אחרי שלא יצא לי להגיע לים די הרבה זמן, הרגשתי פתאום צורך עז לנשום את
האויר שלו ולהריח אותו. אתם יודעים, יש מגוון תרוצים למה אני גרה בתל אביב
ולא הולכת לים, אז אני מראש מוותרת עליהם, מניחה לכם לנחשם לבד 😋
היו לי סידורים אופנתיים בנמל תל אביב והבטחתי לעצמי קפה מול הים.
![]()
אף פעם אני לא לבד בים
![]()
קפה בטעם ים
שבתי הביתה מהסידורים, חיכיתי לאבי וביחד נסענו לים, הפעם לחוף גורדון.
חנינו באחד הרחובות הקרובים לים. אני מאד אוהבת את הרחובות הקטנים האלה.
הבתים יפים, יש הרבה חידושים ושידרוגים של בניינים ישנים והרבה גינות קטנות
ונסתרות מהעין.
![]()
כניסה לבניין בדרך לים
האויר שלו ולהריח אותו. אתם יודעים, יש מגוון תרוצים למה אני גרה בתל אביב
ולא הולכת לים, אז אני מראש מוותרת עליהם, מניחה לכם לנחשם לבד 😋
היו לי סידורים אופנתיים בנמל תל אביב והבטחתי לעצמי קפה מול הים.
שבתי הביתה מהסידורים, חיכיתי לאבי וביחד נסענו לים, הפעם לחוף גורדון.
לקחנו חופש של אחר צהריים מוקדמים: חופש מהעבודה, חופש מהסידורים, חופש
מהמחויבויות. הצענו לילדים לבוא איתנו ולכל אחד היתה סיבה אחרת לסרב. אנחנו כבר
מהמחויבויות. הצענו לילדים לבוא איתנו ולכל אחד היתה סיבה אחרת לסרב. אנחנו כבר
מכירים את זה, שגיל ההתבגרות הפך אותם לעצמאים ונפרדים בנושא של בילויים.
החופש שלקחנו היה כדי להיפגש עם חברים שהגיעו לביקור מארה"ב, והתאכסנו מספר
ימים בדירה באזור.החופש שלקחנו היה כדי להיפגש עם חברים שהגיעו לביקור מארה"ב, והתאכסנו מספר
חנינו באחד הרחובות הקרובים לים. אני מאד אוהבת את הרחובות הקטנים האלה.
הבתים יפים, יש הרבה חידושים ושידרוגים של בניינים ישנים והרבה גינות קטנות
ונסתרות מהעין.
הרחובות בדרך לים ציוריים ויפים
לאריק אינשטיין יש שיר שנקרא: 'תמיד זה הים', מצאתי אותו בביצוע נהדר קובי אוז:
הגענו ראשונים לים. ירדנו במדרגות לחוף גורדון. עצרנו רגע לנשום את האויר של הים.
אני מרגישה תמיד את הצורך הזה לעצור ולנשום עמוק. להתנתק ממה שהגענו איתו לים,
להתחיל מחדש את העכשיו, את הכאן. לאויר שמגיע מהים יש ריח וטעם אחר.
אני אוהבת אותו.
מיד כשירדנו במדרגות לחוף השקט נעלם, החוף היה מלא באנשים צפופים על כסאות,
יושבים, שוכבים על כסאות נוח עם ובלי שימשיות. הכל לבן ומסביב שולטת הצרפתית.
החלטנו לשבת במתחם של ללה לנד והלכנו להזמין כסאות ושימשיות מהקיוסק הצמוד.
לא צריך באזורים האלה להביא כסאות ושמשיות מהבית. העירייה משכירה לבאי החוף
במחירים נוחים את כל סוגי הכסאות והשמשיות. תושבי ת"א מקבלים כסא רגיל ושמשייה
ב-4ש"ח ומי שאינו תושב ב-12ש"ח. מראים תעודת תושב, משלמים, בוחרים מקום
ומביאים אליכם את הציוד. זה באמת מאד מאד נוח.
התמקמנו בשורה הראשונה לים, כשסבבנו ים של כסאות ושמשיות לבנים.
היינו דוברי העברית היחידים, וזה באמת היה מצחיק. אחר כך כשהגיעו החברים
האמריקאים, הרגשנו באמת כשחקנים בתוך תפאורה. קצת חו"ל בארץ שלנו, זה דווקא
נחמד. 4 שנים לא ראינו את החברים, הילדים שלהם גדלו ויפו. נהנתי להסתכל
עליהם ועל הילדים של שאר החברים ולראות איך תוך מספר דקות כולם התחברו,
דיברו באנגלית ונכנסו למים.
נחמד. 4 שנים לא ראינו את החברים, הילדים שלהם גדלו ויפו. נהנתי להסתכל
עליהם ועל הילדים של שאר החברים ולראות איך תוך מספר דקות כולם התחברו,
דיברו באנגלית ונכנסו למים.
רצועת החוף מול המצילים והדגלים האדומים היתה מרושתת בכסאות ואנשים ואנחנו
התמקמנו שמאלה מהם, ליד הדגלים השחורים וחבל הגבול המאולתר שפרסו שם
המצילים. כדי להיכנס לים היינו צריכים ללכת לחופים שמצד ימין ושמאל. הים היה חם
ונעים אבל רוגש למדי ועם לא מעט גלים.
ישבנו שם על החוף, מבוגרים, ילדים, רעש, צחוקים, פירות, ארטיקים ובליל של
שפות זרות מסביב. הרבה שימחה היתה שם, הרבה כיף. אויר של ים מאפשר לנשמה
חופש אמיתי. בקשתי מאבי שיצלם אותי, הוכחה שהייתי ולבשתי בגד ים, כל כך ישן,
שאני לא מעיזה לגלות בן כמה הוא:
ככה ישבנו במשך כמה שעות. הזמן עבר בנינוחות, ואנחנו לא שמנו לב. הילדים נכנסו
לים ויצאו, המבוגרים נכנסו ויצאו, ואני ישבתי והשקפתי על הים, והמחשבות נדדו רחוקות.
לאט לאט אנשים החלו לקפל את הדברים וללכת. אנחנו המשכנו בשלנו, והים בשלו.
השמש החלה לשקוע והמראה של השקיעה בים הוא מושלם בעיני.
ניסיתי לצלם את השמש שהפכה לורודה, רגע לפני שנעלמה בתוך המים. הכל יצא
מטושטש ותצטרכו להאמין לי שזה היה מראה נפלא.
ברקע הודיעו רמקולים על עזיבתם של המצילים את החופים ועל כך שחל איסור
להיכנס למים.כיאות להפיכתנו לעיר בינלאומית ההודעות היו גם באנגלית וגם בערבית.
אני חושבת שהעירייה צריכה להוסיף את השפה הצרפתית להודעות שלה.
השמש שקעה והאוויר הפך קריר מעט. המשכנו לשבת ולדבר עוד כשעתיים, עד שהגיעו
אלינו אנשי הכסאות והשמשיות ובקשו שנחזיר הכל כי הם הולכים הביתה.
התקפלנו ועברנו לשבת ולאכול במסעדה של ללה לנד. הזמנו מגוון של מאכלים
והכל היה מאד טעים. היתה הופעה של זמרת ששרה מקסים, והאווירה היתה נעימה
ביותר. ישבנו שם עוד שעה ונהננו מהאוירה ומהמוזיקה.
לקראת אחת עשרה בלילה הילדה הקטנה שבחבורה נרדמה והבנו שאנחנו חייבים
ללכת הביתה. קפלנו את עצמנו, עזרנו לחברים להחזיר למכונית שלהם את הגלשנים
ונסענו מאושרים הביתה.
אני בטוחה שנחזור ללה לנד בשנית. האווירה, המוזיקה והאוכל היו מעולים.
ממליצה בחום על חופשה של חצי יום בים. אני חושבת שלא משנה היכן נמצא הים.
תל אביב, ראשון לציון, נתניה, חיפה, אשקלון, העיקר שהוא נמצא.
כמעט בכל חוף יש מקום שמוכר בירות ומשהו ליד, וגם אם אין מביאים מהבית את
מה שאוהבים. העיקר כאן לדעתי הוא הזמן. לתת לעצמנו את הזמן הזה של ישיבה
מול הים, מול הגלים. בלי לחשוב על מחויבות ועל מה שצריך לעשות באותו הזמן.
לשכוח מהכל ולנקות ככה את הראש, את הנשמה.
אם לא מתאפשר חצי יום חופש, אז לכולנו יש את ימי שישי אחרי הצהריים
ואת ימי שבת. תנו לעצמכם את המתנה הזו של אוויר נקי וגלים של ים.
*ספרו לי לאיזה חוף אתם הכי אוהבים להגיע?
באיזה שעות אתם אוהבים את הים?
אתם אוהבים לשחות בים? לגלוש?
כל מה שמתחשק לכם לספר לי על הים, אני מבטיחה להגיב על כל מה שתרצו.
שיהיה לכולנו חג אוגוסט שמח!
*מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram