עבודת קולאז': CUT and PASTE של הציירת Sandra Muller
הבלוג היקר שלי חוגג 4 שנים!
כשהתחלתי לכתוב אותו, הייתי חדשה בעולם המדיה,
הכרתי מעט בלוגים שעקבתי אחריהם,
הפייסבוק לא היה קיים מבחינתי,
וכל כך הרבה השתנה מאז!
הבלוג שלי מתבגר יחד איתי.
אני מכירה ועוקבת אחרי הרבה בלוגים ואתרים.
יש לי פייסבוק שהוא כשם הבלוג:
מה יש לך גברת לוין?
מצד אחד הפייסבוק משקף את הבלוג,
ומצד שני מכיל דברים נוספים,
שלא תמיד נכנסים לבלוג,
ואני מאד אשמח אם תבקרו אותי גם שם!
הבלוג שלי מתבגר יחד איתי.
הוא משקף את ההתמקצעות שלי במדיות השונות,
את נקודות ההשקפה שלי על נושאים שונים של החיים,
את הראיה שלי על דברים שונים,
שבאה לידי ביטוי בנוסף לכתיבה, גם דרך המצלמה והתמונות שלי.
הכתיבה שלי משתנה, לעיתים אני מעמיקה,
וקצת מתפלספת, אבל לא יותר מדי,
כדי לא לשעמם אותכם הקוראים היקרים שלי!
אני שמחה מאד לייעץ, לעזור בכל תחום שאני יכולה,
לשפר לשדרג, אני שומעת ביקורת,
ומיישמת כשצריך. אני לומדת מכל דבר מסביב,
ומכל אדם, כי באמת, למה לא?
הרי כולנו יכולים ללמד האחד את השני,
וללמוד אחד מהניסיון ומהידע של השני.
![]()
הכרתי מעט בלוגים שעקבתי אחריהם,
הפייסבוק לא היה קיים מבחינתי,
וכל כך הרבה השתנה מאז!
הבלוג שלי מתבגר יחד איתי.
אני מכירה ועוקבת אחרי הרבה בלוגים ואתרים.
יש לי פייסבוק שהוא כשם הבלוג:
מה יש לך גברת לוין?
מצד אחד הפייסבוק משקף את הבלוג,
ומצד שני מכיל דברים נוספים,
שלא תמיד נכנסים לבלוג,
ואני מאד אשמח אם תבקרו אותי גם שם!
הבלוג שלי מתבגר יחד איתי.
הוא משקף את ההתמקצעות שלי במדיות השונות,
את נקודות ההשקפה שלי על נושאים שונים של החיים,
את הראיה שלי על דברים שונים,
שבאה לידי ביטוי בנוסף לכתיבה, גם דרך המצלמה והתמונות שלי.
הכתיבה שלי משתנה, לעיתים אני מעמיקה,
וקצת מתפלספת, אבל לא יותר מדי,
כדי לא לשעמם אותכם הקוראים היקרים שלי!
אני שמחה מאד לייעץ, לעזור בכל תחום שאני יכולה,
לשפר לשדרג, אני שומעת ביקורת,
ומיישמת כשצריך. אני לומדת מכל דבר מסביב,
ומכל אדם, כי באמת, למה לא?
הרי כולנו יכולים ללמד האחד את השני,
וללמוד אחד מהניסיון ומהידע של השני.
כשאני צוחקת, וזה קורה לא מעט, אני מתמלאת בקמטים,
שאותי הם כל כך מפחידים. אבל זה בסדר.
אני הרי לא מסוגלת להפסיק לצחוק,
ובטח לא בגלל הקמטים הנוספים!
את הקמטים שלי הרווחתי ביושר ובאהבה
והם יישארו איתי לנצח!
הבלוג שלי מתבגר יחד איתי,
בעיקר כי הוא משקף אותי, כי הוא מי שאני בכל הרבדים
הפנימיים והחיצוניים גם יחד.
השנה עברנו כמשפחה המון שינויים,
שגם הם נכללים במושג התבגרות.
המטפלת שליוותה שנים רבות את הילדים יצאה לפנסיה,
ותומר וניצן למדו להגיע הביתה, לחמם אוכל,
ולרדת לטייל עם נינה כשצריך.
הם למדו לנסוע באוטובוס, עם חברים
ואפילו מידי פעם לבד. הדרך לעצמאות היא לא קלה בכלל.
לא להם ולא לנו ההורים, אך אין ברירה ואנו לומדים לשחרר,
והילדים שלנו לומדים להשתחרר.
אחרי שנים רבות באותו מקום הפסקתי לעבוד,
ואני נמצאת בחופש. חופש נעים,
לעתים רגוע ולעיתים לחוץ, אבל בעיקר כזה שממלא לי
את המצברים ושעושה לי הרבה טוב.
בבית החלפנו רהיטים ועיצבנו אותו מחדש.
האנרגיות של החופש והשינויים מעניקים לנו כמשפחה כוחות חדשים.
קנינו כסא חדש לשולחן העבודה עליו אני כותבת,
ואני בטוחה שהכסא החדש והנוח יעניק לי אנרגיות מאושרות!
התמונה מכאן
אני מקווה שמידי פעם אני מצליחה
להפיץ בעזרת הבלוג שלי ניצוצות של אושר,
של שימחה, אנרגיות טובות ואופטימיות ורודה!!
יום הולדת שמח לבלוג שלי
והרבה אהבה לכם הקוראים היקרים שלי!!