כבר זמן רב שאני מתכוונת להגיע למוזיאון מגדל דוד בירושלים, שמתקימים בו הרבה מאד
פעילויות תרבותיות, חוץ מפעילויות מוזיאוניות. לכבוד הפעילות החדשה של המוזיאון
תערוכת הצילום : הצלמים- ירושלים בעיני צלמיה 1900-1950.
אי אפשר לספר לכם שבאתי לביקור במגדל דוד בלי מעט לספר עליו.
למגדל דוד יש אתר ידידותי, נוח ומאד ממצא, שקישור אליו אביא בתחתית הפוסט.
מתוך האתר: "מוזיאון מגדל דוד לתולדות ירושלים ממוקם במצודה מימי הבינים הידועה
בשמה 'מגדל דוד'בסמוך לשער יפו, שער הכניסה ההיסטורי לעיר העתיקה.
המוזיאון מציג את סיפורה של ירושלים, את האירועים הבולטים בתולדותיה למן
העדויות הראשונות לקיום עיר בירושלים באלף השני לפנה"ס ועד להיות ירושלים
בירת מדינת ישראל ואת חשיבותה לשלוש הדתות. תצוגת הקבע ממחישה את תולדות
העיר לאורך ציר הזמן באמצעים מגוונים, ומוסברת בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית".
מצודת מגדל דוד משמשת כסמלה של ירושלים מזה דורות רבים. המגדל שנראה
מעל החומה מבטיח שהגענו למקום הנכון - לעיר העתיקה של ירושלים.
כבר בכניסה לתוך חומות המצודה מרגישים הרגשה שונה לגמרי ממה
שמתרחש מחוץ לחומות: הרגשה של שלווה ורוגע מוחלט. שקט מיוחד, שקיים
במקום שההליכה בו מודעת לכובד של האבנים שמסביב. כ-7 שנים נערכו
החפירות הארכיאולוגיות סביב המצודה, ולפני שנה וחצי החפירות נפתחו לקהל
הרחב, שיכול להסתובב ולראות את בריכות הרחצה שהורדוס הקים.
הסתובבתי וצילמתי את החפירות, בתקווה שאצליח להראות את היופי של המקום
הזה, את ההוד וההדר של המבנים העתיקים, ואולי להעביר את הרוגע
שמרגיש מי שמסתובב כאן:
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
בפינה הירוקה והיפה הזו התאספנו וקיבלנו הסברים מאילת ליבר - מנכ"לית מוזיאון
מגדל דוד והאוצרת הראשית. מגדל דוד נפתח כמוזיאון בשנת 1989, והוא
הוגדר כמוזיאון בזכות ארכיון אוספי הצילום הגדול מאד שלו. במוזיאון החלו
לקטלג את האוספים ולארגן אותם, וכעת נפתחת תערוכת הצילומים הראשונה
לקהל הרחב, וזאת לאחר 3 שנים של עבודה.
התערוכה מביאה את הסיפור של הצלמים, שצילמו את ירושלים במשך 50 השנים
הראשונות של המאה הקודמת, שנים בהם התפתחה אומנות הצילום בעולם והשתרשה
כאחת מהאומנויות החשובות ביותר שך הזמן המודרני. התערוכה מביאה צילומים של
צלמים ידועים יותר ופחות שפעלו בארץ ישראל, צילומים נדירים שלא הוצגו מעולם,
צילומים שנאספו מארכיונים ציבוריים אך גם פרטיים. לפני שנכנסנו לתערוכה וקיבלנו
עליה הסברים מאוצר התערוכה הד"ר שמעון לב, יצאנו לשוק של העיר העתיקה,
לרובע הנוצרי, לראות היכן פעל אחד הצלמים המשתתפים בתערוכה -
אליה קהואג'יאן ואנו הלכנו לעבר 'פוטו אליה'. צעדנו לעבר הפוטו בהדרכתה
המסורה והמעניינת של אוצרת המשנה של התערוכה: חמוטל וכתל.
![]()
מצודת מגדל דוד והרובע הנוצרי של העיר העתיקה
שמחתי מאד להיכנס שוב לשוק של העיר העתיקה, כי שנים רבות, בעיקר בשל המצב
הפוליטי, לא ביקרתי בו. צילמתי תמונות בדרכינו לחנות הצילום (בפוסט הבא שלי
אתאר את מה שראינו ואספר על חוויות שלי מהשוק).
וכן צילמתי תמונות מהחנות ומהפגישה המרגשת שלנו עם ג'ורג', הנכד של אליה
קהואג'יאן הצלם, שהוא דור שלישי לצלמים.
![]()
פוטו אליה נמצא ברובע הנוצרי, ברחוב אל'חנקה 14
![]()
ג'ורג' קהואג'יאן בחנות הצילום, מוקף בתמונות של ירושלים
![]()
פוטו אליה - 3 דורות של צלמים בירושלים
![]()
ג'ורג'סיפר לנו כי סבו הגיע לארץ, בשנות ה20 של המאה הקודמת,
עם קבוצה גדולה של יתומים ארמנים, והם התגוררו בנצרת. בנצרת הוא התבגר
והחל ללמוד צילום מנזירים ארמנים. וכאשר בגר הוא הגיע לירושלים ובאופן טבעי,
מבחינותו, חיפש ומצא עבודה בחנות צילום של האחים חנניה, החנות הגדולה ביותר
שהיתה בירושלים לאביזרי צילום ומצלמות. אצל האחים חנניה אליה המשיך לרכוש
ידע והתמקצעות והפך לצלם ידוע ומוערך. כאשר האחים חנניה עזבו לאנגליה,
בהחלטה מאד אמיצה, קנה מהם אליה את החנות.
![]()
באזור הזה היו עוד חנויות צילום, כי הרבה צלמים הרגישו צורך להגיע ולצלם את
ההתחדשות של ארץ ישראל בכלל ושל ירושלים בפרט.
![]()
חמוטל מדריכה ומסבירה
לאחר הביקור המרגש ב'פוטו אליה'ובשוק חזרנו למגדל דוד,
לצפייה בתערוכה עצמה. הגענו למגדל דוד בשעה שהשמש האירה את המגדל
באור הכי יפה של היום: שעת בין הערביים. לפני שנכנסנו לתערוכה צילמתי את המנורה
הנהדרת שנשארה כאן מהתערוכה המפוארת של דייל צ'יהולי,
שהציג את העבודות שלו כאן בשנת 2000:
![]()
![]()
![]()
נכנסנו למבואה הקטנה של המוזיאון, כאשר שם נמצאת תערוכה קבועה, אינטימית
ומאד יפה. התערוכה מציגה אלבום של ירושלים, וזה למעשה אלבום משותף של
הציבור כולו. באתר המוזיאון מוסבר איך ניתן לשלוח ולצרף תמונות לאלבום.
במבואה קבלנו הסברים על התערוכה מפי האוצר הראשי ד"ר שמעון לב ומפי אורח
שהגיע במיוחד - הצלם זכי זערור, שגם תמונות של סבו מוצגות בתערוכה.
ד"ר שמעון לב הסביר לנו שלא עניינו אותו הצילומים המבוימים והתאטרלים,
אלא צילומי חיי היום יום בירושלים, צילומי האנשים ומעשיהם, המבט האישי של הצלמים
עצמם. התערוכה משלבת צלמים מכל העדות ומכל הסוגים, שפעלו בארץ.
ראשי התנועה הציונית הבינו את חשיבות המדיה החדשה ושלחה לארץ צלמים רבים.
העניין היה שאותם צלמים צילמו בעיקר את התפתחות הישובים בארץ ואת התקומה,
וכשצילמו את ירושלים, אלו היו בעיקר תמונות של הכותל וכו'. אולם רבים אחרים צילמו
את ירושלים, הצלמים שחיו בה ועניין אותם לצלם את סביבתם הקרובה.
זכי זערור סיפר לנו על אביו - עלי זערור שהיה הצלם המוסלמי הראשון בירושלים.
הוא למד באנגליה והיה הצלם של הצבא הבריטי, של המלך חוסן עבדלה ועוד.
בין יתר צילומיו הוא תיעד את כניעת הרובע היהודי בשנת 48.
בזמן מלחמת ששת הימים עלי ומשפחתו ברחו לעמאן שבירדן וחזרו לאחר מס'שבועות.
בזמן העדרותם נגנב מביתו אלבום תמונות ונגטיבים - נכס הסטורי שהכיל 380 תמונות.
בשנת 2007 נמצא האלבום, עם כמעט כל התמונות והנגטיבים בארכיון צה"ל והושב מיד
למשפחת זערור, לבן זכי זערור.
![]()
בתערוכה, שמעוצבת כאלבום תמונות משפחתי, מוצגים הצילומים השונים
במקבץ ליד כל צלם. ישנם מעט יותר מ30 צלמים בתערוכה, שמתארת את
התפתחות העיר מסוף המאה ה-19. המנדט הבריטי הביא עמו את החילים שלו,
שהיו חלק מהתרבות העירונית, העיר העתיקה, השווקים, הבניה בעיר, החיים על
רובדיהם הפכו לזירת הצילום. ה"פוטו-ז'ורנליזם", כמו הניו ז'ורנליזם בכתיבה,
הפכו גם לנחלת הצלמים. ראיה חדשה של אוביקטים, צילום אינטימי ולא מבויים,
צילום של אנשים מאחור, צילום טבעי יותר נראה בתערוכה הזו.
כל הצלמים בירושלים פעלו כך, בשונה מצלמי א"י שצילומיהם היו דתיים/ארינטלים/
אידאליסטים - מוזמנים בעיקרם. התערוכה לוקחת את המבקרים למסע החיים שלהם
בירושלים על רבדיהם השונים והמורכבים.
אני מביאה מעט מאד תמונות מהתערוכה, בעיקר כי אני חושבת שזו תערוכה מצוינת,
דרך חשובה להכיר את ירושלים ואת עברה. תמיד אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים,
ואתם יכולים לעשות לבד את החישוב כמה שווה אם כן תערוכת צילומים!
תמונות מהתערוכה:
הצלם: יעקב בן דב, הצילום: המחלקה לעבודות מתכת בבצלאל,
התצלום משנת 1908 לערך, אוסף משפחת רימון, חיפה
![]()
הצלם: אליה קהואג'יאן, הצילום: מוכרי אבטיחים בעיר העתיקה בירושלים,
התצלום משנת 1942, פוטו אליה ירושלים
![]()
הצלם:צדוק בסן, הצילום: חגיגת חנוכה בבית היתומות הכללי ע"ש וינגרטן,
לא ידועה שנת התצלום, הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים
![]()
הצלם: צבי אורושקעס (אורון), הצילום: תזמורת ג'אז צבאית בירושלים,
התצלום משנות ה-30 - 40, הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים
![]()
את המקבץ הקצר של התמונות שאני מביאה מהתערוכה אני מבקשת לסיים
עם תמונה נפלאה ובעיני מכמירת לב של בן גוריון, שניצב בטור אחרי אנשי דת מוסלמים.
הצלם: משה (ניקולאס) שוורץ, הצילום: קבלת פנים אצל הנציב השישי הלורד גורט,
כנראה ביום הולדתו של מלך אנגחיה, מחנה אלנבי, התצלום משנת 1944,
אוסף שוורץ ביתמונה
![]()
את התערוכה מלווה ספר יפייפה של התמונות מהתערוכה, מידע על הצלמים, פרשנויות שונות,
והרבה מידע על ירושלים:
![]()
בואו לצפות בתערוכה הנהדרת,
לטייל במגדל דוד ואפילו לצפות בחיזיון האור קולי בלילה.
התערוכה פתוחה לקהל הרחב
והיא תינעל ב-31/12/2016.
*קישור לאתר של מוזיאון מגדל דוד:
מוזיאון מגדל דוד
*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram
תערוכת הצילום : הצלמים- ירושלים בעיני צלמיה 1900-1950.
אי אפשר לספר לכם שבאתי לביקור במגדל דוד בלי מעט לספר עליו.
למגדל דוד יש אתר ידידותי, נוח ומאד ממצא, שקישור אליו אביא בתחתית הפוסט.
מתוך האתר: "מוזיאון מגדל דוד לתולדות ירושלים ממוקם במצודה מימי הבינים הידועה
בשמה 'מגדל דוד'בסמוך לשער יפו, שער הכניסה ההיסטורי לעיר העתיקה.
המוזיאון מציג את סיפורה של ירושלים, את האירועים הבולטים בתולדותיה למן
העדויות הראשונות לקיום עיר בירושלים באלף השני לפנה"ס ועד להיות ירושלים
בירת מדינת ישראל ואת חשיבותה לשלוש הדתות. תצוגת הקבע ממחישה את תולדות
העיר לאורך ציר הזמן באמצעים מגוונים, ומוסברת בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית".
מצודת מגדל דוד משמשת כסמלה של ירושלים מזה דורות רבים. המגדל שנראה
מעל החומה מבטיח שהגענו למקום הנכון - לעיר העתיקה של ירושלים.
כבר בכניסה לתוך חומות המצודה מרגישים הרגשה שונה לגמרי ממה
שמתרחש מחוץ לחומות: הרגשה של שלווה ורוגע מוחלט. שקט מיוחד, שקיים
במקום שההליכה בו מודעת לכובד של האבנים שמסביב. כ-7 שנים נערכו
החפירות הארכיאולוגיות סביב המצודה, ולפני שנה וחצי החפירות נפתחו לקהל
הרחב, שיכול להסתובב ולראות את בריכות הרחצה שהורדוס הקים.
הסתובבתי וצילמתי את החפירות, בתקווה שאצליח להראות את היופי של המקום
הזה, את ההוד וההדר של המבנים העתיקים, ואולי להעביר את הרוגע
שמרגיש מי שמסתובב כאן:
מגדל דוד והאוצרת הראשית. מגדל דוד נפתח כמוזיאון בשנת 1989, והוא
הוגדר כמוזיאון בזכות ארכיון אוספי הצילום הגדול מאד שלו. במוזיאון החלו
לקטלג את האוספים ולארגן אותם, וכעת נפתחת תערוכת הצילומים הראשונה
לקהל הרחב, וזאת לאחר 3 שנים של עבודה.
התערוכה מביאה את הסיפור של הצלמים, שצילמו את ירושלים במשך 50 השנים
הראשונות של המאה הקודמת, שנים בהם התפתחה אומנות הצילום בעולם והשתרשה
כאחת מהאומנויות החשובות ביותר שך הזמן המודרני. התערוכה מביאה צילומים של
צלמים ידועים יותר ופחות שפעלו בארץ ישראל, צילומים נדירים שלא הוצגו מעולם,
צילומים שנאספו מארכיונים ציבוריים אך גם פרטיים. לפני שנכנסנו לתערוכה וקיבלנו
עליה הסברים מאוצר התערוכה הד"ר שמעון לב, יצאנו לשוק של העיר העתיקה,
לרובע הנוצרי, לראות היכן פעל אחד הצלמים המשתתפים בתערוכה -
אליה קהואג'יאן ואנו הלכנו לעבר 'פוטו אליה'. צעדנו לעבר הפוטו בהדרכתה
המסורה והמעניינת של אוצרת המשנה של התערוכה: חמוטל וכתל.
שמחתי מאד להיכנס שוב לשוק של העיר העתיקה, כי שנים רבות, בעיקר בשל המצב
הפוליטי, לא ביקרתי בו. צילמתי תמונות בדרכינו לחנות הצילום (בפוסט הבא שלי
אתאר את מה שראינו ואספר על חוויות שלי מהשוק).
וכן צילמתי תמונות מהחנות ומהפגישה המרגשת שלנו עם ג'ורג', הנכד של אליה
קהואג'יאן הצלם, שהוא דור שלישי לצלמים.
עם קבוצה גדולה של יתומים ארמנים, והם התגוררו בנצרת. בנצרת הוא התבגר
והחל ללמוד צילום מנזירים ארמנים. וכאשר בגר הוא הגיע לירושלים ובאופן טבעי,
מבחינותו, חיפש ומצא עבודה בחנות צילום של האחים חנניה, החנות הגדולה ביותר
שהיתה בירושלים לאביזרי צילום ומצלמות. אצל האחים חנניה אליה המשיך לרכוש
ידע והתמקצעות והפך לצלם ידוע ומוערך. כאשר האחים חנניה עזבו לאנגליה,
בהחלטה מאד אמיצה, קנה מהם אליה את החנות.
ההתחדשות של ארץ ישראל בכלל ושל ירושלים בפרט.
לאחר הביקור המרגש ב'פוטו אליה'ובשוק חזרנו למגדל דוד,
לצפייה בתערוכה עצמה. הגענו למגדל דוד בשעה שהשמש האירה את המגדל
באור הכי יפה של היום: שעת בין הערביים. לפני שנכנסנו לתערוכה צילמתי את המנורה
הנהדרת שנשארה כאן מהתערוכה המפוארת של דייל צ'יהולי,
שהציג את העבודות שלו כאן בשנת 2000:
ומאד יפה. התערוכה מציגה אלבום של ירושלים, וזה למעשה אלבום משותף של
הציבור כולו. באתר המוזיאון מוסבר איך ניתן לשלוח ולצרף תמונות לאלבום.
במבואה קבלנו הסברים על התערוכה מפי האוצר הראשי ד"ר שמעון לב ומפי אורח
שהגיע במיוחד - הצלם זכי זערור, שגם תמונות של סבו מוצגות בתערוכה.
ד"ר שמעון לב הסביר לנו שלא עניינו אותו הצילומים המבוימים והתאטרלים,
אלא צילומי חיי היום יום בירושלים, צילומי האנשים ומעשיהם, המבט האישי של הצלמים
עצמם. התערוכה משלבת צלמים מכל העדות ומכל הסוגים, שפעלו בארץ.
ראשי התנועה הציונית הבינו את חשיבות המדיה החדשה ושלחה לארץ צלמים רבים.
העניין היה שאותם צלמים צילמו בעיקר את התפתחות הישובים בארץ ואת התקומה,
וכשצילמו את ירושלים, אלו היו בעיקר תמונות של הכותל וכו'. אולם רבים אחרים צילמו
את ירושלים, הצלמים שחיו בה ועניין אותם לצלם את סביבתם הקרובה.
זכי זערור סיפר לנו על אביו - עלי זערור שהיה הצלם המוסלמי הראשון בירושלים.
הוא למד באנגליה והיה הצלם של הצבא הבריטי, של המלך חוסן עבדלה ועוד.
בין יתר צילומיו הוא תיעד את כניעת הרובע היהודי בשנת 48.
בזמן מלחמת ששת הימים עלי ומשפחתו ברחו לעמאן שבירדן וחזרו לאחר מס'שבועות.
בזמן העדרותם נגנב מביתו אלבום תמונות ונגטיבים - נכס הסטורי שהכיל 380 תמונות.
בשנת 2007 נמצא האלבום, עם כמעט כל התמונות והנגטיבים בארכיון צה"ל והושב מיד
למשפחת זערור, לבן זכי זערור.
במקבץ ליד כל צלם. ישנם מעט יותר מ30 צלמים בתערוכה, שמתארת את
התפתחות העיר מסוף המאה ה-19. המנדט הבריטי הביא עמו את החילים שלו,
שהיו חלק מהתרבות העירונית, העיר העתיקה, השווקים, הבניה בעיר, החיים על
רובדיהם הפכו לזירת הצילום. ה"פוטו-ז'ורנליזם", כמו הניו ז'ורנליזם בכתיבה,
הפכו גם לנחלת הצלמים. ראיה חדשה של אוביקטים, צילום אינטימי ולא מבויים,
צילום של אנשים מאחור, צילום טבעי יותר נראה בתערוכה הזו.
כל הצלמים בירושלים פעלו כך, בשונה מצלמי א"י שצילומיהם היו דתיים/ארינטלים/
אידאליסטים - מוזמנים בעיקרם. התערוכה לוקחת את המבקרים למסע החיים שלהם
בירושלים על רבדיהם השונים והמורכבים.
אני מביאה מעט מאד תמונות מהתערוכה, בעיקר כי אני חושבת שזו תערוכה מצוינת,
דרך חשובה להכיר את ירושלים ואת עברה. תמיד אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים,
ואתם יכולים לעשות לבד את החישוב כמה שווה אם כן תערוכת צילומים!
תמונות מהתערוכה:
הצלם: יעקב בן דב, הצילום: המחלקה לעבודות מתכת בבצלאל,
התצלום משנת 1908 לערך, אוסף משפחת רימון, חיפה
הצלם: אליה קהואג'יאן, הצילום: מוכרי אבטיחים בעיר העתיקה בירושלים,
התצלום משנת 1942, פוטו אליה ירושלים
הצלם:צדוק בסן, הצילום: חגיגת חנוכה בבית היתומות הכללי ע"ש וינגרטן,
לא ידועה שנת התצלום, הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים
הצלם: צבי אורושקעס (אורון), הצילום: תזמורת ג'אז צבאית בירושלים,
התצלום משנות ה-30 - 40, הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים
את המקבץ הקצר של התמונות שאני מביאה מהתערוכה אני מבקשת לסיים
עם תמונה נפלאה ובעיני מכמירת לב של בן גוריון, שניצב בטור אחרי אנשי דת מוסלמים.
הצלם: משה (ניקולאס) שוורץ, הצילום: קבלת פנים אצל הנציב השישי הלורד גורט,
כנראה ביום הולדתו של מלך אנגחיה, מחנה אלנבי, התצלום משנת 1944,
אוסף שוורץ ביתמונה
את התערוכה מלווה ספר יפייפה של התמונות מהתערוכה, מידע על הצלמים, פרשנויות שונות,
והרבה מידע על ירושלים:
לטייל במגדל דוד ואפילו לצפות בחיזיון האור קולי בלילה.
התערוכה פתוחה לקהל הרחב
והיא תינעל ב-31/12/2016.
*קישור לאתר של מוזיאון מגדל דוד:
מוזיאון מגדל דוד
*בואו לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram