Quantcast
Channel: מה יש לך גברת לוין?
Viewing all 360 articles
Browse latest View live

תערוכת עיצוב לעסקים - תבחר בהרפתקאה שלך

$
0
0
CHOOSE YOUR OWN ADVENTURE - יולטה
עיצוב, השראה, אסטטיקה, חידוש, התאמה, צבעים, עומק, פרטים, חום, אהבה.
תערוכת העיצוב לעסקים מלאה בכל מה שכתבתי ובעוד. היא מלאה בהפתעות טובות.
חלק מזה טמון בכך שהמעצבים והיבואנים יודעים שכולנו מפשפשים בחנויות בארץ, 
ומבקרים בחנויות עיצוב בעולם - אם בטיולים ואם בחנויות מקוונות.
כל ביקור שלי בתערוכה, שמתקיימת פעמיים בשנה היא לכן חוויה של עונג. אני פוגשת 
המון חברים, מכירה אנשים חדשים ועיצובים חדשים וגם רואה מה חדש אצל כולם.
בתערוכה שהיתה החודש, התערוכה שלקראת האביב והקיץ, היו כמובן מכל טוב.
היו המון משחקים לילדים, משחקי קופסא מיוחדים, ילקוטים ותיקים, משקפי שמש 
מיוחדים, מוצרים לילדים שגם מבוגרים מאד אוהבים, חפצים לבית, מוצרים לארוח,
המון המון טקסטיל, שאני כל כך אוהבת, מוצרי נייר יפייפיים, מוצרי אריזה, מדפים מעץ,
מדפים מברזל, כלי אמייל, סבונים, נרות ריחניים - אי אפשר להעביר ריח, וחבל!
תכשיטים, נעליים במהדורות מיוחדות, תמונות, איורים מקוריים, הדפסים ממוספרים.
להסתובב בתערוכה לוקח לי מספר שעות ואני מצלמת לא מעט. תמיד קשה לי לבחור 
תמונות, כמו כל מי שמבקשים ממנו לבחור בין יצירותיו מה הכי טוב, וקשה לו, גם לי,
שאוהבת את מה שאני עושה, קשה לי הבחירה, אבל כמובן שבסוף אני בוחרת,
והפוסט הוא הראיה לכך. חשוב לי לאמר לכם הוא שבכל סוגי החנויות המוצרים שהיו
 בתערוכה מחכים, ומחפשים בית ואהבה 💖
כשאני מסתובבת בתערוכה אני מרגישה כמו בהרפתקאה, 
ועם המצלמה שלי אני יוצאת לדרך, מקווה שתאהבו את ההרפתקאה שבחרתי!
יולטה- Yooletta - עם מוצרי הנייר הנהדרים, תמונות מקוריות, מחברות, 
פנקסים, קולקציות מיוחדות ונבחרות, קלמרים ועוד אביזרים נפלאים.
שוקה - shooka - משחקים, צעצועים, כלים, קולבים, אקססוריז לבית, שלטים, תיקים,
מגוון של פריטים שכולם מעוצבים ועושים שמח וטוב בלב של כל בני הבית.

דרא -DARA בית לחיים יפים - צעצועים, משחקים, כלים, מדפים, מכלי אחסון,
טקסטילים, שטיחים, מנורות, שרפרפים, שולחנות. מגוון של מוצרים לתינוקות ולבוגרים 
ולמבוגרים ביננו, שמעריכים יופי ואסטטיקה.
סאניקה - sunnykah - מוצרי טקסטיל, שטיחים, כריות, שרפרפים, ארגזים, 
מחברות, מוצרי נייר, שרשראות, כולם מלווים באיורים מקסימים, ומתאימים לתינוקות, 
ילדים ולמבוגרים.
* סטודיו טווילינגן - Tweelingen Design - אהילים, מוצרי נייר, 
פלייסמנטים, אגרטלים, צעצועים, מסגרות, אלבומים, מדפי מתכת, מתלים לקירות, 
אביזרים נלווים לבית. הכל צבעוני, אסטטי ונורא שמח. 
Sofi -כלי מלאמין, פסלים, צעצועים, קופסאות, טקסטיל, וילונות, כלי אחסון, תמונות,
מגוון גדול של פריטים מעוצבים, צבעוניים, מעוצבים ואסטטיים.
* THE OLD BOX - מותג שמייבא סלי קש, עלי דקל, צמח יקינטון המים ובמבוק.
מגוון גדול של סלים מקסימים, שאני מאד אוהבת. הסלים טבעיים, אקולוגים, נשזריפ
בעבודת יד, ויכולים לשמש להמון מטרות.
Paper-Bella-מגוון ענק של תמונות-איורים, קנבס, עץ, ציורים, גם ממוסגרים, 
מדבקות קיר, טפטים, שטיחים, וילונות, פלייסמנטים ומפות. 

חמוטלת - Hamutelet - כריות, מוצרי נייר, תמונות, איורים ממוסגרים, ארנקים, 
קלמרים, טקסטילים. הכל מעוצב למשעי, בעדינות ובמחשבה על פרטים קטנטנים.
סטודיו לעיצוב הבית MOMME - אותו ביקרתי בקיץ האחרון ועליו כתבתי כאן .
מותג המייבא ממקומות רבים בעולם מגוון רב של פריטים מעוצבים לבית. רוב הפריטים 
מיובאים בכמויות מאד קטנות, מה שהופך את הפריטים שנרכשים שם למיוחדים במינם.
La Port Blanche - מוצרי טכסטיל יפיפיים, מפות, שטיחים, כיסויי מויטה, כריות, 
בובות בד, אביזרים לבית. הכל מוקפד ומעוצב למשעי.

*אלטע-שיק -מוצרים מעוצבים העשויים מעץ ממוחזר. הפריטים הם יחידים במינם
ומאד מיוחדים. 
סטודיו לולה- Lola Studio -מוצרים שמעוצבים מחומרים טבעיים 
כמו פשתן, יוטה, כותנה, ברזל, פח ועצים ממוחזרים. טכסטילים, מוצרים לבית, אביזרים, 
כולם בצבעים שקטים ונעימים, בקווים נקיים ורונטיים.
יש מאין -מעצבי מוצרי הוניל הוותיקים ביותר בארץ. המוצרים בהשראה של 
דוגמאות גיאומטריות עתיקות, ממלאכות יד מסורתיות, מרחבי העולם.
OAKY- מוצרים מעוצבים המגיעים ביבוא אישי ממדינות סקנדינביה. חפצים לבית,
אביזרים שמתאימים גם לחוץ. מוצרים באיכות מעולה ועיצוב מדויק.
* התערוכה נערכת לבעלי חנויות ועסקים שונים. השנה, בפעם הראשונה היא נפתחה
לקהל הרחב, ביום האחרון שלה. מקווה שזה יהיה מנהג קבוע!
ההרפתקאה שלי בתערוכה הסתיימה. אני מקווה שנהניתם להתלוות אלי, ולהכיר
מעצבים ומותגים חדשים. אני מביאה כאן קישור למציגים של התערוכה, ומקווה
שתמצאו אצלהם את מה שאתם מחפשים.
*אשמח לשמוע אם נהניתם, ואם יש לכם שאלות.
*אתם מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם, 
לעוד הרבה מאד חוויות, המיוחדות לשם:


האביב הגיע ועמו החגיגה העיצובית של המותג H&M HOME

$
0
0
האביב הגיע, הוא כבר כאן ואפילו כמעט קיץ. האויר התחמם, הציפורים מצייצות
והשבוע היו ימים של שרב. בעיתוי מושלם עם האביב שהפציע פותחת H&M את מותג 
חפצי הבית שלה, H&M HOME. ההשקה נערכה בבית יפייפה (בתכנונם של האדריכלים
תמר יעקבס ובן זוגה אושרי יניב, אשר זכו לא מזמן בתחרות ה'אוסקר'העולמי 
לארכיטקטורה בברלין, בזכות תכנון מבנה למקלט לנשים מוכות), מה שרק הוסיף 
להרגשה שלי, שאני מוכנה לעבור לגור שם 😊 
העיצובים של קולקציית האביב/קיץ  של H&M HOME עוצבו בהשראת 5 האלמנטים של הטבע:
אדמה, רוח, אש, אוויר ומים. ישנה הרמוניה בצבעים ובהדפסים, הגוונים חמים, נטרליים, 
ורודים וירוקים - טרופיים בעיקראפורים, צהובים וזהובים . החומרים בהתאם, טבעיים - עץ,
קש, זכוכית, מתכת מוזהבת, משטחי קרמיקה שונים.  
עברתי בין החדרים וצילמתי להנאתי, מקווה שגם אתם תהנו איתי.
הקולקצייה מותאמת לילדים ולתינוקות, ובעיני גם מתבגרים ומבוגרים ימצאו כאן
עניין. הצבעים והטקסטילים רכים, הרבה גרפיקה והדפסים גאומטרים, מצעים, כריות,
וילונות, אביזרי איחסון רבים. 
מחדר הילדים נעבור לחדרי השינה. סקלת הצבעים היא ניטרלית- חום וורוד מאובק, 
גוונים של הצבעים הללו, ירוקים והדפסים. בין המוצרים יש כיסויי מיטה, שטיחונים, 
ווילונות, מצעים, כיסויי כריות, אביזרי איחסון מוזהבים, קופסאות עץ ונרות.
בדרך לאמבטיה פגשנו בסלי כביסה מקש וחלוקים נעימים למגע
זמן חדר הרחצה הגיע עם טקסטילים מקסימים. מגבות, שטיחונים, וילונות ומתקנים
לסבונים השונים ולכל מה שנחוץ לאחסן בחדר האינטימי הזה.
מחדר הרחצה יוצאים לכיוון המתחם הציבורי של הבית, למטבח, לפינת האוכל ולסלון.
הסינרים תלויים לתצוגה בפינת האוכל וחדר הרחצה נראה ממול.
זמן טוב להביט במראה:
מראת שמש, המצלמה שלי ואני
בהמשך לפינת האוכל נמצא המטבח ובו שלל כלים וטקסטילים, קופסאות אחסון ועוד:
אביזרי מטבח נוספים, תמונה שצילם הנס מוריץ:

אחרון בסיבוב שלנו הוא הסלון. גם כאן יש כריות, מפות, כדים, כיסויים שונים, וילונות,
שטיחים, אביזרי איחסון ועוד.
הסיור שלנו בבית היפה, עם כל האביזרים ופרטי הטקסטיל השונים הסתיים.
בתאריך ה-16/3 נפתחים 2 סניפי H&M HOME בארץ:
*חנות H&M בקניון עזריאלי.
*חנות H&M בקניון ראשונים, החדש, בראשון לציון.
*קישור לאתר המקוון של המותג:
H&M HOME
* *מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

תצוגת האופנה של גליה להב - RTW חיי הלילה יהיו סוערים!

$
0
0
אתמול בערב, לקראת סיומו של שבוע האופנה גינדי TLV, התקיימה תצוגת האופנה 
היפייפיה של גליה להב, מעצבת ההוט קוטור של שמלות הכלה. גליה להב חזרה בינואר 
השנה מפריז, שם היתה המעצבת הישראלית הראשונה שהציגה את קולקציית ההוט קטור
 שלה לאביב/קיץ 2017. זה בהחלט כבוד גדול לה וכמובן גם לאופנה הישראלית. 
לפני התצוגה נפגשתי עם חברות, דברנו מעט על הציפיות שלנו מהתצוגה כשחלק מהן
היו שגליה תציג גם שמלות ערב. הציפיות שלנו התגשמו מעל ומעבר. למעשה אני 
הופתעתי מהתצוגה הזו, כי לא הוצגה בה שום שמלת כלה. התצוגה הכובשת 
נסובה סביב בגדי ערב מוכנים ללבישה RTW - Ready-To-Wear.
הקולקצייה נקראת Night Flare וכשצופים בה הלהבה שלה נוכחת בכל הבגדים.
הקולקציה עוצבה בהשראת סצנת חיי הלילה היוקרתיים והבילויים בניו-יורק וביפן. 
בילוי במועדונים יוקרתיים, ולחוות חוויות המותחת את גבולות החושים.
הקולקציה בוחנת כיצד ״בגד״ יכול לקבל רבדים נוספים, ע״י הימצאותו במרחב מסוים הנתון 
להבזקי אור כמו בקליידסקופ, כאשר העצמים הנצפים בו משתנים ושיקוף המראות, 
יוצר שפע של צורות סימטריות וצבעוניות, וכמובן המוזיקה מכתיבה את הקצב.
לקולקציה 30 דגמים שרובם נשפכים וחלקם בעלי עיצוב גאומטרי. גזרות מלטפות, בעלות
חיתוכים ושסעים, שמשנים את המיקוד בחלקי הגוף השונים.
גוונים של אדום, ורוד, זהב, ירוק, בדים עם נוכחות מתכתית, גווני כסף, ברונזה, בדי שיפון,
משי, עור ורקמות פאיטים, שנתפרו ידנית (קשה להתעלם מההוט קוטור).
מדבריה של גליה להב על התצוגה:
"אני כל-כך מתרגשת וגאה להציג קולקציית ערב RTW ראשונה, בשבוע האופנה
בתל אביב, בירת האופנה הפרטית שלי, במיוחד לאחר הצגת הקוטור בפריז.
זהו צעד גדול ומשמעותי לבית האופנה ואני שמחה שיש לי שותפים נהדרים
וכה מקצועיים לדרך".
אני מביאה מעט מאד צילומים שלי, שמראים את אווירת התצוגה ושאר התמונות הן
של הצלם אבי ולדמן. מקווה שתהנו.
השימלה והדוגמנית שעוררה התלהבות רבה:
תמונות מהתצוגה של הצלם: אבי ולדמן:
תמונה שצילמתי בסוף התצוגה, של גליה להב עם שרון סבר, מעצב הבית שלה והדוגמנית 
עדן סבן, יוצאת האח הגדול:
מחיאות כפיים לסיום התצוגה

הסתיים שבוע האופנה הישראלי, מקווה שנהנתם,
 נתראה בשבוע האופנה בשנה הבאה!
תודה לאמא אנונימית שצילמה את הבת שלה ואחר גם אותי, על רקע הקיר הנהדר של
מפת קניון האופנה החדש, שציירה שירה ברזילאי המוכשרת.
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם לעוד הרבה חוויות:

טיול לצפון, מפגש חברות והרבה רגשות ואהבה

$
0
0
תוך שבועיים, נסעתי פעמיים לצפון, אחרי שלא נסעתי זמן רב. 
פעם אחת למושב היוגב לארוחה משפחתית ובפעם השנייה למפגש בנות 
אצל מעצבת הפנים מיכל אגם. 
במושב היוגב היתה לנו ארוחה משפחתית במסעדה
מאד מומלצת בשם: המטבח של דורון בר און i cook . אירחו אותנו מאד יפה
 והיה טעים ומיוחד. בדרך למסעדה עברנו במטעים של שקדיות פורחות, וכל האזור
בעונה הזו יפייפה. אני מקווה לזכור את העונה הזו בשנה הבאה ולשוב לאזור הזה
ולמטעי השקדיות. מושב היוגב:
כעבור כשבועיים נסעתי, כאמור, למפגש חברות מקסים בקיבוץ שריד, 
אצל מעצבת הפנים מיכל אגם .
לכבוד יום הולדתה מיכל פתחה, בנדיבות רבה, את ביתה ואת ליבה. 
אני קוראת את הבלוג היפה שלה מאז פתיחתו, נהנית ממנו מאד (מומלץ מאד, 
אשים לו קישור בתחתית הפוסט), נפגשתי איתה מעבר לרשת החברתית וידעתי 
שאני אהנה ביותר ממפגש כזה. בכלל אני מאמינה שמפגשים עם נשים מענינות,
מלאות בידע ומכילות יכולים רק להעניק לי, ולכל אחת מאיתנו עוצמות חדשות וחיזוק
בכל מה שאנחנו עושות. המפגש אצל מיכל הוכיח את עצמו ובאמת היה מרגש 
מכל הבחינות. הבנות, שאת רובן הכרתי מרחבי הרשת, היו מקסימות. יכולנו לשבת
לשמוע את ההרצאה שמיכל העניקה לנו, לדבר, לצחוק, לשתף, לעמוד במטלות
 שנתנה לנו הצלמת המוכשרת ענבל כבירי , לשתות ולאכול מהמטעמים שהבאנו,
 ולהנות ולהתרגש אחת מהשניה!
בפוסט שמיכל כתבה על המפגש הזה היא מזמינה עוד נשים להגיע למפגש כזה,
וכל מה שצריך לשם כך הוא לכתוב לה בתגובה לפוסט, שאביא לו את הקישור.
ענבל כבירי נתנה לנו מטלה צילומית: לתאר את הפגישה, כל אחת מראות עינייה,
לפי הרגשתה. בשבילי הצילום הפך לדרך חיים, אני מצלמת כל מה שנראה לי, כך
שהמטלה של ענבל כבר היתה כמעט מוכנה. ענבל בקשה להציג את המפגש ב-4
תמונות, אבל זה הפוסט שלי, אני מרשה לעצמי מעט יותר תמונות, ואביא דוגמאות 
לתמונות שענבל צילמה אותי, לא גילתה לי שהיא מצלמת, ולדעת טוב שכך, אחרת
היתה נעלמת לי האוטנטיות. 
הגינה של מיכל צבועה בכתום אש
פינה בגינה
החוץ נכנס לבית של מיכל וצובע אותו בצבעים עדינים
נקטפו מהגינה
פני, בת המשפחה האהובה, הרגישה מיד שאני אוהבת אותה
פינה בבית היפה
ציורים מקוריים שגם הם מכניסים את החוץ פנימה
העוגה שהבאתי למפגש
השולחן ערוך וכולנו מדברות ומצלמות
הפשטידה היתה ארוזה ככ יפה, מחייבת תמונה!
השולחן הערוך מחכה לנו, בנתיים כולן מדברות ומצלמות
ענבל כבירי צילמה אותנו ללא הפסקה ואני מביאה מספר תמונות שלה.
מאד שמחתי שענבל, כשצילמה אותי התמקדה בידיים שלי. אני אוהבת ידיים,
גם את שלי, אבל לא רק את שלי, בכלל ידיים.
 הידיים שלנו מדברות, מביעות, אוהבות, מחבקות.
בעיקר בקיץ אני מדביקה עליהן קעקועים זמניים וכאן הדבקתי ציפורים שנחות 
על חוט תייל. ענבל תפסה אותן בכשרון.
אני חותכת את העוגה: צילום של ענבל כבירי
קעקועי הציפורים שלי: צילום של ענבל כבירי
ותמונה אחרונה של ענבל, שתפסה אותי מצלמת, הפעם לא עם המצלמה, 
אלא עם הטלפון 😊
הסתיים המפגש המהנה כל כך ואני יצאתי לטיול שלי חזרה הביתה.
כביש 6 וכביש 5 ומיד אחריו הדרך לבית שלי כבר קצרצרה ונעימה.
אני מקווה שאוכל להגיע לעוד מפגשים מהסוג הזה, הערך המוסף שלהם
הוא מתנה גדולה מאד לנפש שלי. תודה מיכל ותודה ענבל.
אשמח אם תספרו לי בתגובות מה מעצים אותכם וגורם לכם הרגשה טובה. 
*דף הפייסבוק של מיכל אגם:
מיכל אגם - עיצוב פנים וסטיילינג
*קישור לבלוג של מיכל ולפוסט על המפגש, בו תוכלו ליצור איתה קשר:
ניפגשנו....מוזמנות להצטרף אלינו'
*דף הפייסבוק של ענבל כבירי:
ענבל כבירי - צלמת
*אשמח אם תעקבו אחרי גם באנסטגרם:
My Instagram

זר של פרחי קמומיל, פגישת מחזור וילדות מאושרת

$
0
0
זר של פרחי קמומיל ממלא בריח טעים את הבית
בדרך כלל אני לא אדם סנטימנטלי וחולמני. אני מעט רומנטית, וקצת פנטזיונרית, 
ובפנים אני עדיין יודעת להשתולל, לצחוק בלי סוף ולשיר. לשיר בעיקר באמבטיה, 
שם אני בחופשה, ואף אחד לא מציק לי ולא מעיר הערות. לרקוד, בעיקר כשאני לבד
בבית, ושיר נפלא מתנגן לו ברדיו. אני מגבירה את הרדיו בקולי קולות ושרה ורוקדת, 
ומקווה כל פעם שאף שכן לא ידפוק לי בדלת וידרוש לדעת מה קורה פה
 ושאני אשתיק את המפגע...לשימחתי זה אף פעם לא קרה!
עם השנים באו חוויות והתנסויות ואני הפכתי למשהי מאד פרקטית. 
למשל, כשאני קונה מתנות אני חושבת על התועלת והאם זה מתאים ושימושי. 
את הבגדים החדשים שלי אני תמיד מתאימה לאלו הקימים, תכשיטים אני קונה, 
כשאני סורקת את השמלות והחולצות שלי. הכרית הירוקה החדשה מתאימה 
לשאר הכריות, אבל הכניסה את האביב לבית וגם הזר הגדול של הקמומיל.
 לא תמיד הייתי כזו פרקטית ועניינית, לי זה ברור. הייתי רומנטית, חלמתי 
על כל מיני דברים. על טיולים ארוכים בחו"ל, על חיים בסירה ושייט בנהרות. 
על הרים גבוהים בשוויץ, על שוקולד בלגי, על חוף הים של ברייטון,  שם יהיה
 לי בית חוף קטנטן. חלמתי שלעולם אין גבולות ואני יכולה להיות הכל ולעשות הכל. 
לאט לאט החיים הגיעו ועימם החוויות, הקשיים, מה שרואים מסביב, הזכרונות,
ואני החולמנית והרומנטית זזה קצת הצידה.
בתחילת חודש מרץ חוויתי חווייה שהחזירה אותי לילדה שהייתי פעם. 
במשך כ-3 חודשים עזרתי לארגן את פגישת המחזור של כיתת בית הספר היסודי 
שבו למדתי. כמה זכרונות שעלו שם, אין סוף צחוקים ורגשות מכל הסוגים. 
חוויה חזקה, שאני שמחה שהייתי שותפה לה. זו היתה הפגישה השניה שלנו. 
אני יודעת שזה לא שכיח, לעשות מפגש של בי"ס יסודי, ובטח להיפגש כבר פעמיים. 
אצלנו מצאנו לכך סיבות טובות, בעיקר כי יש מאתנו כאלו שחיים היום בחו"ל
 ולפגישה הקודמת הם לא הגיעו.
היום אני יודעת שאחת החוויות הכי חזקות שלי היתה בהשתתפות בצוות התכנון.
כל כך הרבה חוויות וזכרונות עלו שם, בקבוצה האינטימית שהיינו, בפגישה של
אחד על אחד. חוויה נפלאה של הזכרון של מי היינו פעם ומי אנחנו היום. הילדים
הקטנים, שחלמו, שיחקו, ירדו למטה וצילצלו באינטרקום לחברים אחרים, והאנשים
הבוגרים, בעלי המשפחות שאנחנו היום, מבוגרים אפילו מההורים שלנו אז.
הפגישה הזו היתה חשובה לכולנו. הילדות שלנו, מסתבר היתה רומנטית וחולמנית לא מעט.
לא היה בה, כמובן, שום דבר דיגיטלי. היו בה שדות של פרחים, בעיקר של חרציות, 
סביונים ופרגים ענקיים. היינו קוטפים את החרציות והפרגים ושוזרים מהם זרים. 
לא העלנו על הדעת שעושים מפרגים גם דברים אחרים, בכלל לא תמימים.
חלק מהבנות גם שיחקו כדורגל עם הבנים (לא אני...) וסכין. אני בכלל לא זכרתי 
שהיה כזה משחק. מי היה מעז לרדת היום מהבית עם סכין, לא משנה חד או לא, 
ומשחק בה מישחק עם חברים. אצלנו זה היה מאד תמים, אף פעם הסכינים לא 
רדפו אחרי ילדים. העולם היה שלנו. 
בעין המגלשה
חזרנו מבית הספר, אכלנו, עשינו שיעורים וירדנו למטה. הירידה הזו למטה נצרבה
אצל כולנו. הרצון להיות ביחד, לשחק בחוץ עד שהחשיך. 
היינו נכנסים לפרדס שהיה אחרי השדה הגדול, בו עברו עדרים של כבשים עם רועים
ערבים והפעמונים של הכבשים היו מצלצלים. אני זוכרת את הריצות בפרדס, כשהשומר
היה רואה אותנו קוטפים שם תפוזים. אני זוכרת את השריפה בידיים של הסרפדים.
הייתי נזהרת מהם, אבל איך שהוא לא פעם נשרטת מהם. 
היינו מטפסים על עצים, והכי זכור לי עץ הברוש שבפאתי הפרדס, שם היה 
בית עץ קטן. אני זוכרת שהיינו בונים בתים מקרטונים גדולים.
 אני זוכרת שכל חג היה נחגג עם המון השקעה. בסוכות היינו בונים סוכה משותפת,
חוץ מהסוכה של הבניין. אני זוכרת את איסוף הקרשים לקראת ל"ג בעומר.
כולם הצטרפו לאיסוף, זה היה מובן מאליו שכולם משתתפים במאמץ ליצור מדורה
גדולה ומחממת. הכל היה ברור, מובן, ואפשרי. היינו ילדים.
אני למשל, הייתי ילדה מאד מסודרת, עם כתב מסודר ומושלם. מסתבר שהייתי
דוגמא ומופת, עד כדי כך שיפעת, חברתי שהגיעה אלינו היישר מארה"ב, הושבה לידי
כדי שתלמד לכתוב ממני! היום, כל מי שמכיר אותי יודע, שהכתב שלי בלתי קריא,
לאחרים, ולעיתים אפילו לי. תמיד הייתי בועדות ציור של הכיתה, את זה אני זוכרת.
אבל לא אני הייתי זו שהיתה כשרונית בציור, אלא דווקא יפעת, היא זו שלמדה
בבצלאל היא ועדי, וליאורה. כמה כשרונות שהיו לנו בכיתה.
מדפי העץ שלי בסלון עם השכונה שלי, 

אני חושבת שזה לא משנה היכן היתה השכונה שלי ואיפה גרתי אז.
אני מרגישה שככה היה אצל רובנו. בכל מקום שבו היו ילדים, בכל מקום הם היו 
חולמניים והיו להם מחשבות רומנטיות. היו לכולנו חלומות, דמיינו עולם חסר גבולות,
 שבו האבות שלנו הם סופרמן והאמהות שלנו הן האמא הענקית מהחיים מהסידרה,
שכולנו אז צפינו בה: 'משפחת בריידי'. (היה אז ערוץ אחד וכולנו ראינו את מה ששודר בו
בשקיקה רבה) אני לא תמימה, בטח שלא היום. לגבי בית הספר היסודי שבו למדתי, 
אני זוכרת, שהיו ביננו מספר ילדים שהתנהגו אליהם לא יפה. היה ילד אחד שצחקנו 
עליו כי רקד מוזר... היתה ילדה אחת שהציקו לה בשעות אחר הצהריים, ואני שהייתי 
חברה שלה לא ידעתי על כך. כשהדברים האלה נודעו לי כאב לי על כך. 
לשימחתי אלו היו מיעוט. גילינו שמי שהציקו לו, או לא צבר זכרונות טובים, 
חברי כיתה אלו לא הגיעו בסופו של דבר לפגישת המחזור. 
הייחס שלי לכך הוא אמביוולנטי. מצד אחד אנחנו כבר גדולים, וחזקים ואחרים ממה שהיינו
כשהיינו ילדים. אני מרגישה שזה הזמן, לדעתי, לשים דברים מאחור, לסלוח, 
לחגוג את החיים. מצד שני אני מבינה, שכשיש כעס במשך הרבה שנים, כשסוחבים עלבון 
וצער, אין שום עניין לפגוש את מי שגרם לך לצער ולכאב. אני מכבדת את ההחלטה של 
בני כיתתי שלא הגיעו לפגישה. ברור לי שלמזלי הייתי בצד של הרוב שהילדות שלו היתה
שמחה ומאושרת. עם חלומות, פנטזיות ועולם חסר גבולות. עולם מאושר, רוב הזמן,
עם חברות וחברים, וחבורות. לא היו בעולם שלי מלכות כיתה, לא היו עדות, לא היו
צבעים שהבדילו בין הילדים. אני מבינה שגדלתי בחממה, שהייתי בת מזל ולכן כל כך
שמחתי והתרגשתי לפגוש את כל מי שהגיע לפגישת המחזור.
במשפחה שלי הקטנה אנחנו מנסים לתת לילדים שלנו את אותה הרגשה של שמחה
ובטחון. מבקשים בשבילם שהילדות שלהם תיזכר כחממה מאושרת, עד כמה שאפשר.
בשל כך שלחנו אותם לבית ספר יסודי קטן ואינטימי. אנחנו גרים בבית ליד פארק וגינות 
ציבוריות גדולות. כמו שאנחנו גדלנו ובגרנו כך יקרה כמובן לילדים שלנו. 
החיים מביאים עימם דברים נפלאים אבל גם התמודדויות לא קלות ולעיתים גם קשות 
עם כל מיני נושאים ומצבים. זה קילשאתי, אך לעיתים לא ניתן להימנע מקלשאות - 
ככה זה בחיים. יהיו והיו חוויות טובות ורעות, קשיים שיצטרכו להתגבר עליהם, 
אבל מהצד השני גם התנסויות חיוביות ומעצימות, שיתנו מוטיבציה וכוח להמשכיות.
אני יודעת שהחוויות שנצרבו בי, גם הטובות וגם הפחות טובות, ואפילו הרעות, 
החברים, הצחוקים, השירים, המשחקים השונים, ערבי הכיתה והמסיבות,
כל אלו נתנו לי בטחון ועזרו לי לפתח את עצמי, את מי שאני היום. עזרו לי 
להפוך לאדם חזק, שיודע לעמוד על שלי, שיודע מי אני. באותה מידה הם גם הפכו 
אותי לאדם רגיש, לאדם מכיל, בדרך כלל סבלני (אם גם לפעמים קצר רוח ויודע את 
התשובות וההסברים של הדובר מולי, מראש😊).
לא הכל היה אידאלי בילדות, היו קשיים  של בגרות ואכזבות שונות, כמו אצל כולם 
אבל היה משהו מיוחד במינו, שאת הזיקוק הקטן שלו, את הניצוץ שלו אנחנו, 
בני הכיתה שלנו צרבנו אותו עמוק עמוק בלב שלנו, בנשמה שלנו.
אני מקווה ומאחלת לילדים שלי שיגדלו להיות אנשים שטוב להם, שמעריכים את מה
 שהם קיבלו ואת מה שהם עתידים לקבל. אני מקווה ומאחלת לילדים שלי
שהעבר וההווה שלהם יהפוך אותם לאנשים חזקים, שיודעים מי הם אבל,
 גם רגישים לעולם שסביבם, לעצמם, קצת חולמי חלומות ורומנטיים. 
אני מקווה ומאחלת להם שכשהם יגדלו ויהיו לאנשים בוגרים גם הם ישמחו 
ויתרגשו לקיים פגישת מחזור עם חבריהם לכיתה של בית הספר היסודי,
כמו שאני שמחתי והתרגשתי!
למי מחברי לכיתה שקורא את הפוסט הזה, אני מודה לכולכם, לכל מי שבא, לכל מי
שהתרגש, לכל מי שהיה שם בעבר שלי ושהיה חלק מילדות מאושרת. 
* *אשמח אם אתם, קוראי היקרים, תשתפו אותי במשהו מהילדות שלכם, בזיכרון
שקרוב לליבכם, במשהו מצחיק, במשהו שנצרב לכם בנשמה.
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם, לעוד הרבה חוויות:

סדנת תכשיטי עור והשרשרת החדשה שלי

$
0
0
בדרך לסטודיו של מירב אוחיון
כשמירב אוחיון הזמינה אותי לסדנת תכשיטי העור החדשה שלה שמחתי.
אני אוהבת תכשיטים, אני אוהבת ליצור, אני אוהבת להתנסות בדברים חדשים,
שלא עשיתי קודם לכן. יצירה חדשה היא בשבילי חוויה מיוחדת במינה ואני תמיד גאה 
ביצירה החדשה שלי. אני אוהבת אותה, בשבילי היא מושלמת, אפילו אם היא לא תמיד 
תראה מושלמת בעיני אחרים. מה שחשוב שהיא שלי!
הסטודיו של מירב נמצא בשכונת ילדותי ברמת אביב, שכונה אהובה עלי.
 קרובה למרכז של רמת אביב, אך עדיין שכונה ירוקה ושקטה. 
התכנסנו מספר בנות בבית של מירב, שם נמצא הסטודיו והייתי חייבת לצלם קצת 
מהבית, פשוט כי הבית משקף את הצדדים האומנותיים שלה ואת טעמה הטוב.
אחרי שכל הבנות הגיעו, ערכנו היכרות תוך כדי פטפוט, טעימות מהתקרובת שמירב 
הגישה ושתיית קפה ותה (הקפה שלי שמור לתכנון של אחרי הסדנא,
 לטיול של שישי עם אבי). מירב סיפרה בקצרה על עצמה, על הלימודים בבצלאל, 
במסלול, שהיום נקרא צורפות ואופנה ועל הדרך המקצועית שהיא עשתה. 
היא עסקה בהכנת תפאורות להצגות, עיצבה נעליים למותג ביוטיפיל, עיצבה תיקים, 
למותג הקודם שלה Mishi, הקימה משפחה, עברה מיפו ללב החם של רמת אביב,
סגרה את מותג התיקים הקודם והקימה מותג חדש ובוגר יותר, 
הפעם בשמה:  MEIRAV OHAYON. 
במותג החדש התיקים מיוצרים עם
עורות בעיבוד צמחי, שמעובדים באיטיות בעזרת חומרים צמחיים, ללא התערבות כימית.
מירב משתמשת בעיקר בעור פרה, בצבע טבעי, ללא גימור. העור הזה, לעומת סוגי עור 
אחרים הוא 'פתוח'וניתן לצבוע אותו ולצייר עליו. ניתן גם להרטיב אותו וכך לפסל עימו 
צורות, מה שאיפשר למירב להתחיל ולייצר תכשיטים מעור.
סוגי עורות שונים מחכים לנו, בדרך לסטודיו של מירב
את העורות בהם מעצבים את התכשיטים בחרנו מתוך ארגז העורות הבהיר, בו נמצאים
עורות הפרה, שהם מעט עבים, אך מספיק גמישים ליצור בהם את התכשיטים.
לפני הסדנא בחרנו כל אחת את התכשיט אותו היא רוצה לעצב, אולם במהלך הסדנא
אחת מאיתנו שינתה את בחירתה ומירב איפשרה לה את השינוי ללא בעיה. 
אני בחרתי בשרשרת לונה, שמבחנתי היא הכי מתאימה לסגנון הלבוש שלי, ובכלל לי.
צלמתי תמונות בסטודיו:
התחלנו את הסדנא, כאשר מירב מסבירה לנו על החומרים והכלים ודרך העבודה.
בחרנו את העורות, כל אחת לפי התכשיט אותו ביקשה ליצור, חתכנו אותם לגודל
 המתאים, ציירנו קווים, חוררנו חורים, הרטבנו את העורות, והתיישבנו ליד השולחן הגדול
של פינת האוכל, כדי לתפור ולעצב את התכשיט שלנו.
מעט תמונות מתהליך העבודה:
מחוררת חורים בפיסת העור של השרשרת שלי
השרשרת שלי מחוררת, מעוגלת ומוכנה לתפירה, 
על גבי הקופסאות החדשות של התכשיטים
מתחילה לתפור את השרשרת שלי. התפירה מעט מסובכת, אבל מירב כל כך 
מיומנת וסבלנית ששום אתגר, כמו בלבול בחורים, תפירת אצבעות, 
חוטים מסתבכים, קיטורים רנדומלים של הבנות, הנקת תינוקות, רעב פתאומי, 
צמא לקפה, לא ייאשו את מירב ולא גרמו לה לאיבוד טיפה מהסבלנות וההכלה שלה אותנו.
 מירב השתלטה על הכל באופן כזה שנראה שהיא מיומנת בהעברת 
סדנאות, לפחות כמו שהיא מיומנת בהכנת התכשיטים!
אני חושבת שזה משהו מאד חשוב כי יש לא מעט אנשים מוכשרים באומנותם
אך יש מעט אנשים שהם מוכשרים גם באומונתם וגם בהעברת הידע שלהם.
סיימתי לתפור את השרשרת שלי ואני מוכנה לעבור לשלב הצביעה שלה
עם כפפות ומכחול דק צבעתי בעדינות את החלק התחתון של השרשרת, 
כולל חוטי התפירה ואני הוספתי מעט צבע בחלק אחד של השרשרת. 
בשלב הזה כל אחד יכול לעצב את התכשיט לפי טעמו האישי.
לונה שלי, אני כל כך גאה בך!!


ביום של שמש יצאנו השרשרת ואני להסתובב בנוגה:
(תודה לאבי על הצילומים)
עם לונה שלי, אני מסתובבת לא מעט ומקבלת הרבה מחמאות.
 אם מתחשק לכן ליצור משהו מקסים, שתתגאו בו, 
הסדנא של מירב היא המקום המושלם לכך. 
אני מצרפת קישור עם פרטים על הסדנא,
 וקישורים לדף הפייסבוק ולאתר המושקע שלה.
מאחלת לכולנו חג פסח שמח,
מלא בהתחדשות, בליבלוב ופריחה!
* קישור לאתר של מירב אוחיון ולדף הרישום לסדנת התכשיטים:
סדנת תכשיט עור
*קישור לדף הפייסבוק של מירב אוחיון:
Meirav Ohayon Studio מירב אוחיון
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

ערב יום השואה 2017 ופרחי משי ורודים

$
0
0
פרחי משי ורודים נעים ברוח
סבתא שלי, אניו.
סבתא שלי היתה הונגריה. היא וסבא שלי דיברו רק הונגרית.
גם אמא שלי דיברה איתם רק הונגרית.
בפארק שלנו הולכים לאט לאט זוג מבוגר מאד, והם מדברים ביניהם הונגרית.
היא תומכת בו והוא תומך בה והם מדברים בינהם בשקט בהונגרית.
כשאני שומעת אותם אני מתגעגעת ולפעמים אפילו עולות בי דמעות.
אני מצטערת, כי אין לי סבא וסבתא, משני הכיוונים.
אני מצטערת כי סבתא שלי, שקראתי לה אניו נפטרה לפני כל כך הרבה שנים,
ואני לא שומעת אותה יותר מדברת בהונגרית.
סבתא, אחי ואני
הייתי בת 6 כשהיא נפטרה. ילדה קטנטונת שיש לה כל מה שהיא צריכה בחיים.
כמה חודשים קודם לכן חגגתי יום הולדת וכשסבתא שלי שאלה אותי מה אני רוצה 
ליום ההולדת עניתי לה, כך אמא שלי מספרת, כי אני לא זוכרת, מפת שולחן.
אלוהי השטויות. מה יוצא לילדים לפעמים מהפה.
מספר ימים לפני מותה של סבתא הלכנו סבא שלי, אחי ואני לבקר קרובי משפחה
שהגיעו מאמריקה במלון הילטון בתל אביב. הורי נסעו לנופש והשאירו אותנו
אצלהם. סבי הלך לאט מאחור. סבתא החזיקה אותי ואת אחי - כל אחד ביד אחרת.
חצינו את מעבר החציה לעבר המלון. לפתע, ללא כל אזהרה, הגיע רוכב אופנוע
ודרס את סבתא שלי. אנחנו הועפנו לצדדים וסבתא שלי שכבה על מעבר החציה.
אני הייתי בת 6 ואחי בן 3. היינו קטנטנים כל כך. אני רק זוכרת את הרעש שלו.
שנים על גבי שנים שלא יכולתי לשמוע רעש של אופנוע לידי.
קמנו מהכביש וגם סבתא שלי הצליחה להתרומם. סבי הכניס את כולנו 
למונית וחזרנו הביתה. לא הגיע אמבולנס ולא נסענו לבית חולים.
הורי ששמעו מה קרה הגיעו מהר ולקחו את סבתי לבית חולים 
וכעבור מספר ימים היא נפטרה.
סבתא אניו האהובה. אני כל כך מתגעגעת אליה.
לפני כמה שנים הבנתי פתאום שלא קראו לה אניו. קראו לה רחל.
אניו זה בעצם אמא בהונגרית. אני שמעתי את אמא שלי קוראת לה אניו,
והיה לי ברור שזה השם שלה. אניו.
היא הגיעה משם. מאושוויץ. היא שרדה את התופת.
תמיד הייתי גאה בסבתא אניו ובסבא אפו. 
גאה בסבתא רחל ובסבא ניסן וכמובן בסבתא רבה ציפורה, 
שעל שמה אני קרויה. באנשים הגיבורים האלה, שאת תופת חייהם
לעולם לא נבין ולעולם לא נדע באמת מה הם חוו.
שנים רבות עברו ואני התבגרתי והבנתי שאני גאה לא רק בהם  
אלא באמא שלי ובאבא שלי. שניהם בעצמם דור ראשון לשואה,
כי הם חוו אותה על בשרם ושרדו והקימו כאן משפחה וחיים חדשים.
ערב יום השואה 2017
 יש ימים, כמו היום, שבהם אנחנו מבינים כמה כל בני האדם עדינים ושברירים, 
כמו פרחי המשי האלה, הנעים ברוח. יש ימים בהם הכאב מכה בכל הכוח.
הורי הם דור ראשון ולכן אני דור שני. 
 הסיפורים של סביי וסבתותי, של הורי, כמו של רבים רבים אחרים,
 הם לא יאמנו. גבורה והישרדות. פחד, אימה, עצב בלתי נסבל.
 בסוף יש המון שימחה ואופטימיות, תקומה בארץ חדשה,
 הקמת משפחה, התבססות, ילדים ונכדים. 
כל יום הוא חגיגה חדשה של חיים,
 של הושטת אצבע שאומרת: הנה לכם. 
לכם שרציתם במותי,
שרציתם בהכחדת המשפחה שלי, העם שלי. 
זה היום שלהם - לא של ניצולי השואה,
אלא של השורדים את השואה בגבורה ענקית.
של כל אלו שהצליחו לקום, כל אחד מהתופת שלו,
להתגבר ולשלוח שורשים לאדמה, גבעול, וניצנים, פרחים ופירות.
אני מדליקה היום נרות לכבודם. לכבוד המתים שסביבי ולכבוד החיים.
 אני גאה בכם ההורים שלי.
לזכרם של בני משפחות אבי ואמי, לזכרם של ששת המליונים.

אביב וקיץ 2017 של Tommy HIilfiger-טומי הילפיגר וג'יג'י חדיד

$
0
0
קלאצ'ונעליים לאביב/קיץ 2017
LOVE  - מעיל עור מהקולקציה החדשה, בצבע אדום כתום
לפעמים כל מה שצריך זה אהבה 💗
אצל טומי הילפיגר מזמן כבר הבינו שאביב וקיץ מכילים את כל התבלינים האלה:
אהבה, פרחים, צבעים עליזים, בדים נשפכים וגזרות נוחות ונעימות לגוף.
הקולקצייה חוגגת את החופש ומנציחה את שימחת האביב והקיץ שמגיע.
ההשראה לקולקצייה מגיעה משנות ה-60 העליזות ומנופי קליפורניה שטופת השמש 
ושדרות הדקלים שלה ושילוב עם מראות לונדונים של אמן הפופ הבריטי-קליפורני:
David Hockney (סרטון קצר ומאד מעניין על דייויד הוקני מחכה לכם בתחתית הפוסט).
קו הרטרו של הקולקצייה עוצב בהשראה של מסיבת גן פרחונית, חלום אמריקאי 
ואתלטיקה נוסטלגית. הפריטים מאופינים בנגיעות נשיות, הדפסים אקלקטיים 
צבעוניים, אזכורים אתלטיים וגזרות בסגנון וינטג'. מגוון הדפסי פרחים ופייזלי, 
פסי רוגבי בשילוב דגל ארה"ב והשפעות מעולם הקולאג'האמריקאי.
צבעים בהירים והדפסים רכים, צווארוני תחרה וכפתורי פנינה. המראה הכללי
 של הקולקצייה הוא מחווה אוטנטית לחליפות הקלאסיות המחויטות של שנות ה-60 ו-70. 
השפעות עבודותיו של דיוויד הוקני גם הן באות לידי ביטוי בגוונים עזים ואקסצנטריים.
פלטת הצבעים מתאפיינת בגווני אדום, כתום, זהוב, כחול, ירוק עז, לבן, וגווני פסטל עדינים. 
בואו נראה קצת מהקולקצייה הצבעונית:
מעט אקססוריז:
קולקציית TOMMYxGIGI 
הקולקציה המשותפת והייחודית של אייקון האופנה ג'יג'י חדיד וטומי הילפיגר,
הוצגה בבכורה עולמית על המסלול בוניס ביץ שבקליפורניה. יש בה בגדי יום יום,
פרטי הנעלה ואביזרים לנשים. הקולקצייה היא הפרשנות של ג'יג'י לסגנון המודרני
 שמאפיין את העיצובים של טומי הילפיגר וכן שילוב של קליפורניה וניו יורק.
הפריטים בקולקצייה נינוחים וקלילים ויש בהם הרבה עבודת טלאים, פסי רוגבי,
ג'ינסים וצבעי פסטל.
אני בחרתי בחולצה מתוקה מהקולקצייה של ג'יג'י חדיד. חולצה קצרה, בגיזרה
מאד נוחה וכבר לבשתי אותה מספר פעמים:
מביאה לכם, כמו שהבטחתי סרטון קצר ומאד מעניין, 
כתבה קצרה מתוך 'רואים עולם'על הצייר הנהדר דייויד הוקני:
*הקולקציות נמצאות כבר בחנויות המותג וברשת פקטורי 54.
* מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:

איך החלה עונת ארועי הקיץ ב'באר של סבא' ?

$
0
0
החגיגות ב'באר של סבא'התחילו!
מוזמנים לשמוע ברקע את הג'פסי קינגס, וכך לקרוא את הפוסט:

מתחם הארועים 'הבאר של סבא'פתח את שעריו לעונת החתונות,
בחגיגה מכסיקנית שמחה.
מי שלא מצוי בתחום עיצוב הארועים עלול לטעון שאין מה לחדש וארוע הוא
אותו ארוע, רק החוגגים משתנים. מנסיון אישי וידע מוקדם אני יכולה לערער
על המחשבה הזו ולספר לכם שב'באר של סבא'יודעים היטב את המלאכה
ושוב קיבלנו ארוע מיוחד במינו, גם עיצובית וגם מבחינת תשומת הלב
 המדוקדקת והירידה לפרטים הכי קטנים, אך הכל כך חשובים.
הצוות שמארגן את החתונות מגבש קונספט מיוחד לכל חתונה, לפי בחירת 
בני הזוג, והרעיון המוביל הוא יצירה של חוויה כוללת ומאחדת סביב 
אותו הקונספט. מגבשים שפה ייחודית לכל החלקים של הארוע - עיצוב ההזמנות,
עיצוב המקום עצמו, בחירת האוכל המוגש וצורת ההגשה שלו, בחירת העמדות
המיוחדות, המוזיקה לארוע ועיצוב מתנות ה-Give Away הנתנות 
לאורחים בסיום הארוע.
במקרה של ארוע בסגנון שאנחנו חווינו, שנקרא: 'Arriba'
הקונספט הוא כאמור, חגיגה מכסיקנית
*עיצוב -  בכל תחומי העיצוב של הארוע היה שימוש בשיטתה של מקרמה, בקרושה,
היו אלמנטים גאומטריים מכסיקנים מסורתיים, קקטוסים - גם בצמחיה וגם בכדים 
המקשטים, כלי טרקוטה, צמחים תלויים והרבה מאד פרחים.
*גרפיקה וטיפוגרפיה - הטיפוגרפיה הופכת לחלק בלתי ניפרד מעיצוב האירוע, 
כשהשימוש בטקסט הוא אלמנט עיצובי בפני עצמו. מוצאים את הגרפיקה 
והטיפוגרפיה במרכזי השולחן, בהדפסה על נייר, טקסטיל מפות, ושילוט. 
שימוש בפאטרנים וצורות גיאומטריות הלוקחות השראה מבדים 
מקסיקנים ואתניים, צבעים עשירים ולוק מרענן וקייצי.
*הקייטרינג והבר - גם הקייטרינג והבר, שתאמו לאופי המכסיקני היו צבעוניים מאד
תזזיתיים ועשירים בטעמים. המוצרים היו טריים וצבעוניים, היו טעמים וריחות של 
אוכל רחוב מכסיקני כמו - אמפנדס, נאצ'וס תירס, המבורגר עם תבשיל צ'ילי קון 
קורנה מסורתי, פופקורן מתוק וקרטיבים טבעיים.
בזמן הריקודים היו עמדות של אפטר פארטי, שנכנסה בין
הרוקדים ומגישה להם צ'יסרים והמבורגרים קטנים וכמובן אביזרים נלווים.
אני מביאה לכם תמונות שצילמתי בארוע, שהתקיים במתחם החיצוני והפנימי,
המקורה של הבאר של סבא. מקווה שתצליחו להרגיש את המוזיקה השמחה
בעזרת התמונות 😊  

עציצי טרקוטה ומקרמה, ברקע הארוע החיצוני 
פינת הרביצה המזמינה
באזור בר המשקאות היו שולחנות ערוכים 
עם פרחים ועם עציצים:
בדרך למתחם הפנימי של 'הבאר של סבא'צילמתי את החופות, 
את המרחבים והעמדות הססגוניים:
חופה פרחונית:
חופת מקרמה יפייפה:
פינות הסבה מפוזרות בכל מקום:
טיפוגרפיה מכסיקנית על השולחנות וערסלים באופק:
עמדת המשקאות הטבעיים, מים עם פירות וירקות:
תמונות המתחם הפנימי:
זרי פרחים מיוחדים על השולחנות:
סיפורי קיץ מתוקים:
אביזרים לחגיגה:
עמדה לצילומים:
והיתה גם עוגת חתונה, כזו שאי אפשר לשכוח:
על כל היופי הזה, על גיבוש הקונספטים המיוחדים, על העיצובים היפים אחראי
הצוות המוכשר של 'הבאר של סבא', ואני מביאה קישורים לכל אחד בנפרד:
*מינט דיזייןמותג עיצוב אירועים המתמחה באירועי קונספט ואירועים בהם מושם 
דגש  גדול על דיוק ופרטים קטנים. 
מינט דיזיין בפייסבוק
*המיתוגיהמותג עיצוב גרפי המתמחה במיתוג מדויק,
 מקיף ובוטיקי של אירועים מכל הסוגים. 
האתר המקוון של המיתוגיה
*Happy Daysמותג הפקת אירועים המתמחה בשירותי הפקה אישית 
לאירועים פרטיים ועסקיים כאחד. מזהים את הצרכים המדויקים של הלקוח 
החל משלב גיבוש הקונספט ועד הוצאה לפועל בכל אספקט אפשרי. 
דף הפייסבוק של Happy Days
היה ארוע מרהיב, הפקה מוצלחת מאד של כל צוות 'הבאר של סבא'
ויש לי הרגשה שכל מי שנכח שם הרגיש דגדוג קל וגעגוע לחתונה
שלו עצמו, באם הוא כבר נשוי, כמוני למשל.
* קישור לאתר של 'הבאר של סבא'
* דף הפייסבוק של 'הבאר של סבא'
כתובת 'הבאר של סבא':
דרך רבין, פתח תקווה.
*מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:
My Instagram
*עשיתי לכם חשק להתחתן? אם בכלל או שוב?
אשמח לשמוע!

עכו, כפי שלא הכרתם!

