תערוכת ציורים של בזוקה ג'ו בגלריה תירוש

כשעמדתי והסתכלתי על התמונה הזו ( ללא כותרת - 160X110)

סיפרו לי שגבי רוטר (קאסטרו) רכש את התמונה הזו, מיד כשראה אותה.

האמת שאני מבינה אותו, ואם היו לי 4000$ - מחירון התמונה בגלריה,

הייתי גם קונה אותה.

בחמישי, 11/6 עלתה בגלריה תירוש שבהרצליה, תערוכה של האמן:

עדי עשאל מנדל, שידוע בכינוי הציורי שלו - בזוקה ג'ו.

לדור הצעיר זו דמות שאולי לא אומרת הרבה, מסטיק בזוקה איבד

מהפופולריות שבו, והדמות המצוירת שלו - בזוקה ג'ו, עם סיפורי

גילוי העתידות כמעט ופס מהעולם. אני כילדה, הייתי מכורה לבזוקה.

פחות לג'ו, בעיקר למסטיק ולבלונים הענקיים שיצרתי ממנו.

לא פעם עמדתי בפינה כי לא התאפקתי ופוצצתי בלונים בשיערור תנ"ך....

בראיון שקראתי עם האמן, שפורסם ב-11/6 בידיעות אחרונות ונערך על ידי

העיתונאי סהר שלו, מספר האמן כי בחר בכינוי הזה כי אהב את הנאיביות

שיש בציורי המסטיק ואת הצבעוניות שלהם.

בברושור שמצורף לתערוכה, וגם בכתבה מסופר על עבר של סמים,

יציאה וכניסה לבתי כלא, וחיים בשוק הפשפשים, שם רכש ידע
נרחב באומנות כי היה קונה ומוכר חפצי אומנות שונים.

לפני כחמש שני נגמל סופית מהסמים בעזרת האומנות ובעיקר

בזכות הציור. בכתבה מסופר שהוא התחיל לצייר בעקבות חלומות

שהיה חולם, הראה את הציורים לאנשים שהבינו באומנות,

והיצירה שלו החלה לתפוס תאוצה. הוא החל למכור את התמונות שלו,
אחר הגיע השמועה לגלריה פחות מאלף בפלורנטין, שם זיהה
אלי אדרי, בעלי הגלריה את הפוטנציאל והכשרון של בזוקה ג'ו, והחל
למכור את ציוריו בגלריה.

האומנות שלו היא שילוב של פופ-ארט ואומנות רחוב.

הוא אוטודידקט, ומושפע מאמני פופ מעורכים כמו קית הרינג,

אנדי וורהול וז'אן מישל בסקיאט. לציירת הדגולה פרידה קאלו

ולחייה הטרגיים היתה גם כן השפעה על חייו ויש לה לא מעט

איזכורים בציוריו. גם הרצל מוזכר בציורים שלו וטכסטים פוליטיים

וחברתיים שזורים ביצירות.

בתערוכה יש לא מעט ציורים גדולי מידות לצד הרבה מאד רישומים

מדויקים, שחלקם מאד צבעוניים וחלקם רגועים יותר.

חלל התערוכה: