה כבר מאחור, נצוף לאט לאט, כסירת מיפרש
על גלים של שלווה.

מוקדש, באהבה רבה וכאב גדול, לאורית, שתיבדל לחיים ארוכים
ולאבא שלה מיכה, שניפטר שלשום תנצב"ה.

שמלה שהיא בעצם יצירת אומנות

במוזיאון לאומנות דקורטיבית בפריז - Musée des Arts Décoratifs

תפתח בשביעי לאפריל תערוכה מיוחדת, לציון 300 שנים של אופנה:

Fashion Forward - 300 years of Fashion

נותנת החסות לתערוכה היא H&M, והמעצבים המוכשרים שלה יצרו
קולקצייה נהדרת, כמחווה לתערוכה. המעצבים החברה הסתובבו בלובר ושאבו
השראה מהציורים והפסלים שמסביב, וכן מחקירה של ארכיון הלובר, כדי שבסופו
של דבר ימצאו פריטים מרכזיים לביטוי 300 שנים של אופנת הוט קוטור.
נוצרה קולקצייה שמשלבת בין ההיסטוריה לימינו, שהיא יפייפיה, אלגנטית,
ציורית ומתוחכמת. מה שמייחד את הקולקצייה הזו חוץ מהיותה אומנותית הם
החומרים המיוחדים ממנה היא עשויה: מחומרים ממוחזרים.
זו הפעם החמישית ש H&M מציגה קולקצייה מתחשבת בסביבה:
את ה- Conscious Exlusive.
ערכתי קולאז'ים, שמראים את הרכב הפריטים שלובשות הדוגמניות.
מי שמובילה את הקמפיין היא ג'וליה רסטוין רויטפלד, הבת של מי שערכה בעבר
את ווג פריז - קארין רויטפלד, ולזכותה יאמר שלמעט היופי הטבעי שלה
היא גם פעילה למען איכות הסביבה. הזהות הזו מאד חשובה לחברה.

צילום:יחצ

בקולקצייה שמלות נשפכות, שמלות רפויות, גלביות אומנותיות, וחצאיות
מפוסלות. ההדפסים שנעשו בהשראה של עבודות האומנות הפכו את הפריטים
בקולקצייה ליצירות אומנות - לציורים ופסלים, כמו למשל השימלה המעוטרת בתמונה
של "שלוש הגראציות"של בוטיצ'לי.

צילום:יחצ

הקולקצייה כולה עשוייה מחומרים ממוחזרים, מבדים שכבר היו בעבר בשימוש.

בקולקציה אפשר למצוא בדים כמו משי אורגני, המפ, פשתן ממוחזר ותערובות טנסל,

בנוסף לחומרים חדשניים חדשים, כגון חרוזים העשויים מזכוכית ממוחזרת,

וכן דנימייט - בד העשוי מדנים משומש וממוחזר, ו H&M היא חברת האופנה

הראשונה שעושה בו שימוש.

אביזרים מהקולקצייה:

צילום: יחצ, העגילים התכוליםירקרקים נוצרו מחומר הדנימייט החדש

והנה מעט תמונות מהקולקצייה, כפי שצפיתי בה בעת ההשקה. הבדים
והטקסטורות היו נהדרים:

הצטלמתי עם השימלה המקסימה, בהשראת הציור של גוסטב מורו:

הקולקציה תוצע למכירה בכ-180 חנויות ברחבי

העולם, ובתוכם חנות H&M בעזריאלי, בתאריך ה7/4,
החל משעות פעילות החנות.
אני אהיה שם!

*בואו לעקוב אחרי באינסטגרם:
My Instagram

פרחים של אביב

האביב מגיע וגורם לבית שלנו לזרוח מאושר. פרחים מאירי עיניים ושימחה רבה,

כי יום ההולדת של ניצן שלנו מגיע איתו! ההצעה של רחל נתנאלי המקסימה

בעלת המותג : Soulandpaper הגיעה לכן בדיוק בזמן: ערכה עטיפות מיוחדת,

שבעזרתה אעטוף את מתנות יום ההולדת של ניצן!

השנה יום ההולדת של ניצן מעט הלחיץ אותנו, בעיקר כי חודש לפניו ניצן חשפה
את אחת המתנות העיקריות שקנינו לה ליום ההולדת. היא בקשה מאיתנו את מברשת
ההחלקה DAFNI, עליה כתבתי כאן . המברשת לא היתה במלאי, וברגע ששבה
למלאי קנינו אותה והחבאנו אותה מפניה. באותו השבוע גם ניצן ראתה שהמברשת
שבה למלאי, ובקשה מאתנו לקנותה. לא היתה לנו ברירה, ונאלצנו לפני יום ההולדת

לתת לה את המתנה הזו. לגבי שאר המתנות שתכננו לתת לה (בגדים ותכשיטים)
כבר לא היה שום לחץ. ניצן לומדת מחול בתלמה ילין, בית ספר שידוע בשעות
לימוד רבות, וזה היה מעולה מבחינתי כי כך יכולתי לשבת בשקט, לחשוב, לתכנן,

לבצע ולצלם לכם את כל מה שיצרתי.
לפני הכל אני אספר מעט על Soulandpaper

ועל הבעלים שלו רחל נתנאלי. רחל היא מעצבת גרפית, בעלת סטודיו NRD

שהוא סטודיו לעיצוב גראפי ולמיתוג. רחל מספרת שבעקבות טיול לברלין,
גילתה שם עולם שלם של ניירות ומוצרי נייר שונים. ניירות לעטיפת מתנות,
עטיפת מחברות, אביזרים וקישוטים רבים. האהבה לאסטטיקה וליופי ולהרגשה
הטובה שלקבל ולתת מוצרים מיוחדים במינם איפשרו לה ליצור מותג שיעניק
חוויה חדשה ובעלת ערך מוסף למעניק המתנה ולמקבל אותה.
רחל הבינה את הצורך של רבים מאיתנו בעיטןף מתנות בדרך מעט יותר מיוחדת.
אני חושבת שבעיקר כיום, כשחלק מהקניות הן דיגטליות, הקשרים החברתיים
נמצאים בחלקם ברשת, כדי לראות סרט מתישבים על הספה וצופים בvod. יש סוג של
סנטטיות באויר וזה דבר שגורם לצורך שלנו לחזור לעבודות יד, בלבשל ולאפות בבית,
בליצור משהו משלנו גם כאשר מעניקים מתנה. רחל גם זיהתה שחשוב לאנשים
לקבל אליהם את הפריטים הביתה, בערכה מסודרת, עם מגוון של מוצרים,
כך שיוכלו לעטוף, להדביק ולצייר. ליצור משהו מיוחד במינו, שהם בחרו בו והכינו אותו.

המותג נקרא Soulandpaperכי רחל מאמינה שדרך העטיפה המיוחדת
שכל אחד יוצר - ניתן לראות את הנשמה של מי שמעניק את המתנה.
אני מאד מאמינה בכך! המותג מכיל ערכות שונות לצרכים שונים.

.לעטיפת מתנות, לעטיפת מחברות, יומנים וספרים. ניתן ליצור מהערכות תמונות,
אלבומים מעוצבים, שלטים ועוד. המותג מאד דינמי, ורחל מוסיפה ערכות,
לפי הצורך והרעיונות החדשים שהיא חושבת עליהם.

באתר של Soulandpaper יש הרבה מאד סרטוני הדרכה שרצוי מאד לצפות בהם
לפני התחלת העבודה עם הערכה. רחל נותנת בסרטונים הרבה מאד טיפים והדרכה
מעמיקה, שחבל לפספס. לסיום ההסברים הרבים שלי, פרט קטן, אבל חשוב מאד:
רחל עובדת עם עמותת עמיחי עמותה שדוגלת בשילוב השונה בתוך החברה והקהילה.
העובדים של העמותה מקבלים מרחל את החלקים של הערכות השונות והם מרכיבים
אותם ואורזים אותם למשלוח.

הערכה הגיעה אלי, איזה כיף:

והנה היא אחרי פירוק ולפני העבודה והיצירה שלי:

ישבתי מול המחשב, וצפיתי בסרטונים שבאתר. החלטתי ליצור 2 שקיות
מעטפה אחת בגודל בינוני והשניה קטנה יותר. בשאר החומרים אצור עטיפות למתנות.
אני מודה שבשביל השקיות השתמשתי בכל נייר הקרפ שהיה בערכה (נייר קרפ בגודל
70X100ס"מ בעובי של 60מ"ג), בעיקר כי ערכתי ניסויים עד שהגעתי למה שרציתי.
צילמתי מעט מהשלבים:
בשלבים הראשונים יצרתי את השקיות: קיפלתי, גזרתי והדבקתי.

גזרתי ידית לשקית:

החזקתי את השקית, וכיוון שעשיתי אותה ארוכה, פחדתי שהיא
תקרע. לכן גזרתי 2 חתיכות בצורת האות ח', והרכבתי אותן בקצה השקית,
מסביב לידיות, כך שהן מחזקות את הידית בעת האחיזה:

גזרתי והדבקתי מהחומרים שקבלתי בערכה קישוטים על השקיות,
וכתבתי ברכות קצרות על הכוכבים ופתקי המיתוג הקטנים מהקרטון.

ציירתי בעזרת השבלונה פרחים בתחתית וצבעתי אותם בצבעי עיפרון
בכסף וזהב:

עטפתי את המתנות הקטנות, שהכנתי מבעוד מועד, השתמשתי
למתנה הגדולה בנייר עטיפה שהיה לי בבית, אך העטיפות של המתנות הקטנות
והקישוטים הם מהערכה:

כשסיימתי לצייר לבבות, להדביק את כל הפריטים הקטנים, לחורר חורים
ולתלות את הקרטונים הממותגים עם הברכות, הכנסתי את המתנות לשקיות
שיצרתי:

צילמתי אותן גם מלמעלה:

סיימתי את מלאכת הכנת העטיפות והייתי מאושרת.
החבאתי היטב את שקיות ההפתעה של ניצן. ידעתי שגם היא תהייה מאושרת
כאשר תפתח אותן. בגיל 15 לא כל כך אוהבים להצטלם, או לפחות לתת אישור להראות
את התמונות, אז הנה מה שקבלתי אישור להראות:

איזה אושר זה יום הולדת! ויום הולדת 15 במיוחד!
מאחלת לילדה שלנו, הגדולה והמוכשרת כל כך, הנדיבה
והאהובה כל כך, אושר ואהבה לאין קץ!!
ותודה לרחל, ול Soulandpaper, שהפכו לי את עיטוף המתנות
לחוויה כיפית ומשמחת ביותר!
*הערכות יכולות לשמש כמו אצלי לשקיות מתנה, לעטיפת מתנות, ללא השקיות,
ליצירת תמונות, לעיטוף מחברות ויומנים, ליצרת אלבומים ממותגים.
*לכבוד פסחתוכלו לתת את הערכה כמתנה, אני בטוחה שתהיו הכי מקוריים,
וזו תהייה אחת המתנות הכי מדליקות שיקבלו מכם!
מכיוון שרחל חשבה שזה יהיה רעיון מצויין, אני מצרפת לכם קישור למבצע
לחג: 2 ערכות במחיר מיוחד -כנסו לכאן !
*אתר המותג, המכיל את סרטוני ההדרכה ועוד הרבה ממתקים:
Soulandpaper
*דף הפייסבוק של המותג:
Soulandpaper
* בואו לעקוב אחרי באינסטגרם:
My Instagram

שק של שומשום נפתח וצולם

שומשום זה כל הסיפור, אבל איזה יופי של סיפור!
לפני הכל, כל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת חלבה. מילדות אני אוהבת
אותה וזו אהבה משותפת שלי ושל אבא שלי. בילדותנו הוא היה קונה במשקל
חלבה עם נוגט ומביא לנו הביתה. אני זוכרת את הטעם של החלבה הזו עד היום.

לכן שמחתי מאד לנסוע לביקור במפעל השומשום בארכה, שנמצא באזור

התעשיה של אלון תבור. הוזמנו לביקור במפעל ששיך לחברת רושדי תעשיות מזון בע"מ,

המייצר טחינה וחלבה. התקבלנו באהבה על ידי הנהלת החברה ועל ידי אברהים באשיר,
הבעלים, שהסביר לנו שזה מפעל השומשום הגדול בעולם!
זה מפעל שמבחינת התקנים שלו עומד בסטנדארטים בינלאומיים, כי בעברו

היה שייך ליוניליוור העולמית, שכיום, עם התעוררות הטרנד של המזון הבריא

כנראה מצטערת על כך שאינו שייך לה יותר!

אביו של אברהים, עארף, הקים באום אל פאחם, בה חיה המשפחה, מפעל לטחינה
בשיתופה של חברת תלמה. לאבי המשפחה היה חזון:

"ליצור שותפות ישראלית ערבית, שתעורר את כלכלת אום אל פאחם

ותספק אפשרויות תעסוקה מגוונות עבור יהודים, מוסלמים ונוצרים".

החזון שלו אכן התממש. במפעל עובדים מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים, יהודים,

ואף יהודים דתיים, כמו מטליה סיוון, מנהלת השיווק של המפעל.

אברהים, שיועד לעבוד במפעל ולנהל אותו, נשלח לשנתיים לימודים בשכם,
במפעל טחינה מסורתי. כעבור שנתיים חזר אברהים למפעל המשפחתי
ומאז הוא מנהל אותו ביד רמה.

ב- 2005 רכשה יוניליוור את תלמה, וכעבור זמן מה משפחת בשיר רכשה מיוניליוור
את מניותיה במפעל, שהפך להיות בבעלות משפחתית מלאה, וזכה לשם:

בארכה - ברכה בערבית. המפעל גדל מאד, השתפר והשתדרג טכנולוגית ועבר

בעקבות זאת לאזור התעשיה באלון תבור.

אברהים דיבר על המפעל המשפחתי, ומפעל חייו באהבה רבה. לדבריו זהו המפעל הגדול
בעולם לייצור מוצרי שומשום. המפעל משתמש בטכנולוגיה מתקדמת, (דבר שלא איפשר
לנו לצפות במכונות בהן מיוצרת הטחינה והחלבות. כמו כן לא יכולנו לצלם את כל מה שרצינו).

השומשום בו משתמשים במפעל הוא מהאיכות הגבוהה ביותר, והוא מגיע מאתיופיה.
זן השומשום הזה נקרא חומרה. (המפעל המשפחתי הוא הקניין השלישי בגודלו באתיופייה!)

המחקרים האחרונים בנושא המזון הראו כי ישראל היא הצרכנית הכי גדולה, בעולם של שומשום.
צורכים בה את השומשום כטחינה, על כל סוגיה וכן כחלבה. כמובן שכלל האוכלוסייה
נכללת בנתון הזה, יהודים וערבים כאחד. למפעל גם קו ייצור המופנה לאוכלוסייה הערבית -
אל הילאל. זו אותה טחינה וחלבה כמו בארכה, והשוני הוא בגדלים של האריזות בלבד.

השומשום מגיע לארץ בשקים. במפעל משתמשים ב-1200 שקי שומשום ביום,

2.5 טון שומשום נקלים כל שעה.

ככה נראה צמח השומשום, כאשר הוא נקטף ונאסף מהשדה:

צמח השומשום

במפעל קולים את השומשום ומורידים ממנו את הקליפה. כאשר מכינים טחינה

משומשום מלא, הכוונה היא שמוסיפים לשומשום בתהליך מיוחד את הקליפה

שקולפה ממנו בראשית התהליך.

לשומשום איכויות בריאותיות גבוהות במיוחד והוא נחשב היום כ Super Food, כמזון

שאכילה ממנו מעניקה לגוף את הויטמינים והמינרלים, שלהם הוא זקוק.

השומשום עשיר בנחושת, במנגן, בסידן, במגנזיום, בברזל, בזרחן, בB12, באבץ

ובסיבים תזונתיים. בכפית של טחינה גולמית יש 88 מיליגרם סידן, וכיום הדיאטנים

ממליצים על אכילה של 2 כפות טחינה גולמית ביום. השומשום הוא אנתי דלקטי, שומר
על כולסטרול נמוך, מסייע במניעת סכרת וסרטן, מחזק את העיניים, משפר את העור,
מסייע בעיכול ומקל על אנמיה.

במפעל לא מוסיפים לשומשום שום דבר, שום תוסף ושום חומר משמר.

דבר זה משמר את טעמו הטבעי של השומשום ומעניק לטחינה הגולמית

טעמים משתנים של מרירות ואגוזיות. כאשר מחזירים את הקליפה לטחינה המלאה

היא הופכת למעט מרירה יותר מהטחינה שלה לא החזירו את קליפות השומשום.

גלונים של טחינה ארוזים ומחכים למשלוח

ביקרנו במעבדה של המפעל, בה נבדקים דוגמאות של כל סוגי הטחינה שמופקות

בו וכן כל סוגי הטחינה. לאחר מכן נכנסנו לאולם של פסי הייצור השונים.

בשיטה המסורתית נוצרת הטחינה על ידי גריסתה בתוך אבני ריחיים.

השיטה מיושנת ולחלוטין לא ניתנת ליישום במפעל מודרני, וכאמור למפעל יש מכונות

לטחינת הטחינה ולעשיית החלבה, אותם לא ניתן לראות. מה שכן אפשרו לנו לראות

הוא עשייה ידנית של חלבה. אחד העובדים הביא קערה ענקית עם טחינה גולמית חמה,

שיצאה מהמכונה והחל בתנועות סיבוביות לערבל את הטחינה. ככה זה נראה:

הטחינה עורבלה בסיבובים עוד ועוד, עד שהתגבשה לשערות של חלבה:

מעדן של חלבה

כבדו אותנו בארוחת צהריים מפוארת, והייתי חייבת לצלם את הסלטים הטעימים:

וכן, הם היו טעימים, בדיוק כמו שהם היו יפים!

לקראת סיום הביקור נכנסנו לחדר בו קיבלנו חלבה טריה וכל אחד יכל

ליצור לעצמו חלבה בצורות שונות ועם תוספות שונות.

אני יצרתי לי חלבה בצורה של לב, בתוספת של שקדים, פיסטוקים ופולי קפה:

חלבת הלב הטעימה שלי!!

מנכלית החברה, מאז 2013 היא סיגל שילוני, שעבדה במשך יותר מעשור בחברת שטראוס,

בה היתה אחראית על חטיבת "תענוג והנאה"בחברה (ממתקים, מוצרי שוקולד וחטיפים).
סיגל מאמינה שהחזון של רושדי: "להפיץ את קסם השומשום בכל רחבי תבל"
הוא חזון בר קימא, ומאז כניסתה לתפקיד היא פועלת להשיגו בעזרת מוצרים
חדשים כמו הטחינה שמעושרת בברזל ועוד הפתעות בדרך.
לבארכה סוגים שונים של מארזים לחלווה. חלוות אישיות, חלוות מופחתות קלוריות,
ומארזים גדולים שונים.

אצלנו בבית יש 2 קבוצות: אוהבים מאד חלבה - תומר ואני, ושאר בני הבית,
אבי וניצן ממש לא אוהבים. לעומת זאת, טחינה אוהבים כולם. עקב כך שאנחנו משתדלים
לאכול בבית בריא, החלטנו להכין את הטחינה בבית. ניסינו הרבה מאד סוגים
של טחינה גולמית, עד שהחלטנו שהטחינה שהכי טעימה לנו היא הטחינה של
בארכה. אבי מוסיף לה מים ומעט מאד לימון ומלח. אנחנו אוהבים שטעם הטחינה
הוא מאד גולמי.
לסיום מתוק: אם אין חלווה בבית, ומתחשק משהוא קטן ומתוק:
שמים בקערית מעט טחינה גולמית - 2 כפות לפחות, ומוסיפים סילאן לפי הטעם.
מערבבים היטב, ומקבלים ממרח טחינה שמאד דומה בטעמו לחלבה.
אני אוכלת אותו עם כפית. ההנאה מובטחת!
* דף הפייסבוק של בארכה:
בארכה
* בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

חג אביב שמח לכולנו,
חג פסח טעים,
בין אם מתוק ובין אם מלוח!

בלונים ורודים

במתחם מרשים נפתחה ביום חמישי חנות פופ-אפ חדשה לאתר האופנה Adika .

המתחם ענק עם המון פריטים יפים, שיוצאים מהאון ליין ונותנים לנו את האפשרות למשש

את הבד, להסתכל במראה ולמדוד. בגדים, נעליים, כובעים ועוד אקססוריז מחכים
על המדפים. יש גם פריטים לבית, כי Adika החלה לייבא גם אביזרים והכל מוגש ונגיש.

אני מביאה מעט תמונות ממסיבת ההשקה ואת השאר תראו בעצמכם במקום החדש.

בקומת הגלריה יש בגדי ים ואביזרים לחוף:

זו הפעם השלישית ש Adika עוברת מהחלל הוירטואלי לחלל תצוגה גדול מימדים,
בו נפרשים הפריטים מהקולקציות הקודמות וכן של קולקציות חדשות.
נמצאת פה גם קולקצייה חדשה של PLUS+ של המותג Evans, קולקצייה שמרחיבה
את היצע הבגדים עד למידה 52. ישנם פריטים ונעליים של המותג VANS
ופרטי SAMPLES שימכרו רק בחנות הפופ אפ.

חלל התצוגה הנוכחי נמצא במתחם "בית השמחות", מתחם הכולל חצר, גלריה, גג
ואופן ספייס, כשבכולם מוצגות הקולקציות המגוונות.
זהו מתחם משנות ה-30, שהיתה בו מלטשת יהלומים, והוא חודש ושומר.
ישנו חדר שמארח פריטים ב-SALE:

קו המוצרים והפריטים לבית מוצגים במתחם:

צילום: יחצ

מהר מאד נמלא המתחם באנשים, במדידת בגדים, שתיית קוקטלים ואכילת תותים:

מדדתי הרבה בגדים, ובסוף בחרתי 2 שמלות מאד יפות,

שאיתן סיימתי את הערב המהנה.

ניצן כבר הודיעה לי שהיא תגיע עם חברות, ויש סידורי הגעה נוחים מאד,

מביאה אותם בסיום הפוסט.

היה כיף!

חנות הפופ אפ תהיה פתוחה עד ל- 29/4

אל תפספסו!

חנות הפופ אפ נמצאת ברחוב מנחם בגין 21 בתל אביב,
צמוד לחנין הדר, שהכניסה אליו היא מרחוב הרכבת.
שעות הפתיחה:
א - ה: 22:00 - 10:00
שישי וערב חג: 16:00 - 10:00
* כדי לאפשר הגעה נוחה קימים למקום שאטלים בחינם.
השטלים יוצאים בימים א-ה:
20:00 - 10:00 תחנת רכבת ההגנה - כל חצי שעה.
20:00 - 10:00 תחנת רכבת השלום(עזריאלי) - כל חצי שעה.
20:00 - 10:00 דיזינגוף סנטר (איסוף ליד רולדין)- כל שעה עגולה.

שיש וערב חג:
15:00 - 9:00 תחנת רכבת ההגנה, תחנת רכבת השלום(עזריאלי),- כל חצי שעה.
דיזינגוף סנטר(איסוף ליד רולדין) - כל שעה עגולה.

*קישור לאתר של Adika:
Adikastyle
*קישור לדף הפייסבוק של המותג:
Adika בפייסבוק

*בואו לעקוב אחרי באינסטגרם:
My Instagram

חג פסח שמח לכולנו!

עלה וקפה

פעם בשבועיים נגמר לנו הקפה בבית. פעם בשבועיים אנחנו בוחרים לאיזה

Cafelix נלך. ליפו, ללוינסקי, לזמנהוף או ליוחנן הסנדלר. בוחרים לפי הגעגועים,

לפי מה שצריך לקנות לבית- אם רוצים להביא הביתה אז נוסעים ללוינסקי,

אם חד זניים מסוימים אז לסניפים השונים ואם באמת מתגעגעים ליפו אז למתחם נגה.

פשוט לא?

ביום חמישי, ערב החג פסח השני, התגעגענו ליפו. עשינו 2 סיבובי חיפוש חניה
ומישהו בדיוק יצא מהחניה המעולה שלו ליד הקפה. איזה כיף,
החניה הכי שווה שיכולנו לקוות לה. לקפליקס במתחם נגה יש תמיד סנדביצ'ים

מעולים ועוגות טובות, ולעיתים יעל אופה את הקנלה הנפלאה שלה. אני מחכה לימים
האלה של הקנלה, ואם כשאנחנו מגיעים הם קימים, אני קונה את כל מה שנשאר
וזוללת אותם לבד! הפעם בגלל פסח היה רק קפה. שתינו את הקפה הנפלא,
קנינו 3 סוגים של קפה טחונים דק דק לקפה שחור, ויצאנו לסיבוב רגלי של
צילומים ואוכל. מזג האויר היה כל כך טוב והיה כיף להסתובב ולחפש דברים מעניינים.

חיכה לנו הרובוט הקטן:

בסיבוב של חיפוש החניה זכרתי שהיה קיר עם גראפיטי וחזרנו אליו.

בתחילה ראיתי רק את הקיר ואז אבי אמר לי להסתכל למעלה:

תראו מה תלוי על האנטנה:

הקיר למטה היה עם גרפיטי צבעוני:

היה עוד חלק לגרפיטי, יפה לא פחות:

לא ראיתי שום חתימה, אז יסלח לי האומן שצייר, ואם משהו מזהה, כתבו לי

בתגובה לפוסט ואני אוסיף אותו בשימחה.

המשכנו להסתכל, וכאן כבר מצאתי את שם האמן. על 2 קירות שביניהן שער ברזל גדול

נמצא ציור מקסים, שנראה כמו צילום מיושן. היצירה חתומה על ידי האמן

ארז טוביאנה. יש לו אתר וטלפון על הציור, והוא מאד מוכשר:

זה היה ציור הקיר הראשון, והנה ציור הקיר השני:

אחר כך כבר היינו מאד רעבים, אז חצינו את שדרות ירושלים
ונכנסנו לשוק הפשפשים. הלכנו לאכול בפארוק בשוק. ביסטרו בר צבעוני ושמח,
ברחוב רבי נחמן 6. זכרתי שמגישים שם סנדביצ'ים טעימים, ושבוע שעבר ישבתי
בו עם חברה והיה שם טעים מאד, אז החלטתי שזה יהיה מקום טוב לאכול
בו עם אבי, וצדקתי!

אכלנו 2 מנות, שהסתבר שהן מהמומלצות של המקום - מנה של דג טרטר ועלים ירוקים
על מצע של קרם וסלט ירקות על מצע של קרם חצילים וחומוס. טעים טעים.
שתינו בירה מלכה אחת, וזכיתי בתואר:

שבענו, צילמנו והמשכנו בטיול. בדרך חזרה לאוטו הראתי לאבי כמה מקומות
שאני אוהבת בשוק. את מלון Market House, את הפטיסרי הצמודה Milk,
שהיתה סגורה בשל החג, חנויות עיצוב חמודות ועוד.
בדרך עברנו ליד סדנא קטנטונת של בחור צעיר, שהיה עסוק בעבודה,
ומחוץ לסדנא הקטנה עמדו חפצים שונים ועציצים והכל היה ככ יפה:

שולחן קפה ועיתונים

עציצים קטנים על ארון החשמל שעומד ברחוב

עמדה שם גם מראה גדולה, עם פטיפון ישן וארנב, ואנחנו הצטלמנו:

הריח הנהדר של הקפה מילא את האוטו, ואנחנו נסענו הביתה מאושרים
להכין צהריים לילדים.
להתראות לשוק הפשפשים, להתראות יפו היפה.
* פארוק בשוק
* Cafelix במתחם נגה ביפו
*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

הצילומים של החולצה והמכנסיים שקניתי מהקולקציה של H&M:

ה - Conscious Exlusuve שנוצרה בהשראה של ציורים מהלובר,

ועליה כתבתי כאן , דרשו לוקיישן מיוחד, ולוח המשבצות התאים בול.

בקשתי מאבי שיצלם צילומים מעט אומנותיים, והוא נעמד בספסל מעלי

וצילם את התמונות הללו:

חולצה ומכנסיים: קולקציית Conscious Exclusive של H&M
החולצה מכותנה ממוחזרת והמכנסיים ממשי ממוחזר.
סנדלים: Tubo, הן נוחות להפליא, כמו שאר הזוגות של המותג, שקניתי בשנים
האחרונות, ולצערי המותג נסגר, ומעכשיו אפשר לקנות בחנויות שופרא
(שהיו היבואנים של המותג) רק את העודפים שנשארו.
משקפי שמש חומות - Sonia Rykiel
משקפי שמש לבנות - אחד המותגים של הסופר פארם, מידי פעם יש שם מציאות.
עגילי פנינים - יהלומי פוזיילוב

המכנסיים הללו מושלמות לקיץ הקרוב. הן צבעוניות בדיוק במידה שאני אוהבת,
בד המשי מהן הן עשויות נעים על הגוף, הן נוחות, הגיזרה קלילה,
יש להן כיסים , שלא בולטים ולא מרחיבים את הגיזרה. אני בטוחה שאסתובב
עימן לא מעט!

את כל הצילומים ביצע באהבה ובסבלנות רבה אבי, בעלי היקר.
זו בהחלט הזדמנות פז להודות לו על כל שעות הצילום שהוא מעניק לי
ועל כל הסבלנות לסיבובים, לפוזיציות ולתאורה שהוא מקדיש לי.
הסתיימו התמונות להפקה הזו, ואתם מוזמנים בשימחה ואהבה
להיכנס לאינסטגרם שלי, שם תמצאו עוד תמונות ועוד רגעים רבים
של השראה:
My Instagram
*קישור לפוסט עם פרטי ה- CONSCIOUS EXCLUSIVE

דפים שצילמתי מהספר החדש של H.Stern, שנמצא בתערוכה - כדאי לדפדף

ולחוות את האומנות שנמצאת בין דפיו. את הספר הוציא בית ההוצאה לאור
היוקרתי - אסולין. כחלק מחגיגות ה-70 לה.שטרן הוחלט להשיק את הספר
הייחודי הזה המגלם בתוכו את המהות והליבה של ערכי המותג ואת הקולקציות
המרהיבות שנוצרו בו לאורך השנים.

הקולקצייה החדשה נקראת פליאדות / Pleiades - מקבץ של כוכבים בוהקים.

הפריטים כוללים כוכבים משובצים יהלומים בגוונים שונים,

היוצרים מעבר צבעים המייצג את ההבדל והמגוון של הכוכבים ובהירותם.

תכשיט הדגל של הקולקצייה היא שרשרת הכוכביםהעשויה זהב אצילי של 18 קראט

בשיבוץ של 1,014 יהלומים לבנים ויהלומי קוניאק, במשקל כולל של 25.5 קראט.

השרשרת הזו יוצרה והוטסה במיוחד עבור ישראל, והיא תוצג במהלך אירועי

החלפת הזהב (גולד ראש), שיהיו בין התאריכים 16/5 - 30/5.

אלו פריטים מהקולקציה החדשה, שמוצגת בחנות ומשמאל שרשרת הכוכבים:

צילום: דייויד ויילס

פריטים מהתערוכה:

צילום: יחצ

אחרי שנדדה לסין, הגיעה אלינו התערוכה החדשה של H.Stern -

Gold Art Exhibition. התערוכה שנפתחה ב-16/5 בערב השקה מתוקתק,

תמשך עד ה-25/5, ותשוב לביתה הקבוע בברזיל, הבית של ה.שטרן.

בתערוכה מוצגים פריטים ייחודיים ויפייפים של יצירות מתכשיטים,

מתוך 70 השנה של קיום ה.שטרן.

התערוכה חוקרת את היחסים בין המתכת העתיקה והיקרה –
אובייקט נצחי של תשוקה, ובין אומנויות היצירה.
בתערוכה מוצגות עבודות של אמנים ברזילאיים ידועים כמו האחים קמפנה
(מעצבי פנים הנמנים בעשירייה הראשונה של עולם העיצוב),
האדריכל אוסקר נימאייר, שעל הקולקצייה הנפלאה שלו כתבתי כאן
ולהקת המחול גרופו קורפו, כולם אמנים המזוהים עם סגנונות שונים ויחודיים.
מתקנים, שרטוטים, אובייקטים, פסלים וצילומים של כמה מהשמות
החשובים ביותר בעולם האמנות הויזואלית, עיצוב, מוסיקה, ארכיטקטורה,
כמו גם תכשיטים מרהיבים, מוצגים בין העבודות בתערוכה.
יש בתערוכה הזדמנות ייחודית לראות כיצד אמנים שונים יכולים
להוות השראה לגישות שונות ופרספקטיבות לקולקציית תכשיטים.

מוצג מהתערוכה: כפכפי הוויאנס עם עלים מוזהבים ויהלומים
התערוכה מוצגת, כאמור, בין ה-16/5 - 25/5
ברחבת התערוכות, בקומת הקרקע של קניון רמת אביב.
בחנות המותג, שנמצאת בקומה השניה של הקניון, מוצגים התכשיטים של הקולקצייה
החדשה, וכן מתקיים ארוע החלפת הזהב השנתי, בו ניתנת אפשרות להזדכות על
זהב ישן תמורת זיכוי בשווי 25% מעל מחיר הזהב בשוק, לרכישת תכשיט חדש בה.שטרן.
האירוע ינדוד בין החודשים מאי ליוני בין חנויות הדגל של הרשת ברחבי הארץ.
ולסיום, משהו מתוק:

*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

שלט הכניסה לקפה תפוז

לימונים מהעצים ששתולים בגינה האחורית
בית הקפה מבפנים:

מראה מבחוץ - הדק החדש:

אני קשורה להרצליה בעבותות משפחתיות: שם גרה אמי עם הוריה,

מעט אחרי שעלו לארץ, ובהרצליה גרים הורי מזה 30 שנה.

פעם אפילו עברה בי מחשבה לגור בה, אבל תל אביב הרבה יותר מרתקת

בעיני ובעיני אבי, ולשמחתי אנחנו חיים בה עדיין.

שמחתי אם כן להגיע ולהכיר את התפריט הקייצי של בית הקפה תפוז, שנמצא

בשלב ב'של הפארק של הרצליה. את שלב א'אני מכירה כי לאחר שנבנה עוד

הספקנו להגיע אליו עם הילדים מספר פעמים, עד שהם גדלו והפארק כבר

לא עניין אותם. לא ידעתי שיש בית קפה בשלב ב'של הפארק, בית קפה שנמצא

שם כבר 4 שנים, אולם עבר שיפוצים שונים בזמן האחרון. הוא נסגר הרמטי כדי

שיוכל להיות ממוזג, סביבו הוקם דק רחב ידיים והמקום מרגיש

חיבור הדוק עם הטבע שסביב:

הראתי כאן את מה שקורה מחוץ לבית הקפה, מה שרואים מעבר לדק

ואין ספק שיפה כאן. אפשר לבוא עם ילדים, להניח להם להתרוצץ בפארק

שמסביב, לסוע במסלולי האופניים ולשבת לאכול ולשתות בנחת,
להרגיש שאנחנו הכי קרוב לטבע שאפשר, ועדיין בתוך העיר הרצליה.

מיכל וויץ, שהיא ובעלה הם בעלי המקום, היא ביתם של הבעלים של קפה תפוז
המיתולוגי בבצרה. לקראת סגירת הקפה בבצרה, היא פתחה את קפה תפוז,
בהרצליה, וקפה תפוז בבצרה נסגר לאחר מכן.
לקראת הקיץ התחדש בית הקפה במנות קלות עם דגש על חומרי גלם בריאים
וטריים. בתפריט יש שימוש רב בקטניות מונבטות, אשר מעלות את
הערך התזונתי של המנה ומורידות במקביל את הערך הקלורי.
בתפריט גם מנות טבעוניות ומנות נטולות גלוטן.
השף של המקום הוא עידו מדר, שמביא עמו ניסיון רב שנים מהארץ והשתלמויות
ולימודים בחו"ל. עידו שמביא את התפריט החדש הדגיש שהמנות יהיו צלויות ולא
מטוגנות, השימוש הוא בקמחים של קטניות ופחות שימוש במלח במנות.
בתפריט מוצעות ארוחות בוקר חדשות ובראנץ' - 'בופה בטבע' - בופה עשיר ומגוון
שמוגש רק בימי חמישי בבוקר.
הוזמנו לטעום מהתפריט החדש ואני מביאה את צילומי המנות שטעמנו ומעט הסברים:

סלט עדשים שחורות מונבטות, קשיו, קארי צהוב, עם אגוזי פקאן סיניים מעל.
מנה נהדרת, שהשף עידו מדר פינק אותנו איתה. סלט קליל, טעים ומשביע.
לדעתי כדאי לשקול להכניסו לתפריט החדש!

(ההסברים על המנות הם משמאל לימין)
- סלט סלקים - סלט טרי ומבושל, קולרבי ועלי ארגולה בייבי, גבינת פטה, בתיבול בלסמי,
סילאן ושקדים קלויים.
- ארנצ'ינו פטריות - כדורי אורז עם גבינת מוצרלה, פטריות ובזיליקום. הכדורים
מצופים בציפוי פריך ומוגשים ברוטב פומדרו.
- חציל על מחבת - חציל שלם, מוגש על מחבת עם רוטב חם של מטבוחה,
מעל החציל טחינה ומעט צ'ילי ירוק.
- ירקות בלאדי בגריל - ירקות קלויים בגריל, מעליהם מפוזרות מעט גבינות
פרמז'ן ופוקרינו וביניהם גבעולי טימין.

- ארטישוק בגריל - ארטישוקים שלמים אפויים בגריל, מעליהם רוטב יוגורט,
גרידת לימון בצל ועלי נענע.
- ריבוע פילו ממולא בגבינת פטה - הגבינה נאפית עם קונפי שום ואורגנו טרי,
ובצד עלי ארגולה טריים ברוטב בלסמי מצומצם.- מנה טבעונית - וג'יבולס - שקשוקת טופו וקטניות מונבטות -
מנה של עדשים ומש מונבטים, קמח חומוס, אורז, סויה, אגוזי מלך ופטריות.
- מנה טבעונית - כריך טופו. הטופו מושרה ליומיים עם סילן ועשוי בגריל.
בכריך חמאה מאגוזי קשיו וירקות. בארוחה טעמנו גם שיקים של פירות שמוכנים במקום לפי בקשת הלקוח, על בסיס
מים, חלב ואפילו עם תוספות של אלכוהול.
בסיום הארוחה הוגשו לשולחן עוגות לקינוח, קפה ותה. אני טעמתי מכל עוגה,
והכי אהבתי את עוגת הבסקוויטים, שהטעם שלה הזכיר לי עוגה של בית,
עוגה שאמא שלי היתה מכינה לנו כשהיינו ילדים:

עוגות שוקולד וגבינה

יש תפריט מיוחד לילדים ותפריט מיוחד לארועים, אותם ניתן לערוך כאן, ארועים פרטיים
או עסקיים, עד 200 איש.
אני מאד נהניתי מהארוחה ואחזור שוב לטעום את הבראנץ'של ימי חמישי,
והפעם אשב ליד האקליפטוסים, בטבע!

*כתובת קפה תפוז בטבע:
רחוב ז'בוטינסקי, פארק הרצליה, שלב ב'

שעות הפתיחה:
ראשון - חמישי, שבת: 9:00 - 23:00
שישי - 9:00 - 16:00

*קישור לאתר בית הקפה:
קפה תפוז בטבע
*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:

My Instagram

הכל היה שם אדום. הצבע הלוהט הזה הוא רמז עבה לסגנון של האוכל: חריף!

אבל, בתור אחת שחריף אצלה מתפרש כבלתי אכיל, מה שאכלתי היה נהדר.

זו קילשאה, אבל כל מי שמבקר בברלין מיעצים לו להגיע למסעדה

הוייאטנמית -Monsieur Voung, ובתרגום חופשי - מסטר וואנג.

בסיום של יום מלא פעילות ושוטטות באזור של ההקשאה מרקט במיטה, רצינו לאכול

את הארוחה החמה שלנו, וכיוונו עצמנו למסעדה הוייאטנמית.

המסעדה היתה מלאה באנשים, ובקושי נמצאו לנו 2 מקומות, אבל נמצאו, והתישבנו

והתחלנו לבחון את הסביבה. מה האנשים מסביב מזמינים, איך נראות המנות

וניסינו להבין את התפריט ואיך להזמין משהו שהוא לא חריף.

אני רציתי לצלם. מכייון שהמסעדה היתה מלאה באנשים לא יכולתי לכוון

יותר מדי וגם חששתי שאם אבקש לצלם לא יסכימו, אז צילמתי מעט בסלולרי.

המסעדה יפה מאד, גם באדום הרותח בו היא צבועה, והאוכל הוייטנמי

מאד צבעוני, נוסף על כך שהוא מאד טעים. המגוון לא גדול, התפריט מתחלף ורשום

בגיר על לוחות שתלויים על הקירות.

מימין: התפריט רשום על לוח גיר, הסמל של המסעדה,

הכניסה למסעדה.

את הקירות מקשטים פריטים מהמזרח, אני מתארת לעצמי שמויטנאם, לא בקרתי

שם, אז אני רק משערת. תמונות, פסלי בודהה, הרבה עץ, אקווריום גדול.

עיצוב המסעדה מבחינת מקומות הישיבה הוא פוריטני: בפנים שולחנות וספסלי עץ,

בחוץ: מעט מקומות ישיבה. העיצוב הזה משלים את הצבעוניות העזה של

האדום והזהב שהמסעדה משופעת בהם.

בסופו של דבר, בעזרת המלצר הנחמד הסתדרנו ואבי הזמין מנה חריפה של עוף וירקות:

אבי אמר שהמנה שלו מעולה, אני כמובן רק הסתכלתי.

אני בחרתי (בין 3 המנות הלא חריפות היחידות) מנה של מרק עם בשר בקר:

המרק שלי היה נהדר! הטעמים היו אחרים מאלה שהכרתי, פשוט מנה מעולה!

אבי הזמין בירה מקומית ואני הצטרפתי אליו.

לקחנו גם קינוחים, רצינו לחוות את הטעמים המיוחדים:

אבי בחר בקינוח המבוסס על קרם בננה עם קוקוס ובוטנים.

אני לא נוגעת בקוקוס, אז רק יכולה לאמר שהוא מאד נהנה מהקינוח שלו.

אני בחרתי בקינוח נפלא של קרם מנגו עם מעט שומשום מפוזר ועלי מנטה.

תענוג לחיך.

יצאנו מהמסעדה שמחים ומרוצים מאד.

זו תהייה מסעדה שנחזור אליה גם בטיול הבא לברלין.

* המסעדה נמצאת במיטה, באזור ההקשה מרקט, ברחוב:

Alte Schonhauser Str. 46

שעות פעילות: ימי שני - ראשון 24:00 - 12:00

*קישור לאתר המסעדה:

Monsieur Vuong

*בואו לעקוב אחרי באינסטגרם:

My Instagram

מוזיאון מגדל דוד

כבר זמן רב שאני מתכוונת להגיע למוזיאון מגדל דוד בירושלים, שמתקימים בו הרבה מאד

פעילויות תרבותיות, חוץ מפעילויות מוזיאוניות. לכבוד הפעילות החדשה של המוזיאון
תערוכת הצילום : הצלמים- ירושלים בעיני צלמיה 1900-1950.
אי אפשר לספר לכם שבאתי לביקור במגדל דוד בלי מעט לספר עליו.
למגדל דוד יש אתר ידידותי, נוח ומאד ממצא, שקישור אליו אביא בתחתית הפוסט.
מתוך האתר: "מוזיאון מגדל דוד לתולדות ירושלים ממוקם במצודה מימי הבינים הידועה
בשמה 'מגדל דוד'בסמוך לשער יפו, שער הכניסה ההיסטורי לעיר העתיקה.
המוזיאון מציג את סיפורה של ירושלים, את האירועים הבולטים בתולדותיה למן
העדויות הראשונות לקיום עיר בירושלים באלף השני לפנה"ס ועד להיות ירושלים
בירת מדינת ישראל ואת חשיבותה לשלוש הדתות. תצוגת הקבע ממחישה את תולדות
העיר לאורך ציר הזמן באמצעים מגוונים, ומוסברת בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית".
מצודת מגדל דוד משמשת כסמלה של ירושלים מזה דורות רבים. המגדל שנראה
מעל החומה מבטיח שהגענו למקום הנכון - לעיר העתיקה של ירושלים.
כבר בכניסה לתוך חומות המצודה מרגישים הרגשה שונה לגמרי ממה
שמתרחש מחוץ לחומות: הרגשה של שלווה ורוגע מוחלט. שקט מיוחד, שקיים
במקום שההליכה בו מודעת לכובד של האבנים שמסביב. כ-7 שנים נערכו
החפירות הארכיאולוגיות סביב המצודה, ולפני שנה וחצי החפירות נפתחו לקהל
הרחב, שיכול להסתובב ולראות את בריכות הרחצה שהורדוס הקים.

הסתובבתי וצילמתי את החפירות, בתקווה שאצליח להראות את היופי של המקום
הזה, את ההוד וההדר של המבנים העתיקים, ואולי להעביר את הרוגע
שמרגיש מי שמסתובב כאן:

בפינה הירוקה והיפה הזו התאספנו וקיבלנו הסברים מאילת ליבר - מנכ"לית מוזיאון
מגדל דוד והאוצרת הראשית. מגדל דוד נפתח כמוזיאון בשנת 1989, והוא
הוגדר כמוזיאון בזכות ארכיון אוספי הצילום הגדול מאד שלו. במוזיאון החלו
לקטלג את האוספים ולארגן אותם, וכעת נפתחת תערוכת הצילומים הראשונה
לקהל הרחב, וזאת לאחר 3 שנים של עבודה.
התערוכה מביאה את הסיפור של הצלמים, שצילמו את ירושלים במשך 50 השנים
הראשונות של המאה הקודמת, שנים בהם התפתחה אומנות הצילום בעולם והשתרשה
כאחת מהאומנויות החשובות ביותר שך הזמן המודרני. התערוכה מביאה צילומים של
צלמים ידועים יותר ופחות שפעלו בארץ ישראל, צילומים נדירים שלא הוצגו מעולם,
צילומים שנאספו מארכיונים ציבוריים אך גם פרטיים. לפני שנכנסנו לתערוכה וקיבלנו
עליה הסברים מאוצר התערוכה הד"ר שמעון לב, יצאנו לשוק של העיר העתיקה,
לרובע הנוצרי, לראות היכן פעל אחד הצלמים המשתתפים בתערוכה -
אליה קהואג'יאן ואנו הלכנו לעבר 'פוטו אליה'. צעדנו לעבר הפוטו בהדרכתה
המסורה והמעניינת של אוצרת המשנה של התערוכה: חמוטל וכתל.

מצודת מגדל דוד והרובע הנוצרי של העיר העתיקה
שמחתי מאד להיכנס שוב לשוק של העיר העתיקה, כי שנים רבות, בעיקר בשל המצב
הפוליטי, לא ביקרתי בו. צילמתי תמונות בדרכינו לחנות הצילום (בפוסט הבא שלי
אתאר את מה שראינו ואספר על חוויות שלי מהשוק).
וכן צילמתי תמונות מהחנות ומהפגישה המרגשת שלנו עם ג'ורג', הנכד של אליה
קהואג'יאן הצלם, שהוא דור שלישי לצלמים.

פוטו אליה נמצא ברובע הנוצרי, ברחוב אל'חנקה 14

ג'ורג' קהואג'יאן בחנות הצילום, מוקף בתמונות של ירושלים

פוטו אליה - 3 דורות של צלמים בירושלים

ג'ורג'סיפר לנו כי סבו הגיע לארץ, בשנות ה20 של המאה הקודמת,
עם קבוצה גדולה של יתומים ארמנים, והם התגוררו בנצרת. בנצרת הוא התבגר
והחל ללמוד צילום מנזירים ארמנים. וכאשר בגר הוא הגיע לירושלים ובאופן טבעי,
מבחינותו, חיפש ומצא עבודה בחנות צילום של האחים חנניה, החנות הגדולה ביותר
שהיתה בירושלים לאביזרי צילום ומצלמות. אצל האחים חנניה אליה המשיך לרכוש
ידע והתמקצעות והפך לצלם ידוע ומוערך. כאשר האחים חנניה עזבו לאנגליה,
בהחלטה מאד אמיצה, קנה מהם אליה את החנות.

באזור הזה היו עוד חנויות צילום, כי הרבה צלמים הרגישו צורך להגיע ולצלם את
ההתחדשות של ארץ ישראל בכלל ושל ירושלים בפרט.

חמוטל מדריכה ומסבירה
לאחר הביקור המרגש ב'פוטו אליה'ובשוק חזרנו למגדל דוד,
לצפייה בתערוכה עצמה. הגענו למגדל דוד בשעה שהשמש האירה את המגדל
באור הכי יפה של היום: שעת בין הערביים. לפני שנכנסנו לתערוכה צילמתי את המנורה
הנהדרת שנשארה כאן מהתערוכה המפוארת של דייל צ'יהולי,
שהציג את העבודות שלו כאן בשנת 2000:

נכנסנו למבואה הקטנה של המוזיאון, כאשר שם נמצאת תערוכה קבועה, אינטימית
ומאד יפה. התערוכה מציגה אלבום של ירושלים, וזה למעשה אלבום משותף של
הציבור כולו. באתר המוזיאון מוסבר איך ניתן לשלוח ולצרף תמונות לאלבום.
במבואה קבלנו הסברים על התערוכה מפי האוצר הראשי ד"ר שמעון לב ומפי אורח
שהגיע במיוחד - הצלם זכי זערור, שגם תמונות של סבו מוצגות בתערוכה.
ד"ר שמעון לב הסביר לנו שלא עניינו אותו הצילומים המבוימים והתאטרלים,
אלא צילומי חיי היום יום בירושלים, צילומי האנשים ומעשיהם, המבט האישי של הצלמים
עצמם. התערוכה משלבת צלמים מכל העדות ומכל הסוגים, שפעלו בארץ.
ראשי התנועה הציונית הבינו את חשיבות המדיה החדשה ושלחה לארץ צלמים רבים.
העניין היה שאותם צלמים צילמו בעיקר את התפתחות הישובים בארץ ואת התקומה,
וכשצילמו את ירושלים, אלו היו בעיקר תמונות של הכותל וכו'. אולם רבים אחרים צילמו
את ירושלים, הצלמים שחיו בה ועניין אותם לצלם את סביבתם הקרובה.
זכי זערור סיפר לנו על אביו - עלי זערור שהיה הצלם המוסלמי הראשון בירושלים.
הוא למד באנגליה והיה הצלם של הצבא הבריטי, של המלך חוסן עבדלה ועוד.
בין יתר צילומיו הוא תיעד את כניעת הרובע היהודי בשנת 48.
בזמן מלחמת ששת הימים עלי ומשפחתו ברחו לעמאן שבירדן וחזרו לאחר מס'שבועות.
בזמן העדרותם נגנב מביתו אלבום תמונות ונגטיבים - נכס הסטורי שהכיל 380 תמונות.
בשנת 2007 נמצא האלבום, עם כמעט כל התמונות והנגטיבים בארכיון צה"ל והושב מיד
למשפחת זערור, לבן זכי זערור.

בתערוכה, שמעוצבת כאלבום תמונות משפחתי, מוצגים הצילומים השונים
במקבץ ליד כל צלם. ישנם מעט יותר מ30 צלמים בתערוכה, שמתארת את
התפתחות העיר מסוף המאה ה-19. המנדט הבריטי הביא עמו את החילים שלו,
שהיו חלק מהתרבות העירונית, העיר העתיקה, השווקים, הבניה בעיר, החיים על
רובדיהם הפכו לזירת הצילום. ה"פוטו-ז'ורנליזם", כמו הניו ז'ורנליזם בכתיבה,
הפכו גם לנחלת הצלמים. ראיה חדשה של אוביקטים, צילום אינטימי ולא מבויים,
צילום של אנשים מאחור, צילום טבעי יותר נראה בתערוכה הזו.
כל הצלמים בירושלים פעלו כך, בשונה מצלמי א"י שצילומיהם היו דתיים/ארינטלים/
אידאליסטים - מוזמנים בעיקרם. התערוכה לוקחת את המבקרים למסע החיים שלהם
בירושלים על רבדיהם השונים והמורכבים.
אני מביאה מעט מאד תמונות מהתערוכה, בעיקר כי אני חושבת שזו תערוכה מצוינת,
דרך חשובה להכיר את ירושלים ואת עברה. תמיד אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים,
ואתם יכולים לעשות לבד את החישוב כמה שווה אם כן תערוכת צילומים!
תמונות מהתערוכה:
הצלם: יעקב בן דב, הצילום: המחלקה לעבודות מתכת בבצלאל,
התצלום משנת 1908 לערך, אוסף משפחת רימון, חיפה

הצלם: אליה קהואג'יאן, הצילום: מוכרי אבטיחים בעיר העתיקה בירושלים,
התצלום משנת 1942, פוטו אליה ירושלים

הצלם:צדוק בסן, הצילום: חגיגת חנוכה בבית היתומות הכללי ע"ש וינגרטן,
לא ידועה שנת התצלום, הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים

הצלם: צבי אורושקעס (אורון), הצילום: תזמורת ג'אז צבאית בירושלים,
התצלום משנות ה-30 - 40, הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים

את המקבץ הקצר של התמונות שאני מביאה מהתערוכה אני מבקשת לסיים
עם תמונה נפלאה ובעיני מכמירת לב של בן גוריון, שניצב בטור אחרי אנשי דת מוסלמים.
הצלם: משה (ניקולאס) שוורץ, הצילום: קבלת פנים אצל הנציב השישי הלורד גורט,
כנראה ביום הולדתו של מלך אנגחיה, מחנה אלנבי, התצלום משנת 1944,
אוסף שוורץ ביתמונה

את התערוכה מלווה ספר יפייפה של התמונות מהתערוכה, מידע על הצלמים, פרשנויות שונות,
והרבה מידע על ירושלים:

בואו לצפות בתערוכה הנהדרת,
לטייל במגדל דוד ואפילו לצפות בחיזיון האור קולי בלילה.
התערוכה פתוחה לקהל הרחב
והיא תינעל ב-31/12/2016.
*קישור לאתר של מוזיאון מגדל דוד:
מוזיאון מגדל דוד
*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

באור הרך של השקיעה: חלק מאוסף הבתים שלי

את הפוסט הזה אני כותבת לכבוד המעבר המתוכנן שלנו לבית חדש,
אליו אנחנו עוברים הקיץ. את הדירה שגרנו בה יותר מעשור מוכרים.

אנחנו עוברים לדירה באותו הבניין, לדירה כמעט זהה לזו שאנו גרים בה היום.

את הדירה שגרנו בה יותר מעשור החליטו למכור. הרגשות שלנו מעורבים, עצב ושימחה,

התרגשות וחששות. עשור של חיים, של התבגרות, של האובדן של נינה בבית הזה.

אני כותבת את הפוסט הזה כי ספרתי את כמות הדירות שעברתי בימי חיי והגעתי למספר

דו ספרתי, לא יאמן, של 20 דירות, והדירה הבאה תהייה מספר 21. כמה שזה
אולי ישמע מצחיק היא לא הדירה האחרונה. אנחנו חיים בדירות שכורות,
לא מוכנים לשעבד את חיינו למחירי הבועה של תל אביב, ותאמרו מה שתרצו,
אבי כבר עשה את כל החישובים האפשריים שיש והשכירות מאפשרת לנו חיים
במקום שאנחנו והילדים שלנו רוצים לחיות.

הבית שלי לא גדול. הבית שאליו אנחנו עוברים גדול במטר מרובע ויש לו פרקטים

בחדרי השינה. איזה כיף לנו. עץ נעים מתחת לכפות הרגלים. תמיד רציתי פרקט.

אז הנה הקיץ חלום קטן מתגשם.

בבית שלי

אני כותבת את הפוסט הזה כי תמרי הנפלאה, מ - Tamari and Me

כתבה פוסט מרגש על בית ואני הגבתי לה ככה:

"בית, זה כמעט כמו לפתוח תיבת פנדורה, ככה אני מרגישה. הוא מכיל את כל המנעד הרגשי,

את כל המהות שיש, אין ספור של שכבות ושל מורכביות. נגעת ברגישות עצומה בהמון.

כשהכרתי את אבי ידעתי די מהר שמצאתי את הבית שלי. תמיד, כשאני מחבקת אותו יוצאת לי

מבפנים נשימה כזו, של רגיעה, שזה המקום שלי, הבית שלי. אחרי שהכרתי אותו,

הבנתי שהיכן שהוא נמצא שם הבית שלי. ועדיין זה ככ מורכב. כי יש לי בית,

ואין לי בית. כי כבר שנים ארוכות אנחנו חיים בבית שכור. ולפני מספר שנים,

ההבנה לקחה לי זמן, הבנתי שזהו הבית, היכן שאני גרה, היכן שילדי ואבי גרים,

גם אם הוא שכור. אז קנינו רהיטים יפים, והפכנו אותו לבית שלנו. ובית קטן בערבה,

זה היה חלום, חיים בעליית גג, ערבה, הורים הכי נפלאים בעולם, מכילים ככ, יפים ככ.

מן חלום על שלמות, שלא באמת קיים. כמה אהבתי אותם וחלמתי לחיות כמוהם. ולא הייתי

אף פעם ילדת מפתח. ברכתי על זה שנים רבות. אמא שלי היתה בבית, חיכתה לי

עם צהריים והלכה לישון. ושנים או שישנתי איתה, וזה היה כיף, או שהכנתי שיעורים

ושמעתי את"לאם ולילד". ככ אהבתי בתים, שבניתי אותם מלגו וצירתי אותם ובניתי

לי אוהל מתחת לשולחן הכתיבה בחדר העבודה. בית עולם ומלואו. דבר קטן אחרון –

כשהגעתי בפעם הראשונה לפריז הרגשתי מיד בבית. אין לזה הסבר. לחלוטין אין.

הסתובבתי לבד ברחובות קטנים, בסמטאות, בשוק, בין החנויות. הלכתי בשקט,

חייכתי לאנשים והם חייכו אלי. שאלתי באנגלית וענו לי בחזרה. ידעתי שיש פה בית.

מאז חזרתי אליה הרבה פעמים, והיא לא השתנתה, היא בית. אין לזה הסבר

, זה מורכב, בית. בסדנא שהייתי, היינו צריכים לעשות שלט לבית.

ואני חשבתי על משפט שמסמל בשבילי בית ומצאתי:

Home is the place where I found my love"

*******************************************************

היה לי חשוב להביא את התגובה שלי כי הבנתי שהבית שלי הוא לא רק המקום

הפיזי שבו משפחתי ואני גרים, אלא גם סוג של - state of mind. הבית שלי

זה המקום בו נמצאת האהבה שלי. בן זוגי, הילדים, היכן שנינית חיתה איתנו, אפילו

היכן שנמצאים הצמחים שלי (כשאנחנו יוצאים בצהרים אני סוגרת מעט את התריסים כדי

שהצמחים לא יפגעו מהשמש, ואבי תמיד צוחק עלי שאני מרחמת עליהם).
הדירה שאליה אנחנו עוברים הקיץ תהפוך גם היא לבית שלי.

צמחים, כורסה כחולה וספה אפורה

כשהייתי ילדה קטנה אהבתי מאד 2 דברים: לבנות בתים בלגו ולצייר בתים.

שעות על גבי שעות הייתי בונה בתים. בתים גבוהים ובתים נמוכים, עם גגות רעפים

אדומים, עם או בלי חלונות ודלתות, ועם גדרות מסביב לבית.

לצייר בתים זה היה קל יותר. הייתי מציירת בתים קטנים עם ארובה ועשן,
בתים שקראתי עליהם בספרים וראיתי בסרטים. אז לא ידעתי שכשאגדל אעבור לבית
עם ארובה ועם אח של עצים, כמו שבנו הורי בעומר.

הייתי מציירת בתים עם רעפים אדומים, ועם דשא, פרחים ועצים.
כל כך אהבתי בתים. כשגדלתי אהבתי להגיע לאתרי בניה ולראות את הבתים
נבנים מבפנים. כשהורי בנו את הבית בעומר, והבניה לקחה חודשים ארוכים,
שמחתי מאד להגיע לבית ולראות את שלבי הבניה. לראות אותו הופך לבית אמיתי,
משרטוט על נייר. לעבור דירה היה נראה לי תמיד הכי טבעי בעולם.
אבא שלי היה איש צבא, היתה לנו משפחה בדרום, וככה עברנו איתו,
נדדנו בין המרכז לדרום ושוב למרכז. תמיד עברנו בקיץ, לפני התחלה של
שנת הלימודים הבאה. ככה עושים כמעט כולם - מתכננים שהמעבר יהיה בקיץ,
לפני תחילת גן, כיתה או בית ספר חדש. הילדים הם אחד הפקטורים הכי
חשובים במעבר. אני לבדי נדדתי בין הרבה דירות. בלימודים באוניברסיטת בן גוריון,
כל שנה דירה. ואחר כך עם חבר, עם חברה, החלפתי דירות והעברתי חפצים ממקום למקום.

אף פעם לא היה אכפת לי שצריך לעבור דירה, למעט הטירחה של האריזה והפירוק.

בתוך תוכי שמורה אצלי ההתרגשות של פתיחת הארגז הוצאת החפצים וההחלטה

היכן הם ייתלו היכן אשים אותם במקומם החדש.

אזור המגורים היה תמיד חשוב לי ותמיד התגאתי בהורי שידעו לבחור את מקום
המגורים, שלדעתי היה הכי טוב שיכולתי לבקש. אני מקווה שהילדים שלנו
ירגישו את אותה ההרגשה. שיעריכו את סביבת המגורים שלהם, ואת המאמצים שלנו
להפוך את הדירה החדשה שלנו לבית. אני תמיד משתדלת שהבית שלי יהיה
הכי בית שאפשר. כשאני קמה בבוקר, לפני שאני אוכלת ושותה אני מסדרת את הבית.
רק כשהכל מסודר ונקי אני מתישבת לאכול ולשתות. מסתכלת מסביב ונרגעת.

היום מתחיל בבית שלי.

אני כותבת את הפוסט הזה, כי עוד חודש, בקיץ, אני עוברת לבית חדש.

כל המשפחה שלי עוברת איתי. כל האהובים עלי. ההתחלה תהיה לא קלה, אני יודעת.
פריקת ארגזים, ויכוחים על תלייה וסידור של חפצים, אבל בסוף יגיע בוקר של יום חדש.
כולם ילכו לענינייהם, ואני אהיה פנויה לשקט.

אסדר את הכלים הנקיים בארונות, אכניס למדיח את הכלים המלוכלכים, אנקה

את השולחן בפינת האוכל, ואת השיש. אסדר את כל מה שצריך ואכין לי ארוחת בוקר.

אסתכל על הכל מסביב, על הבית שלי. עכשיו הכל רגוע.

אפשר להתחיל את היום.
אפשר לחגוג את הקיץ בבית החדש.

מצלמה ישנה של אבי על שולחן בסלון שלנו וברקע פינת האוכל הלבנה

*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:

My Instagram

הכניסה לעיר העתיקה של ירושלים, מימין שוק הרובע הנוצרי

יש לי הרבה נקודות של אהבה לירושלים וזה לא בא על חשבון התל אביבית שאני.
הרבה מאד זכרונות טובים. עבר של ביקורים, שביקרתי בה. של טיולים שערכתי בה ואפילו
של צעדות ירושלים בימי בית הספר היסודי. אלו זכרות לי כצעדות מעייפות ועדיין שעשינו
אותן באושר ושימחה רבה, אפילו בגאווה שאנו לוקחים חלק בחגיגות של עיר הבירה שלנו.
יש לי עבר של חבר ירושלמי, עבר של חברת ילדות שעברה ללמוד ולחיות בירושלים.

הבנתי את זה כבר מזמן. אנשים שאוהבים את ירושלים, עד כדי הרצון לחיות בה,

אוהבים אותה כל כך, עד שהם ממש משוחדים ממנה. ככה אני מרגישה. לפעמים אני
חושבת שזה כמו מן סוג של סינדרום ירושלים, אותו סנדרום שגורם לאנשים לחשוב שהם
משיחיים ובעלי שליחות, ואילו כאן הם יספרו לכל מי שמכיר אותם על האהבה לעיר שלהם,
על ההישרדות בה על אף הקשיים, על ההבנה שלהם שאין עיר אחרת בלתי ירושלים.
אנחנו, בעיקר התל - אביבים שביננו, מסתכלים עליהם בחוסר הבנה:
מה הם מוצאים בעיר הזו? איך הם גרים בה?

אני מודה שגם נמנית על התל אביבים הללו. ירושלים מסקרנת אותי אבל נושבת
מהריה ובכלל ממנה כבדות רבה. זו ההרגשה שאני מקבלת כאשר נכנסת אליה.
ירושלים נושאת משא כבד על כתפיה. היא עיר קדושה לפחות 3 הדתות
ליהדות, לנצרות ולאסלם. נלחמו על קיומה לא מעט פעמים עמים רבים.
הכנסת נמצאת בה, בית המחוקקים, יש בה עתיקות ארכיאולוגיות ככ חשובות, חיה
בה אוכלוסיה מגוונת ומעורבת, שכל רגע של חיים אלו הופך אותה לדליקה.
היא כבר זקנה ירושלים, והכתפיים שלה כמעט ונשברות
והמשא שלה את עצמה הופך לכבד יותר ויותר עם השנים.
והחיים בה, בשבילי, הם בלתי אפשריים, הם בעיקר של הסתכלות מהצד
ומידי פעם ביקורים קצרים וממוקדים.

הכתפיים כבר חלשות
להגיע לירושלים זה תמיד מסובך. אוטובוסים צפופים, עליות וירידות לא נוחות,
פקקים קשים בכניסה, בתוך העיר וביציאה הביתה. הקיצוניים מכל
עם שבחרו לחיות בה, הבנייה הייחודית לה עם האבנים הירושלמיות, החוק
שכל הבתים צריכים להיות בנויים ככה - הכל נראה אותו דבר, קשה וחזק ונוקשה.
הנה, מידי פעם מצליח צמח קטן לצאת מתוך האבנים הכבדות, לגדול בפינה קטנה של
מבנה ויש בזה יופי מיוחד במינו:

צמח קטן בין האבנים הגדולות
עם השנים האחרונות, ובעצם גם כבר לפני 20 שנה, הגיע הפחד. הפחד שלי כמי
שמגיעה לבקר ולטייל בירושלים. הפחד להיקלע לריבים עם דתיים קיצוניים,
כי המלבוש שלי לא מספיק צנוע, והפחד הכי גדול להיקלע לפיגוע.
עשרות שנים שהיה איסור שקט לא להיתקרב לתחנה המרכזית

של ירושלים כי אולי יהיה שם מטען חבלה. הייתי מגיעה לתחנה,
יורדת מהאוטובוס ובוחנת היטב מסביב שהכל בסדר, ומיד מחפשת אוטובס אחר
כדי לצאת מהתחנה המרכזית כמה שיותר מהר. בכל מקום בירושלים היה תמיד
אפשרות שתהייה התלקחות כלשהי. יש באויר כזו הרגשה, לא נעימה במיוחד.
הרגשה של חיים על גשר דק ועדין שצריך לשמור עליו היטב שלא ישבר.
חיים של רשמיות כי כאן נמצאים הכנסת, בתי המשפט (היפים כל כך, בעיצוב הנפלא

של עדה ורם כרמי), משרדי הממשלה השונים, הר הרצל שבו קבורים החילים
הנופלים וראשי המדינה. ומצד שני, באופן הכי לא רשמי שיש, מרכז העיר ובה נמצא
המדרחוב שנראה, גם אחרי עשרות שיפוצים, לא מזמין, לא נעים, לא מושך ואפילו מרתיע.
וכמובן שבתוך כל הרשמיות והחבל הדק, שזו הרגשה שלי, כמי שבאה לבקר,
לא כמי שחיה בה, יש כל כך הרבה יופי, ואנושיות, ומרקם של אנשים מיוחד,
עירוב של דתות וחיים ארוגים אחד בשני, חיי יום יום עם אווירה של קודש,
שלא קימים, לדעתי, בשום מקום אחר בארץ.

במשך שנים הייתי נוסעת כל שנה לירושלים. אהבתי לטייל בה, להרגיש בה כמו תיירת.
במסלול החובה היה מוזיאון ישראל, משכנות שאננים, שוק מחנה יהודה, המושבה
הגרמנית וכמובן טיול בשוק של העיר העתיקה. היינו נכנסים לשוק, בשנים הראשונות

מדברים בעברית ואחר, כשהפחד כבר החל לחלחל, באנגלית. מסירים כל זיהוי ישראלי,

אבל לא מוותרים על הטיול. השוק של העיר העתיקה היה עורק החיים של העיר הזו.
סיבוב לאורך כל וויה דלורוזה עד לכנסיית הקבר, ולעיתים כניסה לכנסייה,
לשמוע בה צלילים אחרים של חיים, שונים משלנו. בשוק יש צבעוניות נהדרת,
רוכלים שמציעים דברים יפים, אוכל טעים, ממתקים מיוחדים, כלי חרס
מצוירים, תכשיטים אורינטלים, צעיפים, פעמונים מצלצלים, שוק במיטבו. כמה אהבתי
להסתובב שם. כמה נעצבתי, בשנים האחרונות, כשהפחד גבר וכבר לא נכנסתי
יותר לשוק היפה הזה. הגעתי למוזיאון, טיילתי במושבה הגרמנית ובשוק
מחנה יהודה - על טיול נהדר כזה כתבתי כאן .
המקום היחידי שהפסקתי לטייל בו בירושלים הוא העיר העתיקה והשוק.
ביום שבו טיילנו בירושלים, בקישור שהבאתי, התרחשו 3 פיגועים.
הפיגועים לא היו באזורים בהם טילנו, אבל ההרגשה היתה רעה עם כל
טלפון שקיבלנו ושאל אותנו לשלומנו..
כל אלו גרמו לי להפסיק ולבקר בירושלים כמו פעם. בחופשיות ובשימחה.

ההזדמנות שניתנה לי להגיע לירושלים, לכבוד תערוכת הצילומים במגדל דוד,
היתה מבחנתי מאד משמחת. לא בקרתי בה כבר שנה.

בפוסט על תערוכת הצילומים שבמגדל דוד ( כאן ) סיפרתי שנכנסנו לשוק

של הרובע הנוצרי, כדי להגיע לחנות הצילום של ג'ורג'קבדיאן, נכדו של
הצלם האגדי איליה קבדיאן, הצלם ממוצא ארמני, שתיעד את ירושלים
משנות ה-20, אז הגיע אליה מנצרת.

כל כך שמחתי להיכנס לשוק ולטייל בו! לא היה לי הרבה זמן, הלכנו מהר

בעקבות המדריכה שלנו, חמוטל וכטל, המשנה לאוצר של מוזיאון מגדל דוד.

חמוטל הסבירה, ענתה על שאלות ואני ניצלתי את הזמן לצילומים.

מכאן נכנסנו לשוק, בדרכנו לפוטו איליה

השוק מרוצף במדרכות עתיקות, אבנים ענקיות וביניהן בטון, שעם השנים

הרבות הפכו לחלקות ואפילו מאד. לנעול כאן נעלי עקב זו טעות מרה...

מדרכה עתיקה ופלדיום

סמטה ציורית וילד חושב. מה עובר לו בראש כרגע?

מכל סמטה ובכל סמטה, מעל החנויות של השוק רואים את בתי המגורים של הרובע.

לא תמיד האנשים שגרים מעל החנות הם בעלי החנות, לעיתים זה נכון,

ולעיתים לא. אבל בכל מקום חיים אנשים את היום יום, ואני אוהבת בצילומים שלי

להקפיא את הרגעים הללו של החיים.

פרחים ואנשים

ככה נראית הסימטה מרחוק, והנה מה שרואים מקרוב:

חבורה של נערים משוחחת והצלב שנמצא מעליהם שומר עליהם.

השוק מלא חיים. הולכים מתוך השוק החוצה לכיוון הבתים,

נכנסים לשוק, חוצים אותו, נחים ומדברים אחד עם השני.

בשעה שצילמתי את קיר החולצות הזה פנה אלי בעל החנות. הוא שאל אם צילמתי

אותו והסברתי לו שלא והתחלנו לדבר. הוא שאל למה אני מצלמת וטען שאין

שם משהו מיוחד. הראתי לו מספר תמונות ואמרתי לו שיופי הוא בעיני המתבונן.

הוא רגיל למקום אבל אני, שבאה מבחוץ, מוצאת פה המון יופי.
חוץ מזה שזו היכולת של כל אחד מאתנו - למצוא יופי במקום אחר, להתרגש ממשהו,
שהוא רגיל לגמרי בעיני האחר. האהבה שלי בצילום היא את האפשרות הזו -
להביא את מה שאני אוהבת ומה שמרגש אותי.

חלקים גדולים בשוק וברחובות מסביב קורו, כך שנעים מאד להסתובב
במקום. בחוכמה רבה באמצע הקירוי הרגיל ישנוי קירוי מזכוכית, שמכניס
את אור היומיום לשוק וכן מראה את הטבע שסביב השוק.

כלים שהם אומנות ארמנית תפילה לשלום של כולנו

חלוקי קימונו צבעוניים

מזכרות לתיירים

ביצי פסחא צבעוניות ויפות

הטיול שלי בשוק הסתיים לעת עתה. הצטערתי אז ואני מצטערת היום שהוא
היה כל כך קצר. אני שמחה שצילמתי את התמונות הללו ואני מקווה שהמצב
ישתנה ואוכל לטייל בשוק היפה הזה ברוגע ושלווה, לפחות כמו שטיילתי בו בעבר.
מקווה שנהניתם לטייל איתי. אשמח אם תספרו לי בתגובות את דעתכם על העיר
ועל השוק היפה זה.
* הזדמנות נהדרת לבקר בירושלים היא להגיע לתערוכת הצילומים במגדל דוד,
זו שכתבתי עליה בפוסט הקודם(כאן ).
* בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

בבוקר מושלם עם מזג אויר אביבי ונעים יצאתי לפגישת מעצבות בגלריה מקסימה

ומיוחדת שנמצאת, במושב הודיה, שליד אשקלון. כתל אביבית מובהקת, שלא שולפת את

הדרכון שלה יותר מדי, נוכחתי לדעת שבשעה הנכונה, ללא הפקקים של הבוקר,

הדרך הופכת לקלילה. הדבר בלט במיוחד כשנסעתי עם חברה והפטפטת של שתינו

בליווי הקפה גרמה לכך שהדרך לגלריה היתה מאד קצרה!

השיק של הגלריה מבצבץ כבר בכניסה:

קרן ואמנואל בעלה קיבלו אותנו בשימחה רבה ובארוחת בוקר מושקעת

היה הרבה אוכל, ואני התייחסתי בעיקר לאגוזי המלך והתה הירוק -
מצטלמים נהדר לאנסטגרם!

מספר מילים על הגלריה היפה:
הגלריה נמצאת במושב הודיה, במרחק קטן מביתם של בני הזוג קרן אטרצקי בלאיש
ואמנואל מאמו. קרן היא חובבת עיצוב ואמנואל הוא אדריכל, שעבודותיו מתאפינות
בצבעוניות רבה והגלריה היא שיקוף של האהבה שלהם.
בשם של הגלריה קרן ביקשה להנציח את הזכרון של אמא שלה, שאיתה תיכננה להקים
את הגלריה. כאשר הדבר לא הסתייע, היא חיברה בין MOM ו ME והרכיבה
את השם M0MME. קרן ואמנואל חשבו זמן רב לעבוד ביחד ולהקים מקום מיוחד,
בו האהבה שלהם לעיצוב, לסביבת חיים, לצבעוניות ולשמחת החיים יקבלו מקום
בתוך גלריה משלהם. הגלריה הוקמה סמוך לבית המשפחה ובמתכונתה הנוכחית
היא פועלת כבר כמעט כשנה.
בני הזוג מעודכנים היטב בעולם העיצוב ובחידושים שבו ויוצאים לחו"ל 3-4 פעמים
בשנה, כדי להביא לגלריה את הפריטים הכי חדשים ומיוחדים.
הגלריה שלהם מיוחדת, בין השאר, בכך שהם דואגים להביא פריטים מגוונים וכולם
בכמויות מאד קטנות, לא יותר מ5 יחידות לפריט. הרצון של בני הזוג הוא שהלקוח שלהם
ידע שהפריט שהוא בחר בו מיוחד מאד, לעיתים אף ייחודי לו בלבד.
הגלריה היפה מיועדת לאדריכלים, מעצבי פנים, מלבישי בתים, ולמעשה לכל מי
שמעוניין לעצב את הבית שלו בפריטים מיוחדים, שנבחרו במשורה על ידי קרן ואמנואל,
ולקבל מהם מענה מקיף במקום אחד.
טיילתי בגלריה, והיו כל כך הרבה דברים שאהבתי. פרחים בכל מקום, שקרן שוזרת,
שמחת חיים שאני כבר לא רגילה לראות!

מביאה לכם כאן חלק ממה שאהבתי, ואת כל השאר אני בטוחה שתשמחו לראות

במו עינכם בגלריה:

לא לפספס את המקום הזה :)

ועל הקיר, לקראת פרידה, ציטוט של לאה גולדברג, מתוך הספר 'מוקדם ומאוחר'-
מאוסף השירים 'גיהנום מאושר'. שיר שאני מאד אוהבת "האמנם עוד יבואו ימים...."
וב MOMME הציטוט מתקבל באופן אישי ונוגע ללב:
"ופשוטים הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר, ומותר לאהוב"
לאה גולדברג

תודה לקרן ואמנואל על הארוח החם, אני אחזור לבקר, כדי לראות מה התחדש,
ואני בטוחה שמי שיגיע ימצא כבר עכשיו פריטים חדשים!
*כתובת הגלריה:
מושב הודיה, משק 49.
*קישור לדף הפייסבוק של הגלריה:
MOMME
*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

זר של פיונים ורודים
הפרחים האהובים עלי הם הפיונים, ובעברית: אדמונית עשבונית
בהתחלה, לפני שנים רבות הכרתי אותם רק מספרים ועיתוני עיצוב למיניהם.
באירופה, ביפן ובסין, ובמקומות קרים הפרח הזה מאד נפוץ. בארץ קשה מאד
לגדלם, הם דורשים מזג אויר מיוחד, אדמה מיוחדת, זמן הפריחה שלהם קצר.
יש מספר מגדלים בצפון שמגדלים אותם, ואלו זנים שמקורם בחו"ל,
והם שונים מעט במראה מהאדמונית הישראלית.
הפעם הראשונה שראיתי אותם מול עיני, לפני מספר שנים, היתה בשוק הפרחים
שהתקיים בחברה בה עבדתי. לא האמנתי למראה עיני: פיונים ורודים ענקיים,
יפייפיים, בדיוק כמו בעיתוני העיצוב. אני ועוד מספר עובדים, קנינו מיד את כל הזרים
שהיו שם. כשהגעתי הביתה התברר לי מהמטפלת שלנו, שגם ברוסיה הפיונים
שכיחים ומאד אהובים, וגם לסבטה שלנו היו הרבה זכרונות טובים למראה הזר שלי!

הפיונים זוהרים

יש סוגים שונים של פיונים, ובארץ מגדלים כמה מהם.
הבנתי זאת לאחר שקניתי אותם לעיתים כזר סגור והם התפתחו
לפיונים אחרים מאלו שהתרגלתי לראות:

זר הפיונים שלי עומד להפתח

כעבור מספר ימים החלה הפריחה, והפיונים שלי הגיעו לשיא פריחתם ושיא יופיים:

הפיונים הציוריים

את הפיונים הבשרניים אני מאד אוהבת. אולי כי התרגלתי למראה שלהם:

זר של פיונים שעדיין לא נפתח

הזר נפתח ופרח לתפארת, סוג של שלמות:

כמה יופי בפרח אחד:

השנה היו לי כבר 2 זרים משגעים:

את הפיונים האחרונים קניתי בטיול האחרון בלונדון. פיונים יפייפיים, שמצאתי בסופר
הקרוב למלון. במשך הטיול מצאתי אותם בכל סופר, נגישים גם במחיר: פיון עולה פאונד
אחד, והם נמכרים בזרים של 5 פיונים, 5 פאונדים. הייתי מאושרת אם גם בארץ
עלותם היתה 5ש"ח לפיון. בקבלה של המלון אמרו לי שאין להם כד לתת לי ואני
שמתי אותם בחדר, בכוס של חדר האמבטיה. בזמן הטיול שלנו חדר המלון הוא הבית
הזמני שלנו, והפרחים רק מוסיפים לתחושה הביתית, שבאופן אישי, לי היא מאד חשובה.

אשמח לדעת מה אתם חושבים על הפיונים?
ומה הפרח האהוב עליכם?
*מזמינה אתכם לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

רימונים

הם צדו את העיניים שלי מיד הרימונים על העץ, רימונים אדומים ויפים. רימונים מסמלים

בעיני את ספטמבר, את ראש השנה, את הסתיו.

נווה שכטר, נווה צדק

הגעתי לראות את קולקציית הסטודיו לסתיו/חורף של H&M, והרימונים של נווה שכטר

(כל כך יפה פה!) בנווה צדק המחישו לי שהגעתי למקום הנכון.

בחוץ חם, אוגוסט והשמש זורחת בעוצמה הכי חזקה שלה, אבל חברות האופנה

מראות לנו את הקולקציות הבאות, ובקיץ אנו זוכים לראות את

הקולקציות של העונות הבאות.

הקולקציות: נשים, גברים והחידוש השנה - ילדים, הוצגו באולם האירועים של המקום

מבנה טמפלרי מורכב, שבו שוכן קפה לורנץ ומרכז ליהדות עכשוית.

הזכרתי שהשנה עוצבה קולקציית סטודיו גם לילדים, ואני חוזרת על כך שוב, כי אמהות

יקרות, הקולקצייה כל כך יפה ומושכת, שאל תפסידו אותה, ואני אביא את כל הפרטים

בסיום הפוסט.

יהיה חם גם בסתיו וגם בחורף

קולקציית הנשים רומנטית, נשפכת ומלאה בריקמות, בתחרה ובשרוולים נפוחים.

הגיזרות מאד נשיות, עם כתפיים מעט מודגשות ומותניים צרות.

יש הדגשה של נשיות חזקה שמודעת לעצמה, ואני אביא מעט תמונות מצילומי

הקולקציה, שהדגש בהן הוא על נשים אמיתיות. לא דוגמניות מסלול צרות וארוכות,

אלא נשים מעט מלאות, אפילו עם ישבן ומותניים.

יש בקולקצייה חולצות לבנות, שמלות ארוכות חלקן שקופות, פריטים רבים רקומים,

מכנסיים נשפכות ומעילים נהדרים. מעילי צמר וקטיפה, חלקם עם שרוולים קצרים,

שנותנים כבוד לבגד שנלבש מתחתם. באביזרים יש כובעים, מגפי בוקרים, תכשיטים,

צעיפים ותיקי קופסא.

הנה מעט מהפריטים החדשים:

צילום: הנס מוריץ

קולקציית הסטודיו של הגברים מאד מנימליסטית, קלאסית ורגועה בצבעים שלה.

משולבים בה מעילי רוח, מעילי צמר, סריגים ממוהר וכותנה, בדי קורדרוי, משי

וכותנת Pima (זן מיוחד של כותנה הגדל בהיקפים מוגבלים בארה"ב, אוסטרליה ופרו).

צילום: הנס מוריץ

קולקציית הסטודיו לילדים היא קולקצייה שנוצרה מהאגדות ומהפולקלור

העממי השוודי. יש בה תחרות, רקמות, נפחים בשרוולים ובחציות, קטיפות,

פרוות מלאכותיות, ציורים של בעלי חיים כמו שועלים וסוסים וחתולי בר.

מצאתי כאן את האפשרות שהילדות יתלבשו קצת כמו אמא, אבל לא בדיוק,

אלו לא אותם בגדים, הם מעט מזכירים וזה מספיק.

צילום: הנס מוריץ

מעט תמונות שאני צילמתי, תוכלו לראות כאן עוד פריטים מאד יפים של כל

הקולקציות:

ואחת לסיום:

הראתי כאן חלק קטן מהפריטים, כדי שתוכלו להגיע ולראות בעצמכם

את כל השאר. הקולקציות יוצגו למכירה ב - 8/9 בחנויות H&M נבחרות בעולם,

ביניהן החנות בעזריאלי. ההשקה תהייה בשעת הפתיחה הרגילה של החנות,

החל מ-9:30 בבוקר.

אני אגיע, כדי למדוד ולראות מה נראה עלי ממש מושלם, ואם הייתי אמא לילדים הייתי

לא הייתי מוותרת על המעילים, השמלות, החולצות.....בואו תראו בעצמכם!

מצרפת סרטון מתצוגת האופנה בפריז:

*השקת הקולקציות: חנות H&M בעזריאלי.

*שעת ההשקה: החל מהפתיחה של החנות, 9:30 בבוקר.

*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:

My Instagram

פעמיים בשנה קצת לפני פסח וראש השנה נפתחת תערוכה יפייפיה של עיצובים,
שמוקדשת לבעלי חנויות, ואליה מגיעים כל מי שעיצובים חדשים מעניינים אותם.
מציגים בה מעצבים ישראלים מוכשרים ויבואנים של מותגים נחשקים. מוצגים בה מוצרים
לבית, לחדרי ילדים, למטבחים, מוצרים למשרדים, מוצרי נייר נפלאים, מוצרי טקסטיל
שונים ומגוונים, תכשיטים, תיקים, גאדג'טים, צעצועים ועוד.
מוצגים כאן המוצרים הכי מעוצבים והכי טרנדים שיש בעולם העיצוב.
כל המוצרים מגיעים לחנויות ברחבי הארץ ונמכרים בחנויות המקוונות של המעצבים.
זו חגיגה שכל מי שמגיע לתערוכה מחכה לה, למוצרים החדשים וגם להכרות עם
מעצבים חדשים. את רשימת המעצבים אביא בקישור לדף הארוע בתחתית הפוסט,
וכאן אני מביאה תמונות מהתערוכה, פריטים שאהבתי ורציתי שתראו.
אני חייבת לציין שלא צילמתי כמובן את כל המציגים, פשוט כי בעיני זה
בלתי אפשרי, והתמקדתי בפרטי עיצוב לבית וטקסטיל. את המוצרים תוכלו
לראות כבר בחנויות העיצוב ברחבי הארץ ובחנויות של המעצבים עצמם.

בכותרת של התמונות הכנסתי קישור למעצב / מותג שלו שייכות התמונות.
בואו נצא לסיור שלנו.
יולטה - Yooletta

Weapon of Choice

שוקה - Shooka

גריי עיצובים בבטון - GREY

Sigaluna

OAKY - Home Caring

סאניקה - Sunnykah

Soda & Monsters

דרא - בית לחיים יפים

Ndoto - Sweet Dreams

Hamutelet

גליפס - GLYPHS

MECASA

שלוש ארבע/עיצוב ומלאכה - Three Four

Tayo Studio

סבתא לה

אילן אורבך אביזרים - Ilan Orbach Accessorise

WoodWick - Israel

התערוכה שנמשכה יומיים הסתיימה. אני נהנתי להסתובב, לפגוש את המעצבים
המוכשרים ולראות את כל מה שחדש וטרנדי בעיצוב.
אתם יכולים למצוא את המוצרים בחנויות העיצוב, בחנויות המוזיאונים, בחנויות
של מוצרי ילדים ועוד. כמו כן הם המצאים בחנויות המקוונות של המעצבים
והיבואנים, תוכלו למצוא הכל בדפי הפייסבוק אותם קישרתי, כמו שכתבתי,
בכותרת המוצרים.
ניפגש בתערוכה הבאה!
*רשימת המציגים, כפי שהיא מוצגת באתר התערוכה:
מציגי תערוכת העיצוב
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

חיוך של אושר

פינוק - מילה מופלאה בעיני. כל מי שישאלו אותו מה זה פינוק יענה קצת אחרת,
אבל הרבה דברים יהיו דומים. גלידה, סרט, ארוחה במסעדה טובה, ים,
טיפול קוסמטי, מניקור/פדיקור, טיפול במספרה, מסז'. יש דברים שאנחנו, בעצם,
יודעים לעשות לבד, אבל, כשרוצים להתפנק, הכיף הוא שמשהו אחר עושה את
הפעילות הזו בשבילנו, וכך מפנק אותנו. למשל, כשאני זקוקה לפינוק
אני מבקשת מאבי שיכין לי קפה, או שיכין לי פרוסת לחם עם גבינה. משהו מאד
קטן אבל אותי זה מפנק.

אתם מכירים אותי, אני לא כותבת על beauty. לא כותבת על הקרמים בהם אני

משתמשת, לא על הלקים אותם אני מורחת (מידי פעם), לא כותבת על הסבונים,

האודמים, הקונסילר, המייק אפ והמברשות. אני משתמשת במעט מאד חומרים.
קרם יום ולילה לפנים, אודם לשפתיים, מעט מאד מייק אפ וקונסילר.

העיניים שלי אלרגיות לכמעט כל דבר והרופא אסר עלי שימוש במסקרה

ובצלליות. כך, עם השנים, השארתי לחברותי הבלוגריות את תחום הקוסמטיקה

לעצמן. מידי פעם אני אוהבת להתפנק בתחום הזה ואני מודה שלא הרבה.
כשזה קורה אני קונה קרם שקראתי עליו ביקורת טובה, אודם עם צבע שממש
מתחשק לי או כל מה שבדיוק באותו הרגע נוגע בי.

כשהייתי מאד צעירה הכרתי קוסמטיקאית, בחורה חרוצה ומקסימה,

שטיפלה בי במסירות בכל חצי שנה, עת התייצבתי אצלה. עם הזמן היא חזרה

בתשובה והפסיקה לטפל. כך, למעשה גם אני הפסקתי את ביקורי הקבועים

אצל קוסמטיקאית. פעם בשנה שנתיים, כששמעתי על מישהיא טובה
והגוף שלי בדיוק אותת לי על זמן פינוק, הייתי קובעת ומגיעה לטיפול.
אצלי טיפול קוסמטי מתקשר באופן ישיר לפינוק, ובדיוק בזמן שבו הרגשתי
צורך עז בפינוק כזה דיברה איתי גילה מירון . הכרנו בפייסבוק, ידעתי שלגילה
יש מכון קוסמטי. הגבנו אחת לשניה ומסתבר שגילה גם בחנה היטב
את התמונות שלי. גילה הזמינה אותי אליה לטיפול ולפני כשבועיים הגעתי,
למה שחשבתי שיהיה טיפול פנים מפנק.
הגעתי לפתח תקווה בבוקר יפה ומצאתי חניה ליד המכון.
זו היתה התחלה מעולה לבוקר מלא חוויות, גם מפנק אבל גם מלמד.
המכון של גילה נקרא טושה - Toucher. בצרפתית זה או פגיעה ישירה בקרב סיף
או בתרגום מילולי -מגע. כשגילה החליטה להקים את מכון הקוסמטיקה היא רצתה
ששם המכון שלה יכלול 2 אהבות שלה - צרפת, שבה היא מבקרת ללא הפסקה
וכמובן את המגע באנשים. דרך שם המכון גילה מסבירה למטופלות שלה
את העקרונות והערכים שהיא רוצה להעניק להם:
מקצועיות, רצינות ומגע אישי, שאותו היא מתאימה לכל מטופלת.
טושה הוא אכן מקום אינטימי,מפנק ואישי מאד. שנסונים צרפתים מתנגנים ברקע,
הרהיטים לבנים, והאוירה משדרת מקצועיות ורצינות.
גילה שבעברה לימודי עיצוב בשנקר, שינתה קריירה ובחרה להיות כימאית.
כעבור מספר שנים היא למדה קוסמטיקה פארא רפואית, כאשר הידע הכימאי שלה
העניק לה יכולת וכושר התעמקות והבנה בנושאים מגוונים בעולם הקוסמטיקה.

מכון טושה

גילה ואני
למכון טושה 2 קומות. בקומת הקרקע גילה מעניקה טיפולים של מניקור ופדיקור
(גם רפואי) ואיפור קבוע (בשיטת השערה). כאן גילה עורכת למטופלות החדשות
אבחון בשיטה של אולטרא סאונד לעור הפנים שלהן.
את כל סוגי הטיפולים עושה גילה לבדה, ללא עזרה של עובדות נוספות.
שאלתי את גילה מדוע, והיא הסבירה לי שהמטופלות שלה מאד חשובות לה והיא רוצה
להעניק להן את כל תשומת הלב ואת הטיפול המטיבי והיא סומכת רק על עצמה בכך.
בכל התחומים גילה מקפידה לרכוש את המוצרים הטובים ביותר בשוק,
היא מעולם לא חוסכת. גילה מציינת שהבריאות של המטופלות מאד חשובה לה
וזה העיקרון הממנחה אותה בעת רכישת החומרים לטיפולים שלה.
בקומה זו נמצא גם ארון תצוגת הקרמים השונים, כאשר גילה מציינת בפני שהיא
משמשת כמכון הדגל של חברת הקוסמטיקה הצרפתית MATIS.

תצוגת הלקים
בקומה השניה של טושה נמצא חדר הטיפולים של גילה.
כאשר היא עולה לטיפול, היא נועלת את דלת המכון, שקט מסתרר במקום, ורק השנסונים
נשמעים ברקע. גילה החליטה עם השנים שהיא מטפלת רק בנשים, ככה היא מרגישה
הכי נוח, וגם הנשים שמגיעות אליה מעריכות עובדה זו.

קיר התעודות
גילה, שהיא כאמור, קוסמטיקאית פרא רפואית, התמחתה בלא מעט טיפולים עם השנים
(מעל 20 שנה). היא למדה באופן מסודר והשתלמה בארץ ובחו"ל. על כל ההתמחויות יש לה
תעודה, והתעודות תלויות מול עיני המטופלת. כל המכשירים בהם היא מטפלת הם
בעלי תו תקן של משרד הבריאות. הטיפולים של גילה הם הטיפולים הכי חדשים
שקימים היום. החל מטיפולי קוסמטיקה מסורתיים לרענון עור הפנים (לפני ארועים חשובים
למשל), טיפולי מזותרפיה (מכשיר עם מחטים דקיקות, הפוצעות בעדינות את העור
וכך מותחות אותו), טיפולי פילינג יהלום( ליטוש עדין של העור),
טיפולי אולטרה סוניק (חימום ועיסויי רקמות העור) וטיפולי אנטי איג'ינג.
היא מטפלת בבעיות עור שונות, באקנה הקיימת בעיקר אצל בני נוער, שמקבלים אצלה
טיפול מסור ומעקב מסודר.
נכנסנו לחדר הטיפולים שבקומה השניה של טושה.
הסרתי את בגדי, לבשתי חלוק ונשכבתי על המיטה המזמינה. גילה כיסתה אותי
בשמיכה ירוקה, והיתה קשובה מאד לרצונות שלי - קור וחום, תמיד קר לי....
הייתי מאושרת להתמסר לידיים המיומנות והעדינות של גילה.
לפני כל חלק בטיפול גילה הסבירה לי מה היא עומדת לעשות, באיזה חלק בפנים
היא מטפלת ומה עושה הטיפול הספציפי.
אחרי ניקוי של הפנים עברתי 3 סוגים של פילינגים, מהירים למדי (גילה הסבירה
לי כי היא משתמשת בחומרים פעילים בריכוז גבוה) של חומצה, הבהרה
ומתיחה ואיזון העור. עברתי בקיצור: התפחת קלה לניקוז קומודונים,
מסכת עיניים למיצוק, טיפול אנטי אייג'נג עם ג'ל מוליך ופפטידים ומכשיר איזון.
באזור העיניים, לשם המיצוק, גילה טיפלה בי עם אלקטרודות.
בהמשך טיפלה בי גילה עם מכשיר הפוטון:

הפוטון ואני
על הפוטון בקצרה - זו מסכה טיפולית לעור בטכנולוגית הפוטון, שעובד על אורכי גלי
אור שונים. כל גל אור מטפל בבעיה אחרת בעור, ולכל גל אור יש צבע אחר.
המסכה עוזרת לריפוי והתחדשות של העור.
לאורך כל הטיפול של גילה בי , נשזר נושא האנטי איג'ינג וכך גם עם מכשיר הפוטון.
אני טופלתי בגלי האור האדומים, שעוזרים במיצוק סיבי הקולוגן והאלסטין שנמצאים בעור.
הטיפול של גילה נמשך והיה בהחלט טיפול שונה לגמרי מטיפולי קוסמטיקה בהם
טופלתי בעבר. עברתי אצלה טיפול בטכנולוגיה ובחומרים הכי חדשניים הקימים בשוק.
במהלך הטיפול בי גילה השתמשה בחומרים של חברת הקוסמטיקה MATIS.
כשגילה סיימה את הטיפול הייתי רגועה ושלווה. הצטערתי כמובן שהכיף נגמר,
אבל היה שם עוד משהו. הרגשתי שעברתי טיפול מאד מיוחד ושהעור שלי עבר
משהו אחר, מהידוע לו והזכור לו. ההפתעה שלי היתה כשגילה אמרה לי להסתכל
במראה, והפנים שלי זרחו. הקמטים הקטנים ליד האף ובמצח הפכו לקטנים יותר
והרגשתי שהפנים מלאות יותר. יום אחרי הטיפול עוד הרגשתי ככה.
בסיום הטיפול גילה נתנה לי קרם לחות של החברה. זה קרם מהסידרה הסגולה,
סידרת הטיפול בעיכוב תהליכי ההזדקנות של העור. הקרם נקרא:
AVANTAGE JENESSE CREAM N/D SKIN

הקרם הסגול שלי
גילה הסבירה לי שזה קרם מיוחד, שניתן למרוח אותו ביום ובלילה, על הפנים ועל הצוואר.
על הקרם כתוב: "קרם לחות יומי למניעת סימני גיל, המגן מפני נזקי הסביבה ומאזן את
קצב חילוף החומרים בתאים".

מרקם הקרם עדין והריח נעים
מאז הטיפול עברו שבועיים ואני משתמשת כל יום בקרם הפנים החדש.
אני מורחת אותו על הפנים והצוואר כל בוקר. הקרם נעים מאד למגע, הוא סמיך,
אך נספג לחלוטין ומשאיר את עור הפנים רך. הריח שלו מאד עדין ואני מרגישה

איתו נהדר. אני מורחת את הקרם, ויוצאת מוכנה ליום החדש שמגיע.
אני שמחה שהכרתי את גילה ואת המכון המיוחד שלו. מעכשיו כשהעור שלי ירגיש
שהוא זקוק לטיפול, וכמובן כשיתעורר בי הרצון לפינוק יש לי כתובת!
*מי שרוצה להתנסות בעצמה בטיפולים המיוחדים, לחוות את המיומנות
והמקצועיות שגילה מציעה וכן גם להתפנק מידי פעם, זו הכתובת:
מכון טושה: איכילוב יצחק 6, פתח תקווה.
*הטלפון של גילה: 052-3416641
*קישור לדף הפייסבוק:
גילה מירון

*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instgram

חצילים, פלפלים

מתכוננים להשקה ואוכלים
חברת רוסולינג, היבואנית שבין מותגיה נמצאים ארקוס(סכינים), patiesse (אביזרי אפיה),
סיליקומרט(אביזרי סיליקון לאפיה), טריאנגל (ציוד לאפיה) ועוד ועוד, השיקה
החודש ליין חדש של מוצרי בישול בשם : ROSO.
הוזמנו לבית בולטהאופ לצפות בכלים ולטעום את מה שהשף עומרי בן פרץ מכין בהם.
אני יכולה לסכם שהיה טעים מאד, היה מעניין מאד והיה אפילו מהפכני.
אני אסביר את הנושא המהפכני על 2 כלים מתוך 3 הכלים המיוחדים שהוצגו בפנינו.
3 הכלים החדשים של רוסלינג הם:
*סיר לחץ מיוחד במינו שאת המכסה שלו ניתן לפתוח ללא הגבלה לאורך כל הבישול.
*מכסה זכוכית המשמש כקולט אדים.
*מחבת ברזל עמוקה, שלה ידית נשלפת באופן מיוחד והיא נכנסת לתנור אפיה.
איציק שגב, מנכל החברה ועמרי בן פרץ, שף החברה אוחזים ברוסו aria- המכסה
וברוסו sizzle - סיר הלחץ:

יש סיבה לחיוכים
תחילת הערב הוקדשה אם כן להסברים על הכלים החדשים, מה היתרונות שלהם
והחידוש שבהם. במהלך ההסברים הועמדו סירים ומחבתות על עמדות הגז הגדולות,
והריחות החלו להיות מופצים לכל עבר.
בשתי מחבתות מהליין החדש של roso התבשלו פלחי תפוחים לטארט טאטן,
במחבת שלישית השף עמרי החל לטגן קציצות, כאשר המכסה aria מכסה אותן.
במקביל הוכנסו פרוסות אוסובוקו בקר לסיר הלחץ sizzle ולאחר מס'דקות
נוספו אליהן מעט ירקות שורש.

סיר הלחץ sizzle הנראה בתמונה זכה בפרס החדשנות בתערוכת פרנקפורט
AMBIENTE 2013. העיצוב שלו מיחוד - המכסה עשוי מזכוכית שקופה, דבר שמקנה
את האפשרות לצפות במתרחש במשך כל זמן הבישול. שנית הוא סיר הלחץ הבטוח בעולם
וזאת עקב הטכנולוגיה המתקדמת בה הוא נוצר.
הסיר הלחץ sizzle לעולם לא יגלוש, והכי הכי חשוב לעולם לא יתפוצץ.
לסיר יש שסתום לחץ ספרי (spheric) שפותח במיוחד, המאפשר פתיחה נוחה וקלה
של המכסה בכל זמן, כך שניתן להוסיף תבלינים ונוזלים לאורך כל זמן הבישול.
מכיון שהוא סיר לחץ הוא מקצר את זמן הבישול, בכ-40% מהזמן של בישול רגיל.
דבר זה מקנה לבישול איכויות בריאותיות. את הידית של הסיר פותחים בנוחות מירבית
ביד אחת. כל הדברים האלו הודגמו לנו על ידי עמרי, שהיה סבלן מאד לכל השאלות
והסיפורים שלנו על סירי לחץ ישנים, (את שלי אני אספר בפוסט שאקדיש לבישול בו).

מכסה הaria, כפי שנראה בתמונה סוגר באופן הרמטי על המחבת. שום ריח של טיגון
לא מגיע מהמחבת הרותחת, למעט כשהופכים את הקציצות וכאשר מוציאים אותן
בתום הבישול. זה היה החלק האהוב עלי בכל הערב.
אני מטגנת בבית די הרבה. אנחנו גרים בדירה שכורה ואין לנו קולט אדים במטבח.
אני לא אוהבת ריחות של טיגון ואני יודעת שמבחנתי, ומבחינת משפחות רבות
הפטנט הזה יהיה פתרון מעולה. במרכז מכסה ה - aria ישנו פילטר פחם שקולט
את האדים והריחות שנוצרים בזמן הטיגון.
מה שעוד מיוחד במכסה הזה הוא השמירה על הקריספיות, הפריכות של
מה שאנו מטגנים. מכסה ה-aria, בעזרת הטכנולוגיה בה הוא נבנה,
מוציא את המים המצטברים בעת הטיגון על חלקו החיצוני. פיתרון נהדר
שלא היה קיים עד היום!

הקציצות של עמרי בן פרץ
בסיום הערב המהנה קבלנו את מכסה ה-aria ואת סיר הלחץ sizzle, כדי שנוכל
להתנסות בבישול ביתי עם הכלים החדשים.
אני התנסתי עם המכסה החדש ומאד אהבתי את מה שיצא.
לאחר שטיפת החלקים בנפרד, אבי הרכיב לי את המכסה המיוחד:

הכנתי קציצות, פעם ראשונה עם בשר בקר בלבד, עקב המחסור שהיה בבשר עוף.
אני תמיד מערבבת בקציצות חצי מהכמות בשר בקר וחצי עוף. הסיבה לכך היא
הטעם המעודן שהעוף מעניק. מכיוון שרציתי לעדן את קציצות הבקר הוספתי להן:
גזר ותפו"א מגורדים. בצל מגורד אני מכניסה תמיד. הכנסתי גם פטרוזיליה קצוצה
ואת שאר המרכיבים הרגילים.
המתכון בקיצור:
1 ק"ג בשר בקר
2 תפו"א מגורדים
3 גזרים בינוניים מגורדים
2 בצלים בינוניים מגורדים
1/3חב'פטרוזיליה קצוצה
1 ביצה, ואם נראה שהחומרים נוזליים אפשר 2
מעט פירורי לחם
ומי שלא שומר על כשרות יכול להוסיף את הפטנט שאמא שלי
לימדה אותי - מעט חלב.
התבלינים שהוספתי הפעם (אני משנה ללא הפסקה):
מלח גס, כורכום (תמיד! הוא מאד בריא), ראס אל חנות ותבלין לקציצות.
- ליצור עיגולי קציצה, להכניס לשמן, שחומם במחבת.
- לטגן משני הצדדים
בתאבון!!

מידע חשוב על מכסה ה - aria:
-המכסה מתאים לשני סוגי גדלים של מחבתות - 24 ס"מ ו28ס"מ.
-הגומי של המכסה עבה וכאשר הוא מונח על המחבת הוא אוטם אותה לחלוטין.
-המים שנוצרו במכסה נאספו בשולי המכסה. ניתן להעמיד את המכסה על הידית,
כפי שראינו בבולטהופ, אבל לי היה הכי נוח להניח את המכסה לידי על הכריים,
להפוך את הקציצות ולהחזיר מיד את המכסה.
- הטיגון מהיר (בחברה נאמר לנו שיש גם כאן חיסכון של כ-29% בזמן הטיגון).
-הקציצות נשארו פריכות לכל אורך הטיגון עם המכסה.
- כששוטפים את המכסה מוצאים את פילטר הפחם בקלות, ומניחים אותו לייבוש
כשעתיים על נייר סופג.
-כל החלקים ניתנים להפרדה ולשטיפה יסודית (למעט הפילטר!!)
-פילטר vpjo יכול לשמש כשנה של טיגון, או ל-40 שעות שימוש.
הקציצות שלי מוכנות:

תראו אותן מקרוב, כמה שהן טעימות:

בפעם הבאה אני מתכוונת לבשל עם סיר הלחץ החדש. עדיין לא החלטתי מה,
אני מתלבטת וכשאחליט אספר הכל כאן.
*קישור לאתר של חברת רוסלינג:
רוסלינג
*קישור לתמונות הכלים וסרטוני הדרכה:
ROSO
*את ליין הכלים החדש ניתן להשיג בחנויות אלו:
- ארקוס קאזה
- קוק אנד בייק
- דומו
- לגעת באוכל
- מיסטרל
- סודות מתוקים
- טישלר
- צוקר (חיפה)
- כהן יצחק
- קרניטל
- all of chef (אילת)
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

תחל שנה וברכותיה, תחלה שנה וקללותיה

שנה חדשה בפתח וחשבתי על 10 משאלות, שיהיה נחמד אם יתממשו:

1. שהשנה הזו תהייה רגועה. רגועה לכולנו. למשפחה הגרעינית והמורחבת,

לחברים הקרובים והרחוקים יותר, ואפילו הייתי רוצה לאחר זאת לכולנו במדינה העצבנית

שלנו. שנה רגועה ושלווה. שנוכל לצאת מהבית, לברך אחד את השני בלבביות,

להעיר שהנה הסתיו כנראה הגיע, כי יש נחליאלי בגינה היפה שליד הבית.

בכל הטיולים שלי בחו"ל אני מקנאה בשלווה שאני רואה סביבי. אני מטיילת וסביבי
האנשים הולכים ולא רצים, עומדים בתור ולא מעמידים את העגלה ורצים (שוב)

להביא פריטים ששכחו, מחייכים אחד לשני ולא מעקמים את הפרצוף.

גלובוס מנייר, אפשר בקלות להגיע למקומות נפלאים

2. בעקבות הצילום של של הגלובוס, אני לא יכולה שלא להתייחס לחוץ לארץ.
אאחת האהבות הגדולות שלי בעולם הזה היא הנסיעות לחו"ל. אני אוהבת להגיע
לעיר מסוימת ולחוות אותה, לכמה ימים, כמעט כמו תושב המקום. לא אוהבת
נסיעות למקומות רבים ושהייה קצרצרה בהם. אני לא הטיפוס. מאחלת לעצמי לבקר
השנה במקום שעדיין לא הייתי בו, אבל גם לבקר שוב בפריז. 3 שנים שלא ביקרתי
בה ואני מתגעגעת. הפעם האחרונה היתה טיול של חורף, והטיול הזה
השאיר לי טעם של עוד. פריז בחורף, כמה היא יפה וכמה טעימה.
3. שהשיח ביננו, בין כולנו, וגם השיח הציבורי יהיה יותר מתחשב וסבלני.

שלא נחשוב, שמי שבא מולנו רוצה ברע, אלא אולי לשם שינוי רוצה בטוב.

4. שהשנה מי שבא לבקר (מהמלה ביקורת), יחשוב קודם כל על הביקורת הבונה

ועל העצה הטובה שהוא יכול לתת והוא בעצמו היה רוצה לקבל, יעצר, יחשוב,

יעכל ורק אז יאמר את מה שעל ליבו. לא לבוא מעמדה של יודע הכל, התנשאות ומחשבות

רעות. טוב מביא טוב, זו לא אמרה סתמית, זה מתוך ניסיון.

כשאני מגיעה ממקום טוב ומלווה את מה שאני מבקשת לאמר בחיוך אני תמיד זוכה

ל - 2 תמורות טובות - חיוך בחזרה והקשבה.

5. אמצע הבקשות זה מביא מזל טוב, ככה אני מקווה. הבקשה שלי היא בריאות טובה.

לילדי, לבעלי, לי, למשפחתי המורחבת, לחברי, לכל מכרי ואוהבי.

הבריאות הטובה היא מפתח ובסיס לכמעט כל דבר בחיים שלנו.

יום שמתחיל בכאב כלשהו, וכל היום מתהפך, מצב הרוח משתנה וכל מה שרצינו

לעשות נדחה. אני לא רוצה לחשוב על דברים מסובכים יותר מכאב.
אז מבקשת, לכולנו, ימים שלמים ובריאים.

6. שבוע שעבר דפקה לי שכנה על הדלת, וטענה שהשרך היפייפה ששתלנו
בכניסה לדירה, מפריע לה. אני לא אכתוב כאן מה אמרה, אבל אנחנו הבנו
ששלום בית עם השכנים חשוב, שהמסדרון שייך לכולנו, והשרך עבר
למרפסת הבית. יש לנו רוחות חזקות במרפסת, ואני מקווה שהשרך שלנו
יצמח ויפרח שם. בקרוב יצטרפו אליו עגבניות ובהמשך עשבי טיבול, ואני מאחלת
לנו שהגינה הקטנה תלבלב ושהצמחים שלי יאהבו את הבית החדש שלהם.

קפה בקפליקס בנגה

7. בשנה האחרונה העמקנו את הביקורים שלנו בקפליקס בכל הסניפים. ביקורים
של ימי שישי בעיקר, שבהם אנחנו שותים בהנאה מרובה את הקפה הכי איכותי,
אוכלים לצד הקפה משהו טעים וקונים קפה נהדר הביתה.
אנחנו אוהבים את המקומות, אוהבים את החברה, אוהבים את האינטימיות שנוצרת
בין האנשים ואת האווירה במקום. אחר כך אנחנו מטילים בסביבה, קונים דברים
לשבת, אני תמיד מצלמת משהו, בניסיון עיקבי מבחינתי, להנציח את הרגעים המהנים
הללו של חברות והנאה. מאחלת לנו שקפליקס לא ישתנו, שנמשיך לשתות קפה טעים
ולהרוויח רגעים אינטימיים אהובים.
8. מאחלת לכולנו פרנסה טובה. שההשקעה שלנו במקומות העבודה שלנו תשתלם,
בין לעצמאים ובין לשכירים. שנאהב את מה שנעשה, ובעצם גם ההפך הוא נכון,
שנעשה את מה שאנחנו אוהבים. הילדים גדלים, הצרכים של כולנו מתרבים עם השנים,
והפרנסה הטובה חשובה מאין כמוה. אז מאחלת לכולנו שנזכה לכמה שיותר.

כוכב תל אביבי בשדרה
9. מאחלת לעצמי שאוכל להמשיך ולכתוב, להמשיך ולצלם, להמשיך לעניין אותכם,
הקוראים היקרים והאהובים שלי. שש שנים של כתיבת הבלוג הם תקופה לא קטנה,
גם לכם וגם לי. מאחלת לעצמי שהסקרנות לגבי הסובב אותי לא תעזוב אותי לעולם.
שגם השנה הזו מעיין הכתיבה ישאר יציב, שאמצא פינות מיוחדות לצלם ומקומות חדשים
להראות לכם. אני יודעת שאלווה הכל ברעיונות שלי ומקווה שתמשיכו לאהוב ולעקוב.
10. המשאלה העשירית שלי היא להגשים משאלות. מאחלת לכם ולי להוציא
השנה לפועל חלומות ורעיונות ומחשבות ובקשות. להיות יצירתיים, לחשוב
מחוץ לקופסא שלנו, לפרוץ את הגבולות שלנו.

מאחלת לכולנו:
שתהייה זו שנה נפלאה
שנה מאושרת
שנה פוריה כרימון
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם, המון חוויות ורגעים משמחים
תוכלו למצוא רק שם:
My Instagram

עדיין אליס - לאבד את עצמך

קולקצייה ממוחזרת ואקסלוסיבית - CONSCIOUS EXCLUSIVE של H&M

יום הולדת 15 לניצן וערכת עטיפה של Soulandpaper

בארכה - שומשום זה כל הסיפור

Adika - חוגגת את האביב בחנות פופ אפ יפייפייה!

מטיילים ביפו - מתחם נגה והשוק

אאוטפיט שלקוח מהלובר

ה.שטרן מציגים תערוכה מזהב: Gold Art Exhibition

קפה תפוז בטבע

מסייה וואנג - Monsieur Vuong המסעדה הוייאטנמית בברלין

הצלמים - ירושלים בעיני צלמיה - תערוכה במוזיאון מגדל דוד בירושלים

הבית שלי - עוברים דירה בקיץ

טיול בשוק של הרובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים

גלריה MOMME -כשהצבע פוגש חום ואהבה

פיונים - הפרחים האהובים עלי

קולקציית סטודיו סתיו/ חורף ל h&m -יהייה חם!

תערוכת עיצוב לבעלי חנויות - עיצוב קלאסי, עכשוי וטרנדי

גילה מירון - טיפול ביד ענוגה

ליין כלים מיוחד במינו של חברת רוסלינג -roso ומתכון טעים לקציצות

10 משאלות לשנה החדשה שבפתח