$
0
0
ספינות ודייגים בנמל עכו
הרבה שנים שלא בקרתי בעכו. ידעתי שהיא מתחדשת, ידעתי שחפרו וחידשו את 
אולמות האבירים ומנהרות הטמפלרים ובזה כמעט הסתיימה החקירה שלי. 
הכמעט, עליה אני מדברת היא מסעדת הדגים, שלטעמי היא הטובה בארץ, 
ונמצאת בעיר העתיקה של עכו, היא מסעדת 'אורי בורי'. זו המסעדה של השף 
הצבעוני אורי ירמיאס, שפתח ליד המסעדה שלו גם גלידריה משובחת - אינדומלה,
 ואת בית המלון הבוטיקי  - 'אפנדי'. 
האכלוסיה בעכו היא מעורבת: יהודים, ערבים נוצרים ומוסלמים, ועכו מזכירה לי מאד
את יפו, שאני כל כך אוהבת. יש לעכו ים, יש לה נמל, יש לה דייגים, יש לה מסעדות,
יש לה עיר עתיקה, יש לה שווקים ומתחמים ארכיאולוגים מעניינים. כל מי ששלט על 
הארץ שלנו, והיו רבים כאלה, שמח לכבוש אותה ולהשאיר בה סימנים.
כשהוזמנתי לסיור בעכו היה לי ברור שזו הזדמנות נהדרת להעמיק את המחקר
שלי על העיר המורכבת והמיוחדת הזו.
 חזרתי מעכו עם חוויות, עם הרבה תמונות, עם המלצות,
 ובואו נצא לדרך 👮
הגנים הבהאים
את הטיול שלנו לעכו התחלנו במקום יפייפה, רחוק מהים: בגנים הבהאים של עכו. 
רובנו היינו בגנים הבהאים של חיפה, ושם גם אני בקרתי.
השתתפתי שם בסיור מודרך קצר שבמהלכו סיפרו לנו שעכו היא העיר 
הקדושה לבהאים, כי בעכו חי בסוף שנותיו מייסד הדת הבהאית - הבהא-אללה,
ובה הוא נקבר. כיוון התפילה של הדת הבהאית הוא לעבר עכו, כמו שאצלנו ירושלים.
שכחתי מהסיפור הזה  עד שהגענו לעכו ולגנים  הבהאים הנהדרים שלה:
את התמונה הזו צילמתי מעבר לגדר הגבוה המקיפה את הגינה 
ואת בית האחוזה בה התגורר הבהא-אללה. 
הגנים הרחבים מקיפים את האחוזה ואת המקדש בו קבור מייסד הדת.
המון רוגע ושלווה יש בגנים האלה, המעוצבים בדקדקנות ומטופחים באופן
תמידי על ידי מתנדבים מבני הבהאים, המגיעים למקום למספר חודשים. 
לאחוזה ולמקדש ניתן להיכנס בימים ושעות קבועים, ולצערי אנחנו הגענו ביום 
שלא ניתן להיכנס - סיבה טובה להגיע שוב למקום היפה והרגוע הזה.
(אני אביא פרטים לגבי הגנים בתחתית הפוסט)
עכו - החומה המזרחית - ישן מול חדש
עכו - מוזיאון 'אוצרות בחומה', נמצא בחומה המזרחית של העיר,
במבנה היסטורי, ששימש את חיילי המשמר העותמנים
המקום הבא שאליו הגענו היה למוזיאון 'אוצרות בחומה'. המוזיאון המיוחד הזה
נמצא בחומה המזרחית של עכו העתיקה. אולמות המוזיאון החפורים בתוך החומה 
נוקו ושופצו והמוזיאון מחולק לשני אגפים. האגף הראשון מציג אוספים פרטיים
 של חפצים, המאורגנים לפי נושאים-ריהוט, תכשיטים, משחקי ילדים, מטבעות, בולים, 
כולם של אספן אחד, וכולם מסוף המאה ה19 ועד קום המדינה. יש גם תערוכות 
אוספים משתנות במקום ובימים אלה נמצאת שם תערוכה של אספנית בשם
 עלמא שראל, כשהנושא של התערוכה הזו הוא דמות האשה הישראלית. 
האגף השני של המוזיאון הוא שיחזור של שוק, הכולל אוספים של בעלי המלאכה 
שעבדו בשוק, כמו: חרש עץ, כובען, קולעת סלי קש, נפח ואפילו בית מרקחת עתיק
עם ספר תרופות. כולם מהמאה ה-19 ועד שנות הקמת המדינה.
בתוך המוזיאון - מבט לכיוון אגף האוספים
כלי הסנדלר (אני נכדה גאה לסנדלר) ופינה של צחצוח נעליים
בסיום הביקור במוזיאון נפשנו עם ראובן פילו, מנכ"ל חברת MORE 
חברת תיירות בוטיק, המתמחה בנושאים קולינרים בכלל ובפרט בסיורים בשווקים 
שונים בארץ. הם אלה שפיתחו את כרטיסי ה'יאללה באסטה' , עימם ניתן לסייר
בשווקים של מחנה יהודה, נצרת, הכרמל, לוינסקי, רמלה, לוינסקי ועכו.
 (על סיור עם הכרטיס שלהם בשוק של רמלה כתבתי כאן ). 
את כרטיס ה'יאללה באסטה' של עכו ניתן לרכוש באתר שלהם, או במלון 'רימונים 
חוף התמרים'. אם מביאים אוזניות יש אפשרות לסיור קולי מעניין.
ראובן לקח אותנו לסיור קצר בשווקים של עכו. מי שמכיר אותי וקורא את הבלוג
יודע שאני מאד אוהבת שווקים. אוהבת להסתובב בהם, לצפות באנשים שמגיעים
לקנות, במוכרים של השוק, להרגיש את האווירה, ולצלם את מה שאני מרגישה.
לעכו 3 שווקים עיקריים, כולם מקורים ונוחים מאד לסיבוב: 
* השוק הלבן -שקירותיו ו-64 חנויותיו מטוייחים כולם בלבן.
השוק עובר כיום תהליכי שיפוץ ורוב החנויות בו הופכות לממכר משקאות ואוכל קל.
* השוק העממישוק שאותו מוצאים בכל עיר - כלי מטבח, בגדים, חומרי ניקוי.
 * הבאזר התורכי- המתחם נבנה בסוף המאה ה-18 כשוק עירוני וננטש 
בשנת 1948 עם כיבוש העיר העתיקה על ידי צה"ל. בשנים האחרונות הוא שופץ 
והחל בו פריחה של חנויות קטנות של העלי מלאכה, מסעדות וברים.
'קוקושקה'בבזאר התורכי:
הבר/מסעדה של גיל ושירה רודיטי - 'קוקושה'
גיל הסביר לנו מעט על המסעדה הקטנה שלו בבזאר, שתינו בירה טעימה 
מאד של 'מלכה'וטעמנו ברבוניות. מקום שאני אשמח להגיע אליו שוב. 
מקום שבו אפשר לצלם חתול ישן הוא מקום רגוע
ציורי קיר על גבי בית מגורים, בקרבת הנמל
יצאנו מהבזאר התורכי והמשכנו לנמל הדייגים בעכו, 
למסעדת הדגים של השף עלאא מוסא: אלמארסא - ELMARSA. 
לשף עלאא עבר של לימודי קולינריה בדן גורמה חיפה, סו שף במספר מסעדות 
בארץ, 4 שנים עבודה בשבדייה במסעדות של כוכבי מישלן, עד שהחליט
לחזור הביתה לעכו ולהקים בה את מסעדת חלומותיו, מול הים.
טעמנו במסעדה דגים נהדרים ויין משובח:
הסנדביצ'ים הקטנים עם דגי האנשובי ( התמונה הקטנה מימין) 
הם מעדן יוצא מן הכלל 
 יצאתי לצלם את הים והסביבה שאני כל כך אוהבת:
הדייגים בפעולה
מעניין אותי מי הבעלים של הספינה הכי ורודה שראיתי מעולם💟
לאחר הביקור במסעדת אלמארסא הגענו למלון 'רימונים חוף התמרים'.
על רצועת חוף נקייה ויפייפה נמצא מלון 'רימונים חוף התמרים'.
המלון קרוב מאד לעיר העתיקה ועומדים לבנות ביניהם טיילת, לטובת כל מי
שאוהב לטייל ולראות מולו את השקיעה, לשתות משהו קר כשחם, וכוס יין בערב.
במתחם שבו נמצא המלון, ששופץ וחודש בשנים האחרונות, נמצא קאנטרי 
משוכלל, ספא מטופח, מרכז כנסים וארועים ושטחים נרחבים של דשא,
כסאות נוח ושמשיות שכולם משקיפים על הים ועל הנוף.
לרגע לא מעטים אפשר לחשוב שקפצנו לתאילנד, שבעצם אנחנו רחוקים
מההמולה של הארץ שלנו. אני חושבת שזו המטרה של כל חופשה.
חוף למנוחה ואם רוצים עם פעילויות, ים, אוויר טוב, אוכל טוב ונוף משובח.
הנוף ממלון 'רימונים חוף התמרים':
במלון כיבדו אותנו בארוחת צהריים טעימה מאד 
ואני מביאה לכם רק את הקינוח:
למי שהמתוקים בארוחה לא הספיקו ניתן היה להשלים את החסר בגלידריה 
המתוקה של אורי ירמיאס: אינדומלה, שנמצאת בקרבת המסעדה 'אורי בורי'.
 בתחילה הגלידה היתה קיימת רק במסעדה, ב-2011 נפתחה הגלידריה,
 לטובת מי שרוצה גלידה איכותית, שעשוייה מחומרים טבעיים.
אני טעמתי את גלידת התמרים ואת גלידת ההל. 
הגלידה הזו היא ביקור חובה  למי שאוהב גלידה!
גלידת תמרים וגלידת הל - הגלידה הכי טעימה שאכלתי בארץ
בקירבת הגלידריה נמצא חמם תורכי - 'חמאם גטאס', זה היה המקום האחרון 
שבקרנו בעכו, מקום מיוחד במינו. חמאם גאטס נמצא במבנה לשימור, 
מבנה יפייפה. החמאם נמצא בשתי קומות חפורות מתחת לפני הקרקע. 
החפירות ארכו כשנתיים והיו מלוות בפיקוח של רשות העתיקות. 
 תמונות מחמאם גטאס:
לפני מספר שנים קבלנו אבי ואני מתנה מאחותי היקרה, טיפול בחמאם תורכי 
בהרצליה. לשנינו זו היתה פעם ראשונה בחמאם תורכי. זו היתה מבחינתנו
חוויה בלתי נשכחת, לעולמים. לנו זה היה טיפול זוגי. נשכבנו על המשטחים 
החמים של החמאם, והטיפול הוא שילוב של הזרמת מים חמים וקרים, קרצוף הגוף 
בסבון מיוחד וזאת בשילוב עם מגבות וליפות.
אבי אהב מאד את הטיפול המשולב. אני הגבתי פחות טוב למים הקרים ולליפה
והתקפת הצחוק שחוויתי שם, לדעתי לא תישכח לעולם....
את החמאם בנה אמיל גאטס, שהיה איש הייטק וזה היה החלום שלו.
כיום עוזרת לו בניהול המקום אשתו ובנו. 
משך הטיפולים כאן נע בין שעתיים לארבע שעות, של חוויה מיוחדת במינה.
הסתיים הטיול שלי בעכו, ואין ספק שהצלחתי להעמיק ולחקור בה, כמו שלא
חקרתי במשך הרבה שנים. מה שעוד למדתי מהטיול הזה שאני רוצה לחזור
לעכו ולטייל בה שוב. לטייל בשווקים, לאכול במסעדות, ללון בה ולהרגיש
שאני בחופשה אמיתית.
להתראות עכו, עד לפעם הבאה

מביאה כאן מספר קישורים למקומות שטיילנו בהם:
* קישור לגנים הבהאים של עכו:
הגנים הבהאים בעכו
*קישור למוזיאון 'אוצרות בחומה':
אוצרות בחומה
קישור לאתרים, מסלולים, מסעדות בעכו:
עכו העתיקה
*קישור למלון 'רימונים חוף התמרים':
'רימונים חוף התמרים'
*קישור לחמאם גאטס:
חמאם גטאס

מקווה שנהניתם לטייל איתי בעכו ומקווה שעוררתי בכם חשק
לטייל בעכו ובסביבותיה.

גלריה פחות מאלף, אומנות רחוב וגרפיטי תל אביבי

$
0
0
אם מסתכלים מספיק טוב מוצאים דברים מעניינים
העיניים המצוירות, שמצאתי בבניין בפלורנטין
אני אוהבת ציור, אומנות, אומנות רחוב בכלל וגרפיטי בפרט. הפיד שלי באנסטגרם
 ובפייסבוק  מלא בגרפיטי, במשפטים, בציורים, בעבודות קטנות. מעניין אותי מה 
עובר לאנשים בראש כשהם מחליטים דווקא במקום המסויים הזה לצייר/ לרסס/ 
להדביק שבלונה, לכתוב משפט, שהגיח מהם החוצה. 
כאן, בבלוג לא כתבתי הרבה פוסטים ממוקדים על הנושא, אבל בכל הפוסטים של 
השיטוטים שלי בשוק הפשפשים, בעיר תל אביב, אומנות הרחוב היא חלק בלתי 
נפרד ממה שאני מצלמת, בעיקר בגלל שאני כל כך אוהבת סוג זה של אומנות.
בטיולי בברלין ובלונדון השתתפתי בסיורים של אומנות רחוב. אלה היו סיורים 
מרגשים, עם אומנות נפלאה ואני מתכוונת להעלות אותם לבלוג בקרוב.
בפוסט נפרד אביא סקירה מסודרת על המקורות של הגרפיטי, שנכלל בתוך אומנות
הרחוב, כן אזכיר בקצרה שאחת הדעות הוא שגרפיטי, כמו שאנחנו מכירים אותו
 בשנים האחרונות, החל בארצות הברית, כהמשך של מלחמות של כנופיות רחוב.
כל כנופיה היתה רושמת שמות, ומילים (TAG) וככה מספרת שהם היו שם קודם.
בהמשך הגרפיטי התפתח לציורי קיר בתחנות הרכבת התחתית, 
ובסצנה האמריקאית השתתפו לרגע ציירים מפורסמים כמו קית'הרינג וז'אן מישל
בסקייה. חשוב לי לציין ששני אלה הם יוצאי דופן, כי בדרך כלל אומני הרחוב 
והגרפיטי נשארים מוסתרים, עובדים בלילות וגם כשהם חותמים על עבודותיהם 
(כמו בנקסי, שעליו ארחיב בנפרד), דמותם לא נחשפת. בהפשטה ניתן לאמר 
שהגרפיטי נוצר כאמירה דעתנית, מתחת לרדר של הממסד, של ציורים, ביטויים 
ושמות על קירות, גדרות, מבני ציבור, ואם אמן הרחוב או הגרפיטי 
ייתפס בשעת מעשה, הוא יענש.
היופי של אומנות הרחוב בעיני, היא הדינמיות שלה, ההשתנות, התקשורת
בין המקום לאומנות שבו, לתקשורת בין האומנים והאומנות אותה הם יוצרים.
תל אביב, במיוחד בדרומה, התמלאה בשנים האחרונות האחרונות באומנות רחוב. 
אני מטיילת, לעיתים באותם מקומות, ומוצאת ציורים חדשים, אומנות רחוב חדשה.
אני חוזרת לאותו מקום והאומנות שהיתה שם, נעלמה. לפעמים יש שם ציור חדש 
או מילה שנוספה לציור הקודם. אני מצלמת הרבה, לפי הקריטריונים שלי,
 כמובן שלא את כל מה שמוצאת, וככה אני מרגישה קצת כמו אוצרת
של מוזיאון הרחוב, בו אני מבקרת ולמעשה בו אני חיה.
רחוב צריפין, תל אביב, סמטה קטנה שמתחברת לרחוב אברבנאל
 על גלריה 'פחות מאלף'שמעתי כמעט מיום שקמה, לפני כשלוש שנים, על ידי 
אלי אדרי וישראל פרץ. הגלריה הוקמה לשם הנגשת האומנות הישראלית 
לקהל הרחב ומכאן שמה: פחות מאלף, והכוונה לאלף דולר.
 האמן הראשון שהתפרסם על ידי הגלריה היה בזוקה ג'ו,  שעליו כתבתי כאן .
כשהוזמנתי לביקור בגלריה, שנמצאת ברחוב אברבנאל בתל אביב, 
שמחתי להגיע מכמה סיבות. הראשונה היא שרציתי לראות מקרוב את הסניף 
המקורי שלה, (בסניף שקם לפני כשנה בדן דיזיין סננטר כבר ביקרתי), 
וסיבה שניה היא שהאזור בו נמצאת הגלריה, דרום תל אביב, הוא מהחלקים 
המעודפים עלי לשיטוט וצילום.
כיום הסטודיו של בזוקה ג'ו נמצא בצמוד לגלריה 'פחות מאלף'וכמעט אין 
בגלריה ציורים שלו, כיוון שמחירי היצירות שלו האמירו מעל ה-1000$.
כשהוקמה הגלריה הסתובבו בעליה, בין השאר בדרום תל אביב והסביבה
בחיפוש אחר אומנים ישראלים, כדי להציג עבודות שלהם בגלריה החדשה.
כיום רבים מהאומנים היוצרים בדרום העיר מוצגים בגלריה וגם אומנים שהם
אומני רחוב וציירי גרפיטי. בהמשך הפוסטמ אביא לכך מספר דוגמאות. 
הדואליות הקיומית הזו גם אמן רחוב וגם אמן שמוצג בגלריה, 
מצביעה על המורכבות של אומנות הרחוב. אתה יכול להיות אמן ידוע, לחתום 
על יצירותך ולמכור יצירות בגלריה, ואתה יכול להיות אמן, שיצירותיו כבר
 מזוהות, אם על ידי טכניקה מסוימת ואם על ידי אלמנטים דומים,
 החוזרים בציורים, ולהשאר ברחוב בלבד.
הרחוב מקבל את כולם, באהבה: את הידועים ואת הידועים פחות.
- יצאנו מתוך הגלריה לסיור אומנות קצר, שבו ראינו מספר אומנים, שמציגים
גם בגלריה. הסמטאות הצרות היוצאות מרחוב אברבנאל מערבה: צריפין, 
המשור, המחוגה, הנגרים ועוד סמטאות ביניהן, כל אלו מלאות בגרפיטי - 
בצבעוניות עזה, רובו במילים, חתימות של שמות ומעוטו בציורים ובמשפטים. 
הסמטאות האלו נקראות sketchbook, פנקס הסקיצות של האמנים. 
כאן 'מותר'לקשקש על גרפיטי של משהו אחר, לכסות בציור חדש ציור ישן
(גם אם הוא בן יום). ה'חוקים'כאן שונים מה'חוקים'הלא כתובים של אומנות
 הרחוב, האומרים שלא עולים על ציור/משפט וכל סוג אומנות אחרת, 
שאמן אחר כבר הניח ברחוב. 
הסמטאות מלאות בגרפיטי, אני אוהבת לצלם מתוך הגרפיטי בעיקר ציורים
בעלי משמעות בשבילי. אני משתדלת למצוא דמויות או ציור מורכב כלשהו.
מעט תמונות מהסמטאות שצילמתי:
הנגרים, הסנדלרים, בעלי המוסכים, בעלי החנויות, בתי הקפה, כולם כאן
קיבלו בהבנה את נושא אומנות הרחוב המתפרצת עליהם מכל עבר.
 אני בטוחה שחלקם קיבלו אותה גם באהבה, נוסף על ההבנה. 
כל ראשי העיריות והשרותים המוניציפלים כבר הבינו את ההדדיות שמייצרת אומנות
הרחוב. נוצר דיאלוג בין האומנות ובין בעלי הרכוש, דיאלוג שיצר יחס, שניתן לכנותו
סלחני כלפי האומנים. מהות הדיאלוג הוא ביחס החדש שנוצר בעיר, בחלקיה שהיו 
פחות מתוירים ופחות מבוקשים, ובזכות אומנות הרחוב הפכו למבוקשים. רבים
באים לטייל בהם, נערכים סיורים מודרכים, צלמים באים לצלם, וכולם נהנים. בתי קפה
חדשים נפתחים, מקומות בילוי זוכים לפריחה, אומנים זוכים לסיבובי גלריות, מאנשים
שלולא אומנות הרחוב שמתרחשת במקום, לא היו מגיעים לשם.
עקב היחס הסלחני, עבודות האומנות, הגרפיטי, לא נמחקות, וגם כאשר יודעים
מי הצייר לא יגשו אליו הביתה בבקשה שיסיר את אומנותו מהקיר, ואו להגיש לו קנס.
האומנים יודעים שאם ייתפסו בשעת פעולה כן ייקנסו, ולכן הפעילות נעשית בדרכ
בחשכה, אך באופן כללי כולם עוצמים עיניים כי כולם מרוויחים.
בגלריה 'פחות מאלף'בוחרים את האמנים בקפדנות רבה, מזהים את הפוטנציאל 
שלהם ואת החיבור שלהם לקהל. בגלריה מציגים בו זמנית 150 אומנים מוכרים
 יותר כקדישמן, אביבה אורי, יאיר גרבוזף בזוקה ג'ו ואחרים בראשית דרכם. 
לעיתים הם מתגלים בגלריה והתצוגה כאן הופכת לקרש קפיצה מקצועי עבורם.
- אני מביאה מעט דוגמאות לאמני רחוב שמציגים בגלריה - את עבודתם בגלריה
ואת עבודתם ברחוב.

מיוריאל כהן - אומנית קנדית שחיה ויוצרת בפלורנטין. תמונות מהגלריה:
תמונה של מיוריאל בפלורנטין:

DIOZ - אמן מוערך, בוגר בצלאל במגמה לאנימציה, חי ועובד בפלורנטין. תמונה בגלריה:
ציור של דיאוז באברבנאל:

עדי סנד - אדריכל, פסל, צייר ואמן גרפיטי. הדמויות המוכרות שלו הם הקפסונים, 
שבעיני הם משגעים ואני רודפת אחריהם בכל תל אביב.  יש כבר לא מעט, 
ואני מתכוונת להביא לכם אותם בפוסט נפרד 😊
עבודה של עדי סנד בגלריה:
קופסון קטן של עדי סנד מוקף אומנות רחוב מעל הספסל של פלורנטין:
בגלריה 'פחות מאלף'מציעים כעת גם שירותים של 'אוצרות עד הבית'. 
מבחינת הגלריה זה כלי מקצועי שמאפשר הכרות והתאמה אישית של 
טעם הלקוח לאומנות המוצגת בגלריה.
 השירותים ניתנים גם לקהל פרטי וגם למסחרי.
צילומים מגלריה 'פחות מאלף':
תם סיורינו בגלריה 'פחות מאלף'. אני מקווה שגרמתי לכם רצון להגיע לגלריה
ולראות במו עיניכם אומנות ישראלית חיה ובועטת.
נוסף על כך מקווה שעשיתי לכם חשק לטייל בתל אביב, ובכל מקום בו אתם 
מסתובבים ולחפש את אומנות הרחוב. היא קיימת, היא חיה והיא נפלאה!
- ספרו לי על המקומות בהם אתם אוהבים להסתובב ולצלם אומנות רחוב.
- פוסטים נוספים, שיוקדשו לאומנות רחוב בכלל 
וגרפיטי בפרט, יפורסמו בקרוב.
*כתובת הגלריה: רחוב אברבנאל 60, תל אביב.
*סניף נוסף נמצא בדן דיזיין סנטר, לח"י 2, בני כרק.
(סניף נוסף עומד להיפתח במתחם העיצוב סוהו בפולג).
*קישור לעמוד הפייסבוק של הגלריה:
גלריה 'פחות מאלף'
*מוזמנים לאנסטגרם שלי, 
לעוד אומנות רחוב ותמונות מרתקות בנושאים שונים:
My Instagram

ה.שטרן מתחברת לטבע עם קולקציית זרי הדפנה COVERED WITH LAURELS

$
0
0

קשת של עלי דפנה 
קוד הלבוש היה לבן וזהב, מתקבל על הדעת כשזו השקה לקולקציית תכשיטים חדשה
של ה.שטרן. קולקציית COVERED WITH LAURELS
הקולקציה עוצבה בהשראה של זרי דפנה, שהיו מקבלים המנצחים
בתחרויות ובארועים שונים. קראתי קצת על גיבורי הפרשה (מהמתולוגיה היוונית) והסיפור 
בקצרה הוא שאחרי סיכסוך קל בין ארוס - אל האהבה (מי מסתכסך עם אל האהבה??) 
לאפולו -אל השמש/האור/הנבואה/ היופי והמוזיקה (וגם חתיך, לפי הפסלים), 
שלח ארוס חץ לדפנה - נימפת היער היפייפיה (הנימפות היו שיכות לפמלייה של ארטמיס 
וכולן נשבעו לבתולין נצחיים). דפנה, שלא יכלה, כמובן, להעינות לחיזוריו הנמרצים של אפולו
אחריה, התפללה לפניוס - אל הנהר (ואביה) שיעזור לה. העזרה הגיעה בכך שפניוס 
הפך אותה לעץ הדפנה. האמונה אומרת שמאז עץ הדפנה על עליו העדינים הפכו 
לקדושים בעיני אפולו ומאז בכל תחרות או ניצחון היו מניחים על ראשי המנצחים זרים 
ששזרו מענפים ומעלי הדפנה. בכל כיבוש, בכל ניצחון זה היה סמלם של המנצחים.
עם השנים, רצו המלכים והשליטים שזרי הדפנה ימשיכו את חייהם על ראשם, לא כזרים
נבולים ואז החלו ליצר זרי דפנה מזהב, והם החלו לשמש ככתרים.
כשהחלו המשחקים האולימפיים ביוון, משמעות זרי הדפנה התעצמה והפכה גם לסמל
של שלום ואחדות, לא רק לניצחון.
עם השנים נודעו לעלי הדפנה גם שימושים פרקטיים יותר: עלי הדפנה המיובשים 
משמשים לבישול ואפיה, ניתן לחלוטם ואז הם מקלים על כאבי בטן 
וניתן ליצור שמן מהעלים שמקל על כאבי אוזניים.
עלי הדפנה בקולקציה החדשה של ה.שטרן
תכשיטי הקולקציה -COVERED WITH LAURELS (בתרגום חופשי הפרוש 
הוא 'מכוסה בזרי דפנה) מעוצבים בצורה של עלי דפנה עדינים, העשויים מזהב צהוב
של 18 קראט, חלקם משובצים ביהלומים, והיא כוללת צמיד, 4 זוגות עגילים, טבעת
אחת ושרשרת. מתכשיטי הקולקצייה החדשה:
צילום: דייויד וויליס
ההשקה נערכה במועדון 1947 והתפאורה היתה של מסיבה מפוארת בסגנון יוון ורומא
 עם ווילונות לבנים נשפכים, כדי חרס גדולים, פסלים של ראשי קופידונים והרבה זרים 
ירוקים בשילוב עלי דפנה מיובשים. אתם יכולים לראות בעצמכם:
בארוע הופיעה שרית חדד, בלבן הריוני:
נוסף על הקולקציה החדשה שה.שטרן משיקה, חודש יוני הוא גם החודש של 
ארועי ה- GOLD RUSH, שבמסגרתם אפשר להחליף זהב ישן, שברשות הלקוחות,
לקבל תמורתו זיכוי - בשווי הגבוה ב-25% משווי הזהב בשוק ולרכוש תכשיט חדש
של ה.שטרן. ארועי ה - GOLD RUSH יתרחשו בתאריכים הללו:
קניון ארנה הרצליה: 12-16/6
קניון עזריאלי תל אביב: 19-23/6
שדרות ממילא ירושלים: 26-30/6
*קישור לדף הפייסבוק של ה. שטרן:
H.Stern 
*אם אתם רוצים לדעת מהיכן השימלה הלבנה שלי אתם מוזמנים להיכנס 
לכאן
*מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:

המכירה הגדולה של SOHO - כמו להיות בחנות ממתקים ענקית

$
0
0
ההזמנה למכירה הגדולה ומה קניתי 😊
יום חמישי הוא היום האהוב עלי בשבוע בעיקר כי הוא מתחיל את סוף השבוע - הסופ"ש.
לפעמים זה יום של בית, של סידורים והכנות לקראת הסופ"ש, ולעיתים הוא דווקא
 יום שמכיל בתוכו סיורים, טיולים וכמו ביום חמישי הזה, הגעה למכירת העודפים
 הגדולה של: SOHO Collection.
מדרום תל אביב הצפופה, עברה המכירה למתחם של החברה בראש העין. אני גרה
 בשכונה תל אביבית צפונית, והיציאה לכביש 5 המוביל לראש העין, היא מהירה,
 והידיעה שיש במתחם חניה היא יתרון בולט.
הגענו כמה בלוגריות ועוד חברות למרלוג של סוהו, ובעצם זה הרגיש כמו שהגענו
לחנות ענקית של ממתקים. ההרגשה שהנה פינינו לנו זמן איכות לקשקש, להסתובב
עם עגלת סופר ולבחור בין אלפי המוצרים שבמבצע - מה לשים בתוך העגלה.
איזה כיף ואיזה אושר. אני מאמינה שכל מי שמגיע למכירה של סוהו מרגיש ככה.
בסניפי המותג הכל ככ מסודר ומאורגן, וכאן הכל פרוש על מדפים, מתחבא בתוך
 הקרטונים של המציאון, פרוש על הריצפה בתצוגה מושכת.
ככה נראה המרלוג ממבט על:
כמעט כל המגוון שנמצא בחנויות הרשת נמצא כאן בהנחות גדולות, 
של 50%-70%. בין המותגים שניתן למצוא במכירה:
 Joseph Joseph (הכלים והגדג'טים שלו נמצאים אצלי במטבח באופן קבוע: סיר האורז,
מייבש הכלים, הכלי לסבון הכלים, כלי הגשה ועוד). המותגים Hellolu, Mastrad,
פרטי הבית המקסימים מדנמרק - Lexon, Kanken, Contigo, Bloomingvile 
והמותג האהוב עלי, לאחרונה, Umbra - מותג קנדי שמייצר מגוון גדול של מוצרים
 מעוצבים לבית. 
rose gold מכל עבר ובמראה משתקפים כסאות הפנטון הצבעוניים.
יוסף יוסף 
קופסאות אוכל, תיקים, כוסות. אני רוצה לקחת הכל
תיקי אוכל השומרים על קרור. עולם הילדים, אבל בעצם זה עולם השייך לאמהות
בלומנגוויל - זהב, רוז גולד, ורוד, תכלת ושעם.
פחים צבעוניים
קופסאות עץ צבעוניות
מה מסתתר בתוך קופסאות הביצים? צריך רק לפתוח ולהציץ
מציאון - ביליתי בו יותר משעה. חיפשתי ומצאתי כל מיני דברים.
המון תיקים והעגלה שלי מתמלאת
זהו, ליד הקופות התיישבתי, הייתי חייבת לנוח
בכל פעם שאני נמצאת בקניון כלשהו, או במתחם התחנה אני נכנסת לסניף של סוהו.
תמיד אני בודקת מה חדש, מה הגיע, מה הפטנט הנחמד שאני יכולה למצוא, 
ואני מוצאת. כשהגעתי למכירה קיוויתי למצוא פריטים שאני אוהבת, שכבר אהבתי
ובמחיר מצויין. כדי לקחת את הקניות שלי בקשתי עזרה וקיבלתי מבחור צעיר, ששמח
ללוות אותי לאוטו. חזרתי מלאת שקיות, ואני רוצה להראות לכם את הפריטים החדשים
 שלי, כפי שכבר סידרתי אותם בבית:
מדפים מברזל שחור של Umbra עם כוס עץ לעציץ את הכדים של בלומינגוויל 
רכשתי בהזדמנות קודמת.
מעמדים מוזהבים לעציצים -לעפרונות, למה שמתחשק - של Umbra
מעמד מוזהב לתכשיטים של Umbra (גם כשאני לא מתכוונת, בסוף היד שלי
מושטת אל החפצים שלהם), מצא את מקומו על השידה שליד המיטה שלי.
שרפרף הבטון היפייפה ישמש אותי גם כשולחן צד, בעיקר בחדר העבודה, לידי.
הוא כבר שימש אותי לקפה של אחר הצהריים.
קופסאות קרטון קשיחות בצבעי שחור ולבן. לחלקם כבר מצאתי מקום, לשאר אני אמצא.
ו2 פריטים אחרונים להפעם: לוח שיש קטן (חובה בכל בית) וקלמר עם תפס בצד,
כדי לא לאבד עטים, סרגלים, דברים קטנים בתוך התיק, שאני נוטה לאבד:
המכירה להיום הסתיימה.
המכירה מתקיימת במרלוג - במחסני החברה, באזור התעשייה 'נוף הארץ',
שליד ראש העין. בוויז צריך להכניס "מכירת עודפים קולקשן".
שעות וימי המכירה שנותרו:
*שישי 16.6 בין השעות 09:00-16:00
*שבת 17.6 בין השעות 10:00-19:00
*קישור לאתר החברה:
סוהו - SOHO
*דף הפייסבוק של סוהו:
SOHO בפייסבוק
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

המלון הורוד נפתח - מלון נורדוי המחודש

$
0
0
- אז : 1925 - נפתח מלון ופנסיון נורדוי, וכמו שמציינת הפרסומת ההיסטורית למלון:
"המלון מסודר ע"פ התנאים הכי מודרנים והגיינים, מקלחת בכל חדר וחדר".
- היום: 2017 - נפתח מחדש, כמלון בוטיק, לאחר שימור מיוחד ושחזור:
המלון נמצא מול הכניסה למדרחוב השוקק ומלא החיים והצבע של נחלת בנימין.
את המלון ההיסטורי תכנן יהודה מגידוביץ, אדריכל שהיה גם מהנדס העיר הראשון
 של תל אביב. הבניין נבנה בשנת 1925, בסגנון אקלקטי, שהיה נפוץ בתל אביב של
שנות העשרים. זה אחד הבנינים המפורסמים של תל אביב, הוא צולם ללא הפסקה
ושימש כבית מלון לאורך כל שנותיו.
הפינה הזו של גרוזנברג ונחלת בנימין, מול הכניסה למלון, מלאה כיום בצבע. 
 היצירתיות של המדרחוב ממשיכה הלאה, לתוך רחוב נחלת בנימין ולתוך המלון היפה. 
הכניסה למלון גם היא צבעונית, כמו הרחוב שמוביל אליה:
נכנסים דרך שער הברזל ועוברים דרך פרוזדור צר, המוביל לכניסה למלון:
(המדבקות הצבעוניות שעל החלונות החיצוניים בקומת הכניסה מסתירים את
המסעדה שכרגע מוקמת בקומת הכניסה. אורחי המלון מקבלים לארוחת הבוקר 
שוברים לבתי הקפה שסביב המלון).
- מבט לעבר מנורות הלובי הסרוגות: עיצוב של אריאל צוקרמן, שאחראי על גופי התאורה במלון.
 לי המנורות הסרוגות נראות כמו הברקה עיצובית, ומצאתי בהן קישור של המלון לרחוב ממנו 
צומח,  כי מול הכניסה למלון ניצבים העצים הסרוגים. 
הלובי החם והנעים, שממנו יציאה החוצה לחצר סגורה:
החצר הקטנה, ממנה יש יציאה לחדר המדרגות ולמעלית
עלינו לראות את הגג של המלון ואת החדרים. הגג לא גדול, כי בכל קצה שלו ישנה 
מרפסת אינטימית ל2 הסוויטות של המלון. בחלק שנשאר ישנן מיטות ושמשיות, נדנדה 
זוגית וג'קוזי קטן ונעים שמשקיף על הנוף העירוני:
הצצה למרפסת אחת הסוויטות:
כל חדר מקבל שמפניה וכוסות ומוזמן אחר הצהריים/ערב לעלות לגג ולהינות מהבריזה
התל אביבית. לשאלתי, אין כאן בר רועש ודי ג'יי, בשל הרצון של בעלי המלון וההנהלה
 שלו, לשמור על שלווה ואינטימיות של אורחי המלון. יין טוב, קצת שמש ובריזה,
מרחיבים את לב האדם💚
נוף מגג מלון נורדוי
מה שעוד מרחיב את נפש האורחים ואת ההרגשה הטובה שלהם היא מבנה כיפת הפעמון
 הכסופה, שנמצאת על הגג. כאן נמצא חדר ובו מתבצעים טיפולי ספא זוגיים.
 (חלק נוסף של הספא נמצא במרתף המלון). למבנה עם הכיפה הזו יש סיפור עיצובי, 
שמקורו בטעות  עיצובית נחמדה. המבנה עם הכיפה תוכנן ושימש כחדר כביסה, וגג המבנה 
תוכנן כפעמון כסוף עם שפיץ. השפיץ, העשוי מעמוד ברזל גבוה הובל לארץ באוניה.
 הכבודה הגיעה, הבנאים הניחו את העמוד על הכיפה הכסופה. בקצה העמוד היה כדור ברזל, 
שהונח שם כדי לשמור על קצה העמוד כדי שלא יישבר באוניה. הבנאים, שלא ידעו זאת, 
הניחו שכך תוכנן העמוד והשאירו את הכדור על כנו. קיבלנו שפיץ לכיפה עם עמוד, 
טעות של בנאים, שהפכה עם השנים לסימן ההיכר של מלון נורדוי. (אורן פסקל, אחד 
משלושת היזמים השותפים: גיא ברטל ובן ברוורמן, סיפר לנו שכשם שהם מדגישים
 שזה המלון הוותיק בתל אביב, כך הם גם החליטו לשמור על שם המלון ההיסטורי - 
נורדוי - שזה ההיגוי של נורדאו באידיש).
כיפת הפעמון של מלון נורדוי והספא שנמצא בפנים
מהגג עברנו לאחת הסוויטות ולמספר חדרים. מלון הבוטיק מכיל 2 סוויטות גדולות, 
שנמצאות, כאמור על בקומת הגג, ועוד 18 חדרים. על עיצוב הפנים אחראי האדריכל 
עומר לייכטר, שהבין את חשיבות שימור הזיכרון ההיסטורי של מקורות ההשראה של המלון. 
בלובי, בחדרי המלון, על הגג, עיצוב הפנים מכבד את ההיסטוריה של המלון, אך שומר על
עדכון עיצובי המתאים לימנו. בניין המלון הוגדר כ"בניין לשימור בהגבלות מחמירות", 
ועל מלאכת השימור הופקד המשרד של 'אמנון בר אור -טל גזית'. במלון שומר חדר
 המדרגות עם ציורי הקיר המקוריים, שוחזרו החזיתות המרשימות של המלון ושופץ
 מבנה הכיפה. לכיוון רחוב גרוזנברג נבנה אגף חדש. בזכות התוספת החדשה חדרי המלון, 
לא רק הסוויטות רחבות ידיים ונותנים הרגשה נעימה של בית של פעם, אבל מודרני,
כזה אני מוכנה לעבור ולגור בו היום. בכלל בכל הסיור שלנו בחדרים היתה הרגשה מאד
נעימה וביתית. לא היתה הרגשה מנוכרת, שלעיתים מרגישים בבתי מלון חדשים.
אני דמיינתי את עצמי נכנסת לבית של סבי וסבתי בבודפשט שלפני המלחמה. 
בתקרות החדרים נשמר הגובה הכמעט מקורי, הרצפות כוסו בפרקטים מעץ אלון, 
בדוגמא שהיתה נפוצה בשנות ה20: אדרת דג. בלובי יש פרקט בדוגמת ורסאי - 
שתי וערב. בלובי ובכל החדרים תלויים ציורים מאד יפים של הציירת רחל טימור.
הציורים מראים את החיים בתל אביב בשנותיה הראשונות, והייחוד שלהם הוא שהיא
 ציירה את הציורים בהשראת צילומים מה'צלמנייה'.
חדר המדרגות שעבר שימור מחמיר:
סלון באחת הסוויטות:
מעבר לחדר המקלחת:
תשומת לב לפרטים הקטנים:
תמונות נוספות מהחדרים:
מראה מהמרפסת של החדר
מרפסות קטנות פונות לחצר הפנימית
פינה בחצר הפנימית:
לוח פעמונים גדול מקשט את אחד מקירות החצר הפנימית
יצאתי מהמלון לרחוב נחלת בנימין וצילמתי מול שער הכניסה/יציאה מהמלון את 
העצים הסרוגים: פרויקט דרום תל אביבי של האומנית ליזה דלוקין - מאמא לי
מקווה שנהנתם לסייר איתי במלון החדש והיפה הזה.
בשנים האחרונות נפתחו בתל אביב מספר מלונות בוטיק. כולם נמצאים בלב
 של תל אביב, לאו דווקא ליד הים. כל אחד מבתי המלון האלה מעניק חוויה אחרת
למי שמגיע להתארח בהם. אני אוהבת את הסגנון הזה של בתי המלון.
לי הם מעניקים הרגשה של בית, הרגשה של חום ושל רצון לחזור אליהם.
- כתובת מלון נורדוי:
נחלת בנימין 27, תל אביב
(גרוזנברג-פינת נחלת בנימין)
* ספרו לי אם אהבתם את הסגנון הזה, אם אהבתם את השימור והעיצוב.
אשמח מאד לשמוע בתגובות את דעתכם!
* אשמח אם תעקבו אחרי באנסטגרם:
My Instagram

מרי אלן מתיוס מפזרת עלינו אבק של כוכבים

$
0
0
ההזמנה לתערוכה נראתה ככה:
מרי אלן מתיוס - Mary Ellen Matthews צלמת הבית הרשמית של תוכנית 
הסאטירה האמריקאית  Saturday Night Live  - או בקיצור-SNL הגיעה
לארץ לתערוכת צילומיה, ששמה: EXTRAORDINARE PEOPLE.,
צילומי התערוכה הם פורטרטים של אנשים שהפכו עוד בחייהם לאייקונים, כפי שמרי אלן 
הנציחה אותם לפני ואחרי צילומי התוכנית. התמונות הומוריסטיות וצבעוניות מאד.
את לידי גיגה היא הפשיטה והלבישה עם גיטרה:
 היא חשבה הרבה זמן איך לצלם את דונלד טרמפ, שאז עדיין לא רץ לנשיאות ארה"ב.
 ולבסוף עלה בה הרעיון לצלם אותו מתיז ספרי זהב על בלוריתו המפוארת.
 (בראיון שלה עם העיתונאית סמדר שיר סיפרה מרי אלן כי היא חיברה בין הנקודה 
הרגישה של טרמפ, לדעתה, והיא שערו לבין עושרו הרב, וכך יצרו בשבילה 
ספרי מוזהב, שטרמפ התיז על שערו וכך הוא הצטלם). 
מה שברור הוא שאיש לא עומד בפני הקסם שלה, בפני ההומור והרעיונות 
המיוחדים שלה, כולם נכנעים בפני הרצונות שלה, כשהם עומדים מול עדשת 
המצלמה שלה. הרזומה הצילומי שלה כולל תעוד מספר עצום של אנשים, מכל 
התחומים שבאו להתראיין לתוכנית , שצוחקת כמעט על כל נושא שבעולם. היא צילמה 
כוכבי פופ כמו ברונו מרס, מיילי סיירוס, ג'סטין טימברלק, פוליטיקאים כמו טרמפ, 
אל גור, ג'ורג'בוש, ג'ון מקיין. היו ספורטאים, אלילי רוק כמו מיק ג'אגר, ניל יאנג,
להקת U2, והרשימה ארוכה ביותר.
השחקן פיטר דינקלג', הלוא הוא טיריון לאניסטר ממשחקי הכס:
מרי אלן מתיוס גדלה באזור ניו יורק (ניו ג'רזי) ואת קריירת הצילום שלה החלה 
בתעשיית הקולנוע והמוזיקה. בשנות ה-90 ראו את העבודות שלה בתוכנית
 הסאטירה SNL, והציעו לה להצטרף לתוכנית ולצלם בה את הפורטרטים של
 משתתפי התוכנית. מאז היא שם, יותר מ - 18 שנים, מצלמת במרץ.
מרי אלן מתיוס, כפי שנתפסה בעדשת המצלמה שלי:
יש גם מעט ידוענים ישראלים שעמדו מול מצלמתה ביניהם צביקה הדר:
מחר מסתיימת התערוכה, שמוצגת המרכז נווה שכטר בנווה צדק.
יש לכם עוד זמן לשוטט בנווה צדק היפה ולקפוץ לתערוכה המרתקת. 
בדרך לתערוכה הלכנו ברחוב שלוש, שאני מאד אוהבת. יש בו חנות עיצוב 
נהדרת ובתים שאני כל הזמן מסתכלת עליהם ומדמיינת מי גר בהם. בדרך מצאתי
גרפיטי שממש קרא לי למצלם אותו:
צאו למרפסת הגדולה של הגלריה, תשקיפו על הנוף, אולי תשתו גם מים 
של פרייה - PERRIER, נותן החסות של התערוכה.
 (פרייה -מותג המים המנרלים המוגזים, שמקורו בצרפת, והפך עם השנים 
למותג שמשתף פעולה עם הרבה אומנים במיזמים שונים).
אבי ואני צפינו בתערוכה ולאחריה ישבנו במרפסת, ונהננו מהערב שירד עלינו לאט.
אני הרגשתי שאולי לא נסעתי השנה לסוהו במנהטן, אבל אבק הכוכבים הגיע גם אלי.
*התערוכה מוצגת בגלריה של מרכז נווה שכטר, שלוש 42, נווה צדק, תל אביב.
*שעות התערוכה הן 9:00 - 17:00
*התערוכה מסתיימת ביום חמישי ה29/6.
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:

888888888888888888888888888888888888
שמחה לחגוג איתכם היום את יום ההולדת 7 
של הבלוג!!
מאחלת לי שאמשיך ליצור בבלוג תכנים שתאהבו לקרוא 
ויהיו בעלי ערך ומשמעות ושאוכל לתת ולקבל השראה
כמו שהצלחתי עד היום, מכל מה שסובב אותי.
מאחלת לבלוג שאתם הקוראים האהובים תמשיכו לעקוב אחריו,
 במסירות, כמו שעקבתם עד היום.
למצטרפים החדשים אני מוסרת תודה ומקווה שתאהבו
את מה שאתם מוצאים כאן! 
מקווה שנוכל לחגוג תמיד!
באהבה רבה ציפי
888888888888888888888888888888888888


יום הולדת 7 לבלוג: מחשבות ושימחה רבה!

$
0
0
הבלוג חוגג 7 שנים 
 מצרפת לכם שיר עם מילים שגורמות לי
 לחשוב על העבר, ההווה והעתיד:
Ed Sheeran - Castle On The Hill
יוסף היה פותר החלומות של המלך פרעה. יוסף היה טיפוס מיוחד במינו,
האחים שלו לא יכלו לשאת אותו, את המראה, את ההתנהגות שלו, והסוף
ידוע, הוא הגיע למצריים ובדרך לא דרך חי בחצר המלך פרעה.
בין כל שאר החלומות יוסף פתר לפרעה את חלום 7 הפרות. בקצאה רעו
על שפת היאור 7 פרות שמנות ויפות ואז הגיעו 7 פרות רזות ולא מאד יפות,
 (אידאל היופי משתנה ללא הרף, זו דוגמא נהדרת לכך שבעבר עב בשר
היה אידאל היופי, לעומת זמננו אנו, שלהיות דק כגבעול הוא היופי בהתגלמותו 😊).
בסוף החלום הזה בלעו הפרות הרזות את הפרות השמנות
(אני מניחה שהן היו רעבות).
חלום פרעה מדבר על 7 שנים טובות ורעות, שיבואו אחריהן, אלא אם כן 
יחולו כמה שינויים בממלכה. הבלוג שלי קיים כבר 7 שנים. נכתב, מצטלם,
מעלה דיונים, כותב ביקורות. ממחר מגיעות שנים רבות וחדשות.
אני מעלה את החלום כאן לא כדי לדון בו ובפרושיו הרבים, אלא כי אפשר להתעלם 
מהמספר הזה - 7 שנים, מספר שיש לו הקשרים מעניינים.
זר פרחים לכבוד יום ההולדת: 7 פרחים ואחד לשנה הבאה
למספר 7 יש ביהדות מקום מיוחד במינו, מכל המספרים בעולם.
תראו כמה דברים מענינים על המספר 7:
"שבת-היום השביעי ,שבעה רקיעים,שבעת קני המנורה, שבע יבשות,שבעה תווים במוסיקה, 
שבעה פתחים בראש האדם, שנת שמיטה,ספירת העומר- שבעה שבועות, 
פסח-שבעה ימים,סוכות-שבעה ימים,אבלות-שבעה ימים,את חומות יריחו הקיפו שבעה ימים
 שבעה כוהנים עם שבעה שופרות, שבעת ימי טהרה,שבע מחלפות ראשו של שמשון .
 זאת ועוד, המספר שבע או כפולותיו (14,21,28) משמש כאבן היסוד לאורך כל פרשיות 
התורה. בפרשת הבריאה למשל אנו מוצאים, מלבד שבעת ימי בראשית, 
שבע פעמים מופיעה המילה "שמים",שבע פעמים "מים", שבע פעמים ''על הארץ'',
 עשרים ואחת פעמים ''ארץ'' (''בארץ''וכדומה), שבע פעמים "טוב", 
ארבע עשרה פעמים ''יום''. פרשה נוספת בה ניתן למספר שבע ביטוי בצורה מופלאה,
 היא סיפור מסעו של אליעזר עבד אברהם לארם נהריים, בכדי לחפש אישה ליצחק". 
ועוד משהו שקשור לקבלה היה כתוב שם:
"לאחר סיום הארוחה האדם נקרא "שבע"וע"י המזון מתקיים הגוף החומרי
 על מנת שהנשמה תוכל לשכון בתוכו. 
חכמי הקבלה קבעו כי המספר שבע נבדל משאר המספרים בשל היותו נקשר עם עולמות
 עליונים. הם המחישו את דבריהם ע"י הפסוק הראשון בספר בראשית המתחיל במילים :
 "בראשית ברא....", ומסתיים במילים :"..ואת הארץ" 
מספר המילים המופיעות בפסוק הראשון בתורה הן שבע".
את הציטוטים האלה הבאתי מכאן
אחרי שהבאתי כל כך הרבה ציטוטים חכמים על המספר 7, אני רוצה
להזמין אותכם לשמוע את שיר האלף בית של ויקטוריה חנה. אין בו את המספר 7,
אבל מספרים מתחברים למילים, מתערבלים בהם היטב ויוצרים עולמות חדשים.
ראיתי את הקליפ הזה הרבה פעמים והוא מרתק בעיני.
מקווה שתאהבו אותה:
7 השנים שלי בכתיבה של הבלוג יצרו מילים, תעדו זכרונות, מצבים ותקופות.
מילים יוצרות מציאות, לא רק משכתבות אותה. מילים מחברות אנשים, מחברות
אותנו לעצמנו, גורמות לנו להבין את העולם שסביבנו ואת המקום שלנו בו.
אני מרגישה היטב את 7 השנים שהבלוג שלי קיים, את הקיום שלו שהשפיע 
ומשפיע על הקיום שלי.
אני מאחלת לעצמי ולבלוג כל מיני דברים.
 עברו עלי ועל הבלוג 7 שנים, שהיו ברובן טובות, ואני מאחלת לנו 
 שהשנים הבאות, בכפולות של 7 (למה לא, מותר לבקש הכל ביום הולדת 😊 )
 יהיו טובות, מלאות בכתיבה מעניינת, ביצירה של חוויות חדשות.
אני מאחלת לעצמי שתמיד אהיה פתוחה לדברים חדשים, לאנשים חדשים
ושאדע תמיד להיות סבלנית לכולם. כל אלו יגרמו לבלוג להמשיך להיות מעניין
ומרתק, ולכם קוראי היקרים והאהובים לרצות לעקוב אחריו.
בחודשים הקרובים הבלוג עובר שידרוג והתחדשות.
אני פותחת דלת חדשה:
ידית מוזהבת שצילמתי במלון נורדוי המחודש 
אני פותחת דלת לחידושים, דרך חדשה שמתאימה לבלוג שלי בן ה-7.
מקווה שגם אתם תאהבו את מה שתראו ובנתיים נותר רק לחכות בסבלנות,
אותה סבלנות שאני מקווה שתמיד אוכל להתברך בה.
מצרפת כאן את הברכה שכתבתי בפוסט הקודם, שפרסמתי היום:
שמחה לחגוג איתכם היום את יום ההולדת 7 
של הבלוג!!
מאחלת לי שאמשיך ליצור בבלוג תכנים שתאהבו לקרוא 
ויהיו בעלי ערך ומשמעות ושאוכל לתת ולקבל השראה
כמו שהצלחתי עד היום, מכל מה שסובב אותי.
מאחלת לבלוג שאתם הקוראים האהובים תמשיכו 
לעקוב אחריו, במסירות, כמו שעקבתם עד היום.
למצטרפים החדשים אני מוסרת תודה 
ומקווה שתאהבו את מה שאתם מוצאים כאן! 
מקווה שנוכל לחגוג תמיד!
באהבה רבה ציפי
משהו קטן לסיום:

מרפסת ניו יורקית ומחשבות על הספר 'כפיות'של לילך סיגן

$
0
0
לפני שאתם מתחילים לקרוא תכנסו לכאן ותשמעו ותראו את השיר הזה של נורה ג'ונס:
'Norah Jones: 'Painter Song
אחת החוויות הכי מסובכות לטעמי היא לכתוב על ספר. לספר עליו בלי לספר עליו.
לעניין אתכם במשהו שכמעט כל מה שאכתוב עליו אולי יקלקל לכם את החוויה. לקרוא 
ספר זו בעיניי חוויה אישית, אינטימית. היום אני מבינה שהכעס שלי על מי שעושה לדפים
 של הספרים שלי 'אוזניים של חמור', בעצם פולש לאינטמיות שלי, לחוויה שלי.
כדי שלא שאמשיך לסטות מהנושא אני מתמקדת. קשה לי לכתוב ביקורת על ספרים, 
חבריי האנטימיים, ואולי בשל כך אני לא כותבת הרבה ביקורות,
 או איך שאני מעדיפה לקרוא להן המלצות.
 גם בספרים יש טעם וריח, יש מצבי רוח, יש התאמה לגיל, לניסיון חיים, נטייה לז'אנרים 
והעדפה של נושאים מסוימים ועוד ועוד. מכל אלו יוצא שמה שאני אוהבת לאוו דווקא
 יאהבו אחרים וההפך. אבל, ואת זה אתם כבר יודעים, אני כותבת כאן רק על דברים
 שאני אוהבת ולכן יכולה להמליץ עליהם.
בשעות בין הערביים עלינו למרפסת של גג תל אביבי וזה הנוף שניבט ממנה:
 צילמתי את מה שאני רואה ומרגישה, שזה היה סוג של מנהטן:
אם אין כפיות יש מזלגות
היינו מספר נשים כותבות והגענו למרפסת הניו יורקית, לשמוע ולשוחח עם הסופרת
 והעיתונאית לילך סיגן, על סיפרה החדש 'כפיות'. לילך היא עיתונאית רבת שנים
 והערכה (הארץ, גלובס, מעריב, הנחתה תוכניות טלויזיה ומשמשת כפרשנית
 כלכלית באחרות), סופרת שבאמתחתה כבר 3 ספרים וזה ספרה הרביעי.
לילך סיפרה לנו על 4 שנים של כתיבה, של חיפוש עצמי, של תגליות, של דברים
קטנים וגדולים שהיא עברה ב4 השנים הללו, שבמהלכם נולד ונכתב הספר. 
בין לבין היא השתתפה בקורסים וסדנאות שונות כשאחד מהם היה של כתיבה.
בעקבות הקורס הזה, כשמאחוריה תובנות מלימודי הפסיכולוגיה,  היא הצליחה 
בתהליך ארוך, להיכנס לעומק ולפרק את המורכבות של עצמה, לפענח את המרקם 
העדין של המחשבות והרגשות, של האיד והאגו האישיים שלוו אותה כל השנים,
 והצליחה להביא את 'כפיות'לסיום.
בתחילת הפוסט ספרתי לכם על המורכבות שאני מוצאת בכתיבת המלצה וביקורת על 
ספרים. אני לא רוצה לספר על הספר כי מבחינתי חווית הקריאה היא חשובה,
היא אחרת לכל אחד מאיתנו. לכן אני מספרת רק את המעט האפשרי:
בספר מככבים שירה, הגיבורה, אור הבן שלה, ומיכאל, שעליו תגלו בעצמכם.
מככבים בו גם תיבת מייל אחת, רגשות מסובכים איד ואגו, אופי, כישורים, כוחות 
ואמונה בעצמנו. הבנה, קבלה של מי שאנחנו באמת.
הפרחים על המרפסת
- קראתי את 'כפיות'במשך כמה וכמה ערבים. סיימתי את המטלות בערב, שמעתי 
מוזיקה מרגיעה בטלפון שליד המיטה וקראתי. זה ספר סוחף, מעניין ומעורר מחשבות. 
אני בטוחה שאפשר לקחת אותו לכל מיני מקומות ורבדים. לא מעט פעמים הייתי עוצרת
 וחושבת על מה שקורה בספר וגם על עצמי. כמו סוג של מסאז'מתוחכם לרגשות 
ולמחשבות שלי.
- לא רציתי לסיים את הספר מהר, בעיקר כי אהבתי את שירה ואת מיכאל.
 עניין אותי מה קורה ביניהם ודמינתי לעצמי את הקשר שלהם, 
במקביל למה שהתרחש בספר, לאיך שלילך טוותה את הסיפור. 
- לפני מספר ימים לא היתה ברירה וסיימתי את 'כפיות' וכמובן שאני לא מספרת
 דבר על הסיום שלו. אני משאירה לכם לקרוא את הספר.
הכריכה של 'כפיות'ותמונה שלי, מצילומים לקולקציה 
של בית האופנה KENZO ו H&M, נובמבר 2016
לאחר שסיימתי את הקריאה של הספר בחרתי בתמונה הזו כי הרגשתי
 צורך לשים תמונה שלי שהיא מבחינתי אנטיתזה לתמונת הכריכה.
אני מניחה שצריכים לקרוא את הספר כדי להבין. 
'כפיות', הסימניה שלי וחלק מהספרים שמחכים בסבלנות שאקרא אותם
 משהו קטן לפני סיום: אני לא זוכרת היכן שמעתי את המשפט הזה,
 אז אני כותבת מהזכרון והוא פשוט מתנגן לי בראש:
לכל אחד מאתנו יש כוחות וכישורים לא מעטים. 
החוכמה היא לדעת מתי ואיך להוציא אותם לפועל.
*תודה ללילך סיגן על הערב המיוחד שהעברנו איתה ועל הספר שלה.
*מאחלת לכם קריאה נעימה, ויותר מאשמח אם תשתפו אותי בספרים שאתם אוהבים, 
בחווית הכתיבה שלכם על ספרים, איזה ספר אתם קוראים עכשיו.
 אם קראתם את 'כפיות'אשמח שתכתבו לי מה דעתכם על הספר, בכלליות כמובן.
*אשמח אם תרשמו לבלוג, תהיו הראשונים לקבל ממני את הפוסטים החדשים 💗
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:

צילומים אכילים - פרויקט חדש מבית COLORFOOD בשיתוף עם ברזי חמת

$
0
0
אוכל מצולם, צילומים ואוכל, צילומים אכילים. זהו זה, מצאתי את שחיפשתי.
תמונות שצילמתי בסטודיו של הצלם דן לב:
לחם ולימון - על שולחן בסטודיו
סירים ומחבטות, דן לב גם מבשל
וגם מצלם - אוסף מצלמות שתלוי על קיר הסטודיו

* עכשיו זה זמן סיפור, והפעם זה סיפור שמסביר למה חשוב שנקשיב היטב 
לאינטואיציה שלנו. לפני כשבועיים עומר שאל אותי אם ארצה להגיע לסטודיו של הצלם 
המוכשר דן לב, שאחראי ביחד עם עילית אנג'ל לקיום של  פרויקט COLORFOOD, עליו 
אסביר בהמשך. עומר ביקש שאגיע בשעת צהריים לסטודיו, שנמצא באזור האהוב עלי, 
סובב מתחם נוגה ביפו, ואצלם את השף חיים כהן, מייצר משקה סלק הנשפך לתוך סיר.
- מכיוון הבטן נשלחה אלי אזהרת אינטואציה: אם זה סלק, אז לא! 
פעם אחת אכלתי את הירק הסגול הזה, שלו שלל סגולות מרפא, והגוף שלי החליט 
שעד כאן. אם אהיה חולה, אקח תרופות, לעולם לא אגע בסלק.
- אז חשבתי עוד מעט והבטחתי לעומר תשובה. אחר כך חשבתי ושקלתי את הנושא
 שוב, ועדיין האינטואיציה שלי דחתה את ההצעה. היא אישרה  לי להגיע לצלם בסטודיו, 
את מי שיהיה, רק לא את חיים כהן מלהט בסלק. 
- אולם, כשחזרתי לעומר, לא הקשבתי לעצמי ועניתי לו - שבסדר, אגיע, כמו שביקש 
לצלם את חיים כהן. טעות, כי האינטואיציה שלי צדקה!
- סיפורנו הסתיים בכך שהגעתי לסטודיו, חיים כהן התקשר והודיע שיאחר, 
אחר הודיע שוב שיאחר. בפעם השלישית, כשהודיע שהוא מאחר, ועברו כבר שעתיים וחצי 
מאז שהגעתי, הודתי לכולם וחזרתי הביתה.
 - מסקנה שלי - אסור לזלזל במה שאומרת לנו האינטואיציה. 
היא צודקת, היא יודעת מה יקרה בעתיד 😊
כמובן, שלא ויתרתי על הקפה שלי בקפילקס ואפילו קיבלתי מופע של בלונים
אדומים כשחזרתי לחניה. הצלחתי חזור עם חיוך הביתה:
- COLORFOOD-
תערוכת  ה-COLORFOODהראשונה הוצגה לפני מספר שנים בסלון יפו לאומנות
 ומאז נדדה מתל אביב למילאנו איטליה, לויילה דנמרק ולמרסיי צרפת. זאת ועוד,
 עם השנים הפכה לשפה אותה מלמדים ביום בבתי ספר ובסדנאות לצילום מזון,
 שפה אומנותית חדשה המעניקה לצלם ולשף חופש יצירה אמיתי. 
- התערוכה החדשה נוצרה לכבוד השקת קולקציית ברזים חדשה של חברת
חמת - KITCHEN DESIGN . הוזמנו מספר שפים, אדריכלים ואומנים, 13 במספר, ליצור 
יצירות קולינריות, המראות את האהבה שלהם לאוכל, לאומנות, לעיצוב וכן את החיבור
 וההשראה שלהם לעולם המים, שאותו מיצגים הברזים של חמת. בפרויקט הנוכחי 
השתתפו חיים כהן, אביב משה, ערן שוורצברד, אביבית פריאל אביחי, יוגב ירוס,
 נוף עתאמנה אסמעיל,  והאדריכלים ומעצבים: יונתן מונג'ק, שירלי דן, דנה אוברזון, 
אושיר אסבן, סרג'בן דוד, מורן פלמוני ועירית בירן.

💥 💢💥 💢

מה שכן עשיתי בזמן שחיכיתי לחיים כהן היה לצלם בסטודיו, את התמונות שראיתם
בתחילת הפוסט, ואחר מעט ממה שהספקתי מהפרויקט המקסים של האומנית עירית
בירן והאדריכל מורן פלמוני. לעירית, שאיתה דיברתי, יש סטודיו לקרמיקה  בשדה ורבורג
בשם NOW POTTERY , בו היא יוצרת בעבודת יד כלי אוכל מקרמיקה.
לפרויקט הכינה עירית משטח של חימר. היא לא שרפה אותו, כמו שמכינים כלים, אלא 
השאירה אותו כמו שהוא, רך ולח, כדי שאפשר יהיה לעבוד איתו. עירית הסבירה לי 
שהיצירה שלה ושל האדריכל מורן פלמוני, עוסקת במופשט, בפני שטח המוצאים מהקשרם
 ומקבלים תוך כדי העבודה הקשרים חדשים. מהארמון המוזהב של פראדה במילנו, היא 
קיבלה השראה לצבע החרדלי ולגרגירי החרדל, שפוזרו, באופן מתוכנן והונחו על המשטח. 
אני צילמתי את חומרי העבודה שלהם:
ברז מוזהב של חמת, פרחים בצבע חרדל, גרגירי פלפל שחור, ממרח של חרדל 
וגרגירי חרדל. כולם קבלו את צורתם הסופית על המשטח. הספקתי גם לצלם את דן לב 
מסיים את צילומי העבודה הסופית:
קטע שצילמתי מהעבודה הסופית:
לאחר שדן לב סיים לצלם עירית ואני צילמנו להנאתנו, 
והרשנו לעצמנו לשחק עם המשטח והפרחים:
- הלכתי לדרכי, חיים כהן הגיע בסופו של דבר לסטודיו, יצר את העבודה שלו ודן לב 
צילם, כמו שצולמו כל 13 השפים והאומנים שיצרו את העבודות השונות של התערוכה. 
- השבוע הוצגו העבודות ולידם הברזים של חברת חמת, הברזים שכל שף/אומן בחר
 ליצירה שלו. תערוכת העבודות הוצגה ב'חדר פרטי'בבניין פנורמה והמקום היה מעוצב 
מאד יפה ולא יכולתי לעמוד שם ולא לצלם מעט מהאווירה שבמקום:
קטלוג הברזים החדש של חמת
הפירות שצילמתי, באווירת הציירים ההולנדים.
(הטיול שלי לאמסטרדם בקרוב, משפיע עלי)

מביאה לכם את העבודות שמאד אהבתי ואת הברזים נותני ההשראה לצידם:
*  עירית בירן ומורן פלמוני:
חרדל "סחף"
* חיים כהן עם הסלק:
סגול "שפוך חמת ך"
*אביבית פריאל אביחי: 
כסף "זורמת"
*ערן שוורצברד:
חום "שוקולד לרוויה"
* דנה אוברזון:
שחור "פסטה בשחר"
*יונתן מונג'ק:
ירוק "Flow of green"
* נוף עתאמנה אסמעיל:
זהב "ענק"
*יוגב ירוס:
אדום "תאוות קפואות"

- רועי רגרמן, מנכל חמת הסביר שחמת מתייחסת לתערוכה כתצוגת אופנה של הברזים
החדשים, שמוצגת לאחר עבודה של שנתיים עם מעצבים ישראלים ועם צוות איטלקי.
התערוכה תהייה מוצגת במשך חודש ימים באולם הקונספט של חמת באשדוד.
בתום החודש תיערך מכירה פומבית של התמונות וכל הכסף של המכירה ייתרם
ל'עמותת חיים' - עמותה הפועלת למען רווחתם של ילדים חולי סרטן.
נוף ממרפסת 'חדר פרטי'
*קישור לדף של colorfood
Colorfood
*לדף של הצלם דן לב:
דן לב - Dan Lev
*קישור לדף הפייסבוק של חמת:
חמת - Hamat
*מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:
My Instagram
*מקווה שנהנתם ואהבתם, מחכה ואשמח מאד לשמוע את התגובות 
שלכם לתערוכה החדשה והיפה.
אשמח  תספרו לי איזו תמונה הכי אהבתם?

אין סוף אהבה לנייר - החנות החדשה של PULP

$
0
0
עפרונות צבעוניים גרעיניים

לפני מספר שנים חיפשתי עבודה ומצאתי מודעה קטנה בעיתון: 
 מחפשים עובדים לניהול סניפים של בית דפוס. התקבלתי לעבודה ולמדתי את נושא
התמחור של העבודות השונות, את העבודה מול הגרפיקאית של בית הדפוס, את כל 
ההתנהלות שהמקום דרש. משהו שם לא הסתדר לי ודי מהר הבנתי שאני לא אוהבת
את העבודה. לפני שעזבתי קבלתי הצעה אחרת, לנהל את חדר הדפוס המרכזי, במקום
הבחורה שעמדה לעזוב. לא היה לי מושג בניהול של חדר הדפוס, רק ידעתי שיש שם 
לחץ רב, שמגיע מדרישות העבודה של כל 5 הסניפים של בית הדפוס.
את העבודה הזו כבר אהבתי. הייתי אחראית על עבודתם של כל הדפסים, כל אחד 
בתחומו. הייתי אחראית על סדר היום של חדר הדפוס, על העבודות הדחופות, שאכן 
יגיעו ראשונות לסניפים. אסור לאחר בחלוקת ברושורים או הזמנות לחתונה 💘
אהבתי לעבוד עם הדפסים. כל אחד היה טיפוס מיוחד במינו. אנשי עבודה, שאהבו את 
העבודה שלהם פחות או יותר, אבל כמוני, אהבו את ההתנהלות הדינמית שחדר דפוס 
מייצר. אהבו את העובדה שרואים את התוצאה הסופית של כל דבר ואת היחסים 
הבין אישיים שנוצרים בין העובדים. עבדנו קשה אבל גם צחקנו לא מעט וזו היתה שנה 
מלאה בעבודה ויצירה. למדתי המון על סוגי דפוס בצבע אחד, במספר צבעים, 
על כריכות שונות ועוד ועוד. הייתי עדה למקצוע שכמעט נעלם כיום בעקבות
 המחשוב של הדפוס. אחרי כשנה של עבודה, עם שעות רבות ורעש בלתי נסבל,
 עזבתי את חדר הדפוס עם הרבה ניסיון וחוויות.
 אהבת הנייר המשיכה איתי כל השנים, אהבה לעפרונות, סרגלים, צבעים, קופסאות, 
עטים, מחברות, יומנים. תמיד הקפתי את עצמי בהם. אהבתי לצייר, לשרבט, לכתוב. 
בכל מקום אספתי גלויות, אספתי מעטפות מיוחדות ועטים נובעים שהייתי מקבלת מאבי, 
והייתי שומרת בקופסא מיוחדת.
קוביות צבעוניות של נייר, קופסאות, מעמדים לעטים ועפרונות, פינה בחנות החדשה

מידי פעם, אני מציירת. כשמתעורר בי הצורך אני קונה קנבסים בגדלים שונים ומציירת
עליהם בצבעי אקריל. הפרפקציוניזם שלי לא מאשר לי להראות לכם את התוצרים,
הם היו תלויים אצלי בעבר וכרגע תלוי בבית ציור אחד בודד.
אחרי שספרתי לכם על האהבה שלי לדפוס ולציור ולניירות אני שמחה לספר לכם על 
החנות החדשה של המותג PULP, שסוף כל סוף נפתחה ומקשטת כאבן חן נוצצת את 
רחוב דיזינגוף ההומה. נכנסים אליה ומרגישים, באופן מאד מכוון, במקום אחר.
מקום של יצירה, של הרחבת העיניים והלב, וגם כמוזיאון אינטימי שמארח אומנים
המתעסקים בטיפוגרפיה וציור.
לפעמים רק הנייר יקשיב לך

האהבה שלי לנייר ועיצוב גורמת לי לעקוב אחרי כל מה שחדש בתחום הזה, 
וכך הכרתי את PULP מותג הנייר והאביזרים שקם לפני 4 שנים. בהתחלה המכירות
התנהלו באינטרנט, במכירות שונות, בירידי עיצוב ואף בחו"ל. 
כששרונה מרקט נפתח הם פתחו בו דוכן קטן, ליד ארקפה, ואני הקפדתי לעבור בו
 כדי לראות מה חדש (עם פתיחת החנות הדוכן יסגר). 
פתיחת חנות שתכיל את כל העיצובים שלהם היתה מתבקשת בעיני, ואני בטוחה 
שגם בעיני כל חובבי הנייר והאביזרים למינהם.
מעט על PULP - (הפרוש המילולי של pulp הוא העיסה ממנה מיצרים את הנייר).
- בעלי המותג הם זיו יעקובי וחגית כספי אשתו. זיו הוא מעצב תעשייתי, בוגר בצלאל, 
בעלים משותף של חב' "תמוז תקשורת שיווקית"ובנוסף הוא בן לארבע דורות של כורכים,
והאהבה לדפוס, לריח הנייר ולגרפיקה - זורמת לו בעורקים. כיום, כשחלק ממכונות הכריכייה 
הותיקות עדיין אצלם, ועם עוד חדשות, אביו של זיו עובד איתם וכורך את המוצרים 
בעבודה ידנית מדוקדקת.
חגית, אשתו, היא מנכ"לית המותג והיא כדור של אנרגיה מתפרצת. היתה בעבר סמנכ"לית
השיווק של ICP, היתה מנכ"לית בהוט ובעוד מספר תפקידי מפתח במדיה הישראלית.
- לצד זיו וחגית פועל השותף השלישי והוא איתי בלאיש. בלאיש בוגר עיצוב ותקשורת 
חזותית בשנקר, הוא מעצב, אמן דפוס ובעל סטודיו משלו, שייסד ואצר את תערוכות 
לה-קולטור, ירידי אומנות ועיצוב, המעניקות במה למעצבים שונים, גם למתחילים שבהם,
ומעודד עיצובים בני השגה.
איתי משמש כאוצר ומעצב של המותג, שותף לזיו ולרעיונותיו. החנות תהווה מקום תצוגה 
לאומנים שונים. עבודותיהם יוצגו גם כתערוכה שאת פריטיה ניתן לקנות במחירים מאד
 סבירים וגם בצורה של סדרות קטנות ומוגבלות של מוצרים.
מימין לשמאל: איתי בלאיש, זיו יעקובי וחגית כספי. צילום: איתי בנית
מבט אל עבר החנות מהכניסה, צילום: איתי בנית
(זיו תכנן ועיצב את החנות, כולל את כל הריהוט. סקלאת הצבעים מאד
מתונה, כדי לאפשר לצבעוניות של המוצרים לבלוט) 
הכניסה לחנות, צילום: איתי בנית

החזון של איתי בלאיש הוא להציג 4 תערוכות כל שנה, שילוו בבהשקת סדרות חדשות של 
מוצרים שונים. התערוכות יציגו אומנים ומאיירים מקומיים. האומנות תהייה בת השגה 
במחיריה אך מוגבלת בכמות המוצרים של כל סדרה. הדגש הוא אומנותי, הרצון הוא שיהיה 
שימוש בטכניקות דפוס מסורתיות כמו דפוס משי, תחריטים ואף דפוס ריזוגראף המיוחד במינו.
- לכבוד הפתיחה נבחרו האמן המאייר והמעצב YONIL שמציג את: 
YONIL SPACE PROGRAM פרויקט חדש שמתעסק בחיפוש אחרי השראה.
מתוך דבריו על הפרויקט: "הפרויקט מספר חלקים מתוך סיפור על שלושה חתולים,
 חניכי תכנית החלל, והמשימות שלהם בחיפושים אחר הלא-נודע" 
קיר החתולים החלליים
סדרת האביזרים המוגבלת: מחברות, פולדרים, לוחות שבועיים ועוד

שני מעצבים טיפוגרפים מציגים את עבודותיהם: הראשון הוא המעצב והטיפוגרף יאנק יונטף 
שמשיק בתערוכה את הפונט החדש שלו "ליבלינג". הפונט פותח 
בהשראת הסגנון הבינלאומי והגרפיקה השימושית של שנות ה-30 בארץ ישראל.
השני הוא דניאל גרומר שמציג את הפונט "אברהם" - המתקיים גם בערבית ובאנגלית,
פונט תלת לשוני, ראשון מסוגו. לשניהם הדפסים ומוצרים נייר שונים.
מימין - יאנק יונטף ו"ליבלינג",
משמאל - דניאל גרומר ו"אברהם"התלת לשוני.

בחנות יש כאמור מוצרי נייר מיוחדים מנייר המיובא מפורטוגל, סרגלי עץ ומחדדי פליז 
המיוצרים באופן מסורתי על ידי מפעלים משפחתיים בגרמניה ובפורטוגל. כלי כתיבה
 המיוצרים בעבודת יד מעצי גושן מהיער השחור, נרתיקי רשת של חברה גרמנית
 מסורתית ועוד. זיו מפתח קוביות של נייר לרשימות עם חורים לעפרונות, עטים, מחדדים
וכו'. המטרה ליצור סביבת עבודה נוחה, יעילה אבל עם דגש עצום לכיוון האסטטיות.
בלוקים ענקיים שחוץ מהאסטטיות והיופי שלהם, נוצרו כדי שאפשר יהיה לצייר ולשרבט
עליהם רעיונות ומחשבות של השראה:
הבלוקים לשרבוט הם בגדלים שונים, ככה נראה הגדול מהצד:
מוכן לשרבוט
בחנות מוצרים נלווים מעץ, מדפי ה"טובלרון"בגדלים שונים, המשמשים למטרות רבות:
למותג מחברות בגדלים שונים ולמטרות שונות, תיקיות, פנקסים, ספרי צביעה, ספרי סקיצות,
כשחלק מהמוצרים נולדו משיתופי פעולה עם מאיירים, שכרגע נמצאים בחנות המוצרים
של המאירים תמיר שפר, יזהר כהן, אתי יעקובי, שגיא אשין ועוד.
מחברות מבד ג'ינס אמיתי
מחברת דו צדדית
פולדרים
פנים וחוץ

חגית אומרת שהם שואפים שהביקור בחנות יהפוך לחוויה, ולדעתי הם הצליחו בכך.
העיצוב המיוחד מושך להיכנס לחנות, המוצרים מושכים את העיניים ואת הידיים,
 שמבקשות לגעת, לדפדף ולהרגיש את העפרונות ואת הצבעים המיוחדים.
אבן חן חדשה מקשטת את רחוב דיזינגוף
הכניסה לחנות החדשה

יש סיבה חדשה וטובה להיזדנגף בשנית😚

* הכתובת של PULP:
דיזינגוף 147, תל אביב (בין שדרות בין גוריון לרח'גורדון).
שעות הפתיחה:
ראשון - חמישי: 22:00 - 10:00
שישי: 16:00 - 9:30
*קישור לדף הפייסבוק:
PULP 
*קישור לחנות האינטרנטית:
PULP SHOP

יש לי סימפטיה לאנשים שמתרגשים בתל אביב

$
0
0

טיח וקפה בקפליקס

מאיר ויזלטיר כתב עליה:
יש לי סמפטיה
לאומנות קונספטואלית בתל אביב
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתיפח
אוטובוס מת
אני אוהבת את השיר הזה, אני אוהבת את העיר שלי תל אביב.
אני יודעת שכשבנו אותה היתה לה קונספציה, היה תכנון, עוד מימי המנדט הבריטי. 
לאט לאט קרו בה דברים, כמו בכל עיר. היא סטתה לעיתים מהתכנון, היא עלתה 
בגבהים שהסתירו לתושביה את הים, אישורי תיכנון, לקויים לטעמי. היא הרסה את 
בית הספר הראשון שלה, את גמנסיה הרצליה, בכיה לדורות לדעתי (אמא של אבי זכתה 
ללמוד בו), וקרו בה עוד הרבה דברים טובים וכמובן שגם רעים. אבל, אני אוהבת אותה
ואהבתי אותה תמיד. לא גרתי בה שנים ארוכות, אבל גם התגוררתי בה בה שנים לא מעטות, 
כולל בעשור האחרון. 
אני אוהבת אצלה את הטיח המתמוטט, את התריס המתיפח ודווקא אוטובוס, שכמעט מת,
ראיתי בעיר אחרת, בבאר שבע. אני אסטה מעט מתל אביב, ואספר לכם את הסיפור. 
יום גשום אחד נסעתי, עם אימי בבאר שבע, לכיוון עומר, בה התגוררנו. אני הסתכלתי 
כהרגלי על המתרחש מולי והנה חלף על פנינו אוטובוס ישן, כשלפתע נפלה
ממנו, על הכביש, פלטה ענקית, שנראתה לי כמו התחתית של האוטובוס. חיכיתי לראות
מה ומי נופל מהאוטובוס, אך כלום לא נפל יותר, והאוטובוס עצר, והנוסעים ירדו.
אני דמיינתי לעצמי את האוטובוס מת. כמו כל חפץ, שהגיע יומו.
אני חוזרת לתל אביב. 
תריס שמח

השיר מדבר על 'תריס מתיפח'ויש רבים כאלה בעיר, אבל יש גם רבים רבים שמתחדשים
והם יפים ושמחים. אני עוברת ברחובות, בדרך לפגישה עם חברה בבית קפה אהוב. התריסים
החדשים, עם המרפסות הארוכות והעציצים הירוקים קוראים לי. קוראים לי לגשת, ללטף,
לצלם. מאתגרים אותי בשקט: מי גר כאן? מי זה שהחליף את התריס המתיפח? מי שתל 
את הצמחים הירוקים, הישקה וטיפח וזכה לפרחים הורודים הקטנים?
לגעת במעקה הברזל, לק תכול משתלב עם הצמחים הירוקים

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סמפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סמפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב
גינת הפרחים והדשא ברחבה של תאטרון הבימה

ההורים והילדים הקטנים יוצאים מהבתים ויושבים בגינת הפלאים של הבימה. 
מוזיקה יוצאת לכל הכיוונים ממדרגות העץ, נוגעת לא נוגעת באנשים.
כלבים נמשכים ברצועה, ילדים מסתובבים, רוכבי אופניים מדוושים, ילדים ומבוגרים נכנסים 
לבריכה היפה, ששלטים מוטבעים בה - נא לא להיכנס למים. חם בחוץ, ואין דבר שגורם
 לנו שימחה גדולה יותר ממים. אז נכנסים גם לשם.
השתקפויות בבריכה

תאטרון הבימה והרחבה לידו נמצאים במרכז של תל אביב. מתחתיהם נבנה חניון ענק, 
שכמעט תמיד אפשר למצוא בו חניה. לתושבי העיר, שנמאס להם  להתאמץ ולהתעקש על 
חיפושי חניה, כמוני, יש הנחת חניה ענקית, כי אולי אוהבים אותנו בעיריה, ואם כן זה מרגש 💗
אני ממשיכה ללכת, חוצה את הרחבה הגדולה של התאטרון בדרך לקפה. עוצרת ליד
בריכות מים קטנות, שמתכנני העיר דאגו לבנות. בחום הגדול ובלחות שסביב
המים הניתזים במפלים הקטנים של הבריכות הללו מחזירים מעט אוויר נעים לפנים.
סנדלים ופרח וכולם צהובים

עיר בלתי מרגשת
מאורת טיח נואשת
נדנדת פח רועשת
יש לי סמפטיה
לאנשים מתיאשים בתל אביב
 אני מוצאת בתל אביב מציאות נוספת על זו שהשיר בחר לתאר. תל אביב היא עיר, 
שכמו ערים אחרות יש בה גם נושאים מיאשים, אבל בעיני היא בעיקר
 'מרגשת'. היא מלאה בצדדים יפים, בזכרונות נעימים. בשבילי היא לחלוטין 
לא "מאורת פיח נואשת". יש לה חלקים כאלה בדרום העיר, בקירבה לתחנה המרכזית 
הישנה וכמובן שגם לזו החדשה יותר. אין ספק ששם הטיח נואש, נואש מתקווה 
להינצל ולהיות חלק מרכזי ואהוב של העיר. אולם, מההיכרות שלי עם העיר גם החלקים 
האלו ישתנו לבסוף לטובה. הם נמצאים במקומות מרכזיים, 
שהופכים עם השנים ליקרים מדי להזנחה.
גדר עץ ופרח ליד בנין 

 יש לי סמפטיה לאנשים באופן כללי, גם לאלו שמתיאשים בתל אביב. יקר כאן מאד
לגור. יקר כאן מאד לקנות, יקר לשים את הילדים בגן, לקחת מטפלת, להסתפר אצל
הספר השכונתי. אבל מי שחי כאן הרבה זמן מכיר את המקומות הנסתרים.
את הרחובות השקטים עם הגינות הנחבאות והחנויות הקטנות. את הספר שכולם
מגיעים אליו והמחירים שלו הגיוניים. את הקניות שעורכים בחנויות יקרות אבל רק סופי עונה.
את חנות הספרים שמוכרים בה ספרים עם פגמים קטנים, 
את הקפה השכונתי שנותנים בו הנחה לשכנים.
הספסל עם הספרים למסירה
גדר העץ היפה
אופניים בתוך הגינה

אני הולכת ברחובות הקטנים, מציצה לתוך החצרות, מבעד לגדרות ורואה כמעט
בכל חצר אופניים קשורים, או פשוט מונחים ליד הכניסה לבניין. אין דרך קלה ונעימה
יותר, חוץ מללכת ברגל, מאשר לרכב על האופניים ברכבי העיר.
על גדר אחרת, נמוכה מבטון, מחכה לי המשפט הזה:
לא משנה למי. תמיד אפשר וצריך לעזור. גם לנו לעצמנו, שלא נעמוד תמיד אחרונים
בתור. לעזור לעצמנו לא להתייאש, גם אם מתאמצים מאד, לזכור להתרגש.
פסלים על אדן החלון

איך אפשר שלא להתרגש? אני מסתכלת מסביב, מרימה את העיניים למרפסת,
ושם יושב לו זוג נאהבים, 2 פסלים על אדן החלון. כמו להזכיר לבעל הבית ולנו שהולכים
על המדרכה, אורחים לרגע, מה באמת חשוב. חשוב הכאן והעכשיו ומי שאנחנו ומה
 שאנחנו עושים עם עצמנו ועם מה שיש לנו לתת.
קפה ועוגה

ישבנו 2 חברות, אחר הצהריים של יום מהביל. היא עם קפה קר ואני עם חם. תערובת
מרירה של קפה טעים. אני מוסיפה סוכר ואוכלת מהמתוק. ישבנו ודיברנו, וקשקשנו 
וצחקנו. אחכ המשכנו לדבר, וחקרנו, ולמדנו ושוב קשקשנו ושוב צחקנו. כי ככה זה עם
חברות. קפה הוא לא רק קפה. קפה הוא אווירה, משב של רוח נעימה לנפש ולנשמה.
כשסיימנו עם הקפה קפצנו לקנות מתנה ואחר נפרדנו כל אחת לדרכה. היא ברכב
שחיכה לה, בלי רפורט ליד המדרכה, ואני ברגל לחניה שלי מתחת לרחבה היפה של
תאטרון הבימה.
בדרך חיכתה לי גינה עם פרחים ורודים, כל כך יפים הם היו וידעתי שאני בת מזל.
מטיילת בתל אביב, עיר עם סמפטיה, בדרך לאוטו שמחכה לי בחניה הגדולה.
נוסעת הביתה לבעלי האהוב, ואולי אפילו אזכה לראות את אחד הילדים בין המקלחת
ליציאה שלהם עם החברים.
פרח ורוד באמצע הגינה

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סמפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סמפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב

Viewing all 360 articles
Browse latest View live