הכניסה למסגד הגדול של רמלה
הרבה זמן שחברים אומרים לי לבוא איתם לשוק ברמלה, שוק אוכל ביום יום
ושוק פשפשים אוטנטי ומלא הפתעות בימי רביעי.
מכיוון אחר שמעתי על בריכת הקשתות, שזה מקום מאד מעניין וכדאי לבקר בו.
רשמתי לי את הביקור ברמלה כמשימה בלוז הצפוף שלי.
בעיתוי נהדר הגיעה ההזמנה של עיריית רמלה לסיור עיתונאים, הכולל ביקור
באתרים החשובים של העיר, ביקור בשוק, בבריכת הקשתות, כל מה שרציתי!
באתרים החשובים של העיר, ביקור בשוק, בבריכת הקשתות, כל מה שרציתי!
הבאתי איתי לטיול את ניר המקסים ( שעליו כתבתי כאן, וכאן ),
כי הוא מביא איתו אנרגיות שמחות, כמו שרק הוא יודע,
ואכן היה סיור מקסים מכל הבחינות והטעמים!
כי הוא מביא איתו אנרגיות שמחות, כמו שרק הוא יודע,
ואכן היה סיור מקסים מכל הבחינות והטעמים!
הסיור שלנו החל בהסברים קצרים על רמלה במוזיאון של רמלה, ששימש בעברו כבניין העיריה.
רון פלד מסביר, אנחנו מקשיבים, ואני מאחור מצלמת (יח"צ דנה דרבינסקי)
ומהצד השני תמונה שלי:
ממש בקצרה אני אספר שרמלה היא עיר שמאפשרת קיום אנושי וחם של שלוש הדתות:
יהדות, נצרות ואיסלם. מאז ומתמיד רמלה קיבלה לתוכה את כל הדתות, את כל המגוונים,
וקולות של התקוממויות פוליטיות היו רחוקות ממנה וזרות לה.
את רמלה הקימו במאה השמינית ערבים מוסלמים, והיא נמצאת באמצע הדרך בין יפו
לירושליים. רמלה נועדה לשמש בירת מחוז פלסטין,
ומכיוון שנוסדה על חולות- רמל בערבית, קיבלה את שמה:רמלה.
במוזיאון קבלנו הסברים שונים ומעניינים, ויכולנו לחזות במטמון
של מטבעות זהב שנמצא בעיר:
מטמון דינרים מזהב, מהמאות ה: 8-10 לספה"נ, התגלה ב-1964,
ליד המסגד הלבן ברמלה, ובו 376 מטבעות
אני היזדהתי עם מציאת המטמון, כי בהרבה מאד מהטיולים שלי עם נינה אני
מוצאת מטמונים קטנים של מטבעות, מסוגים שונים, לעיתים שטרות,
ואני תמיד מקווה שגם אני אמצא מטמון!
המוזיאון מאד מעניין, עם הרבה מידע, וכדאי להיכנס ולהתרשם.
מהמוזיאון יצאנו לסיור הרגלי, כאשר האתר הראשון שהגענו אליו היה
המסגד הגדול של רמלה. הסיפור שלו מאד מיוחד, כי למעשה היה בניין צלבני,
שהוקם במאה ה-12 ככנסייה נוצרית, בזיליקה קלאסית.
באמצע המאה ה-13, נכבשה רמלה על ידי הממלוכים והכנסייה הוסבה למסגד:
מסגד אל-עומרי שמו. הוסף לו צריח למואזין וגומחת תפילה.
צועדים בדרך למסגד
נכנסנו למתחם המסגד, והנחנו את הנעליים במדפים,
לפני הכניסה למסגד, שמרופד בשטיחים.
המסגד נפרש מולנו במלוא הדרו: האולם האמצעי הגדול ושני חלקים ארוכים המקבילים לו:
דוכן ה"מינבאר"בו דורש הדרשן בימי שישי על ענייני השעה
מהמסגד עברנו לסייר בשוק של רמלה , שכמובן צריך להקדיש לו, לפחות מבחינתי,
טיול נפרד, והגעה בשעות הבוקר המוקדמות.
השוק קיים כבר 100 שנים, והוא משופץ, וחלקו הגדול מקורה, כך שגם בימי גשם
ניתן לסייר בו להינות ממנו. ניתן להישתתף בסיורים קולינרים שונים, לרכוש כרטיס טעימות,
או פשוט להסתובב, לדבר עם הרוכלים, לטעום ולהינות!
השוק כבר היה בסופו של יום, אבל לכבודנו הכינו כמה מטעמים, וכולם שמחו מאד לטעום:
תמונות מהשוק:
![]()
אכלנו בבורקס רמלה- מאד טעים!
שתינו לימונדה, אכלנו גבינות בדוכן ממול, ואני צילמתי צילומי שוק האהובים עלי
שתינו לימונדה, אכלנו גבינות בדוכן ממול, ואני צילמתי צילומי שוק האהובים עלי
זיתים
מהשוק, המשכנו בדרכינו לעבר המתחם של המנזר היווני אורתודוכסי , מנזר סנט גאורגיוס,
(על שמו של האביר ג'ורג', שחי בלוד הסמוכה לרמלה, והציל את העיר מדרקון איום ונורא).
הדרך עוברת במרכז העיר ויש משהו מאד חם ואנושי בכך שכל כך הרבה אתרים
נמצאים בלב העיר, מרחק הליכה זה מזה.
![]()
הליכה של מספר דקות בתוך לב העיר, בסמטאות, מעט עתיקות,
ומגיעים לדלת האדומה של מתחם המנזר והכנסייה.
המנזר הוקם במאה התשיעית והכנסייה במאה ה-12.
המתחם הפנימי מאד יפה:
![]()
(על שמו של האביר ג'ורג', שחי בלוד הסמוכה לרמלה, והציל את העיר מדרקון איום ונורא).
הדרך עוברת במרכז העיר ויש משהו מאד חם ואנושי בכך שכל כך הרבה אתרים
נמצאים בלב העיר, מרחק הליכה זה מזה.
ומגיעים לדלת האדומה של מתחם המנזר והכנסייה.
המנזר הוקם במאה התשיעית והכנסייה במאה ה-12.
המתחם הפנימי מאד יפה:
הכנסייה משופצת ומאד יפה. בפנים שמענו הסברים מעניינים מאב המנזר שהקדיש מזמנו, ופתח למעננו את הכנסייה, שהיא מיוחדת בצבעוניות שלה ובכמות האייקונים המוצגים בה:
ישנם סיורים מודרכים והכניסה למנזר ולכנסייה מותנית בהרשמה מראש,
(פרטים בקישור שאביא בסיום הפוסט).
נסיעה קצרה הביאה אותנו לדת השלישית, ולזרם המיוחד:
ליהודים הקראים. רמלה היא מרכז הקראים בישראל, הנקראים כך עקב
אמונתם הבלעדית בתורה שבכתב (המקרא),
הם לא מאמינים בתורה שבעלפה, ולכן המנהגים שלהם שונים לעיתים משל הזרם הרבני,
שבו נמצאים רוב הישראלים. הקראים חוגגים רק את חגי המקרא,
ואת חג חנוכה למשל, הם לא חוגגים.
הקראים נמצאים ברמלה מהמאה העשירית לספירה. הקהילה נחרבה בעת הכיבוש הצלבני
והוקמה שוב עם הקמת המדינה.
ברמלה קיים, בנוסך לבית הכנסת הגדול גם מרכז קהילתי גדול ובו אולמות אירועים
וכיתות לימוד. בבתי העלמין בעיר, יש לקראים חלקות משלהם.
![]()
המרכז הקראי והכניסה לבית הכנסת
![]()
בית הכנסת, צילום מלמעלה
נכנסנו לבית הכנסת, שהיחס אליו, מבחינת הקראים הוא כאל בית המקדש.
ריצפת בית הכנסת מחופה בשטיחים, והכניסה אליו( כמו אל המסגד), היא ללא נעליים.
את הנעליים חולצים בכניסה. הגברים נכנסים לחלל בית הכנסת, ואילו הנשים,
כמו בבית כנסת של הזרם הכללי, עולות לקומה השנייה, עליית הנשים.
שאלו הרבה שאלות, וקבלנו מענה סבלני ורגוע.
הקהילה הקראית מונה כ-40,000איש והקהילה הגדולה ביותר היא ברמלה.
הקראים הם יהודים לכל דבר, יכולים להינשא או עם בני הקהילה או עם שאר הזרמים.
הילדים בוחרים אם להישאר קראים או לא.
הקראים לא חובשים כיפה מחוץ לבית הכנסת, לא מניחים תפילין, ואוכלים בשר עם חלב,
כי מפרשים את המשפט"לא תאכל גדי בחלב אמו"כפשט, כמו שמבינים, ולא כדרש
כמו שבזרם הרבני. בבית הכנסת אין כיסאות, כך מאמינים הקראים, שהיה נראה בית המקדש.
הם מתפללים בעמידה, או בכריעה.
נסיעה קצרה הביאה אותנו לבריכת הקשתות, אתר מיוחד במינו ולחוויה
תרבותית מיוחדת במינה.
בריכת הקשתות הוקמה בשנת 789, לפני כ1,200שנים, והיא המבנה החשוב ביותר
מימי השלטון של החליפים העבאסים בארץ ישראל.
המקום שרד רעידות אדמה קשות שהחריבו חלקים רבים ברמלה.
בעת האחרונה הבריכה נודעה כאתר צילומי הסרט"חסמבה ונערי ההפקר".
לבריכה ירדנו במדרגות והתחלקנו לקבוצות קטנות, כשכל קבוצה נכנסה לסירת
משוטים. הילדים הוכנסו לסירת גומי, כדי שיהיה להם קל יותר לשוט ברחבי הבריכה.
לכל סירה הצטרף שייט, ואני תחקרתי מעט את שלנו וגיליתי שהוא קראי!
המעגל נסגר.
![]()
הירידה לבריכה
![]()
מבט מלמטה למעלה, לעבר הקשתות המרשימות
הסירה שלנו: צילם רון פלד
![]()
השייט שלנו, ניר, מוניקה אמא של אפרת, אני ואפרת המקסימה!
תמונה שצילמתי, בדרך לאנסמבל:
![]()
את השייט ליוותה, וגרמה לנו לחוות חוויה מענגת:
אנסמבל קולות נשים נעמה
זו היתה חוויה מרשימה. השייט, במים, שהתבררו, כלא עמוקים במיוחד, והצלילים של האנסמבל
שהקירות העבים של הבריכה עשו להם רק טוב.
הגענו לבסוף והתייצבנו מול האנסמבל ומאד נהנינו לשמוע את הקולות:
![]()
ומקרוב:
![]()
יצאנו מעט מסוחררים מהחוויה, מהשיט, מהאנסמבל, והיה כבר ערב.
(פרטים בקישור שאביא בסיום הפוסט).
נסיעה קצרה הביאה אותנו לדת השלישית, ולזרם המיוחד:
ליהודים הקראים. רמלה היא מרכז הקראים בישראל, הנקראים כך עקב
אמונתם הבלעדית בתורה שבכתב (המקרא),
הם לא מאמינים בתורה שבעלפה, ולכן המנהגים שלהם שונים לעיתים משל הזרם הרבני,
שבו נמצאים רוב הישראלים. הקראים חוגגים רק את חגי המקרא,
ואת חג חנוכה למשל, הם לא חוגגים.
הקראים נמצאים ברמלה מהמאה העשירית לספירה. הקהילה נחרבה בעת הכיבוש הצלבני
והוקמה שוב עם הקמת המדינה.
ברמלה קיים, בנוסך לבית הכנסת הגדול גם מרכז קהילתי גדול ובו אולמות אירועים
וכיתות לימוד. בבתי העלמין בעיר, יש לקראים חלקות משלהם.
נכנסנו לבית הכנסת, שהיחס אליו, מבחינת הקראים הוא כאל בית המקדש.
ריצפת בית הכנסת מחופה בשטיחים, והכניסה אליו( כמו אל המסגד), היא ללא נעליים.
את הנעליים חולצים בכניסה. הגברים נכנסים לחלל בית הכנסת, ואילו הנשים,
כמו בבית כנסת של הזרם הכללי, עולות לקומה השנייה, עליית הנשים.
שאלו הרבה שאלות, וקבלנו מענה סבלני ורגוע.
הקהילה הקראית מונה כ-40,000איש והקהילה הגדולה ביותר היא ברמלה.
הקראים הם יהודים לכל דבר, יכולים להינשא או עם בני הקהילה או עם שאר הזרמים.
הילדים בוחרים אם להישאר קראים או לא.
הקראים לא חובשים כיפה מחוץ לבית הכנסת, לא מניחים תפילין, ואוכלים בשר עם חלב,
כי מפרשים את המשפט"לא תאכל גדי בחלב אמו"כפשט, כמו שמבינים, ולא כדרש
כמו שבזרם הרבני. בבית הכנסת אין כיסאות, כך מאמינים הקראים, שהיה נראה בית המקדש.
הם מתפללים בעמידה, או בכריעה.
נסיעה קצרה הביאה אותנו לבריכת הקשתות, אתר מיוחד במינו ולחוויה
תרבותית מיוחדת במינה.
בריכת הקשתות הוקמה בשנת 789, לפני כ1,200שנים, והיא המבנה החשוב ביותר
מימי השלטון של החליפים העבאסים בארץ ישראל.
המקום שרד רעידות אדמה קשות שהחריבו חלקים רבים ברמלה.
בעת האחרונה הבריכה נודעה כאתר צילומי הסרט"חסמבה ונערי ההפקר".
לבריכה ירדנו במדרגות והתחלקנו לקבוצות קטנות, כשכל קבוצה נכנסה לסירת
משוטים. הילדים הוכנסו לסירת גומי, כדי שיהיה להם קל יותר לשוט ברחבי הבריכה.
לכל סירה הצטרף שייט, ואני תחקרתי מעט את שלנו וגיליתי שהוא קראי!
המעגל נסגר.
הסירה שלנו: צילם רון פלד
תמונה שצילמתי, בדרך לאנסמבל:
את השייט ליוותה, וגרמה לנו לחוות חוויה מענגת:
אנסמבל קולות נשים נעמה
זו היתה חוויה מרשימה. השייט, במים, שהתבררו, כלא עמוקים במיוחד, והצלילים של האנסמבל
שהקירות העבים של הבריכה עשו להם רק טוב.
הגענו לבסוף והתייצבנו מול האנסמבל ומאד נהנינו לשמוע את הקולות:
ומקרוב:
יצאנו מעט מסוחררים מהחוויה, מהשיט, מהאנסמבל, והיה כבר ערב.
הילדים שהגיעו איתנו היו רעבים, וגם חלק מאיתנו המבוגרים.
דאגו לנו לארוחה טעימה, קבלנו מטריות במתנה, כשנסענו לרמלה ירד גשם
ורצו לתת לנו את המטריות בתחילת הסיור, אבל לשמחתנו הגשם פסק כשהגענו,
והסיור עבר במזג אויר מעולה!
אני מודה לעיריית רמלה על האירוח המקסים, לרון פלד, איש שופע ידע והסברים, וגם
מלא סבלנות ללא גבול- היו בקבוצה ילדים נמרצים, ומבוגרים עם אנרגיות מתפרצות,
וכולנו קבלנו יחס מעולה ותשובות לכל השאלות שלנו.
תודה גם לדנה, ובכלל לחברים שפגשנו ונהנינו לבלות
ולחוות איתם את רמלה, שלא הכרנו.
תודה גם לדנה, ובכלל לחברים שפגשנו ונהנינו לבלות
ולחוות איתם את רמלה, שלא הכרנו.
ממה שראינו, וראינו מעט מכל דבר, יש סיבות רבות לחזור לרמלה.
עיריית רמלה הוציאה אתר תיירותי מעולה, עם אפליקצייה לטלפונים סלולרים,
עם מפות מסודרות והרבה מאד מידע.
יש אפשרות לערוך סיורים מודרכים בנושאים שונים וכן סיורים קולינרים בעיר, בשוק,
ולרכוש, כמו שציינתי, כרטיס טעימות לדוכנים שונים בשוק.
אפשר לסייר גם עם הילדים, שימצאו עניין רב בהרבה מאד מהאתרים.
הילדים שהיו עמנו בסיור מאד נהינו!
הכל נמצא בקישור שאני מביאה: