שנה למותו של אריק איינשטיין והעיריה תלתה את השירים שלו בשדרה.
כמה עצוב שהוא איננו, ואיזה מזל שהוא השאיר אחריו כזה אוצר.
כמו בשיר של אריק תפסתי לי ראש כפרי, וצעדתי בשימחה לשוק הכרמל.
רק אני לבדי, בשלווה של יום חול.
השוק האיר לי פנים. הרבה אנשים, הרבה סחורה צבעונית להפליא,
והכל מסביב שמח וצוהל. הקריאות של בעלי הדוכנים, הפירות והירקות
שמסודרים כל כך יפה, ריחות חזקים מתערבבים באויר.
נתחיל עם ירקות:
זיתים אני מאד אוהבת, במיוחד את הסורים הדפוקים
וחלבה, אתם כבר יודעים שאני אוהבת
עכשיו התור של הפירות:
אננסים ולידם ארטישוקים ענקיים
שייקים של פירות בכל פינה:
וקצת לחמים, בייגלה, דונטס, וחגיגת סופגניות של פעם:
אחרונים חביבים, לפני עזיבת השוק: הפרחים:
יצאתי מהשוק, עברתי את רחוב שנקין והגעתי שוב לשדרות רוטשילד.
הנה שיר סיום, של אריק איינשטיין, שלא קשור לעונה שאנו נמצאים בה - לסתיו
ולחורף המתקרב, אבל הוא כל כך אופטימי ושמח, והוא שיר סיום מעולה לסיור
בשוק, ולתקווה עתיד טוב יותר:
